honda cx500

למה לשעבר????? אני דווקא מדבר על ההווה......יש לי פנטיק קבלרו (נו טוב, יש לי שניים) ויש לי גם דרבי (נו טוב, יש לי ארבעה.....2 יומבו ו-2 אירופה) ....... אבל זה השרשור של אסף ולא שלי, ולכן אני טחזור ואומר שיצא יופי של כלי, גאווה אמיתית ושיפוץ ברמה אולימפית. במציאות הוא הרבה יותר מדהים ומעיף אותך לגיל 16 בלי יותר מדי מאמץ. שלומי

אסף, במילה אחת - מדהים!!!!! בשלוש מילים - אני מקנא, מדהים!!!!!!! בקרוב אצלי אינשאללה. שלומי

היי יוני, כרגיל, כיף לקרוא על עלילותיה של הדוכסית ולהכיר את שיגיונותיה. אל תכעס עליה, זוהי זכות השמורה לבעלי דם כחול....(או צבע כחול בעבר....). אני מודה לך שהזכרת את נושא הכיבוד עבורי, אך אם כבר בכיבוד עסקינן, צר לי ידידי, אך אין די בתיאור דל כדי לצאת ידי חובתך מהטעמים הבאים: 1) מגיע רמי לסייע, עמל וטורח, מתכופף ומזיע, ובסוף התמורה היא עוגיות???? מה נסגר איתכם הירושלמים????? באור-יהודה פותחים שולחן (בדרך כלל אחרי שפתחת לאשה את הראש כדי שתתנענע מהר יותר), שמים כמה דברים חמוצים, כמה דברים חריפים, כמה דברים לנגב, זורקים על המנגל איזה חיה אחת או שתיים ולא משנה אם הן עושות מה או מו, קצת פחמימות בצורות מגוונות, ויאללה באלגן וקיבינימט הדיאטה, זה בשביל האשכנזים ממס הכנסה ולא בשביל גברים אמיתיים!!!!! 2) מילא כבר הזכרת עוגיות, למה אין פירוט? כיצד אוכל לישון בשלווה כאשר איני יודע האם מדובר בעוגיות מאפה בית או שמא בעוגיות קנויות דווקא? ומדוע אין פירוט האם אלו עוגיות יבשות ואז צריך פירוט של הקפה הנלווה אליהן, ואולי מדובר בעוגיות ממולאות ואם כן, במה בדיוק? שאלות, שאלות, ותשובות אין, ואני, כקורא על תקני מסור נותר חסר אונים אל מול המידע החסר. עם כל חיבתי לדוכסית ועלילותיה, דומני שעל המספר לא להשמיט פרטים חשובים מההתרחשות כי אחרת לא תיוותר בידי הברירה אלא למחות בתוקף ולהזמין את המספר והדוכסית לחוויה מתקנת באור-יהודה תובב"א......(ולמי שלא הבין, ראשי תיבות של "תיבנה ותכונן במהרה בימינו אמן.....). שלומי

היי יוני, אין כמו עבודה עצמית, הנה - תראה למשל אותי, כל דבר אני מיד מעביר לבעלי מקצוע. תלמד מהדוגמה האישית שלי. וחוץ מזה, אני לא הייתי מסתפק רק בלשגע את הפחח הזה. אני מציע שמלבד צעקות גם תחבוט בו בחביבות עם הפגושים (שתפרק לבד) , ואם במקרה הוא ישאל למה זה מגיע לו, פשוט תענה לו "תחשוב לבד" ותפליג לעבר השקיעה......לא תאמין איזה פלאות צמד המילים "תחשוב לבד" יכולים לחולל בהתנהגותו של אדם , כפי שאני יכול להעיד משנות נישואי הרבות לנשמה. אני חושב שאחרי האקט הבינאישי הזה הפחח יעבוד מהר כמו שד. לגבי הצבע, זה ממש פשוט ואין מה להתחבט כלל - אדום!!!!!! עם פסים לבנים, ותדביק גם מדבקה של ציפור אש על מכסה המנוע או לפחות תחבר כלוב עם תוכי.....יותר אוטנטי מזה לא יכול להיות. הזנחת לאחרונה את התחום הקולינרי אם כי רמזת קלושות על משהו בסגנון מרק בצל. אנא ממך, חזור לתלם ו"תחשוב לבד"...... בידידות תמיד, שלומי

היי יוני, הפתרון לגבי תלונות הילדים הוא פשוט יחסית - אנא הודע להם בטון אבהי וסמכותי שעם הם ישמיעו ציוץ נוסף על חוסר נוחות או חוסר מקום, לא תהיה לך ברירה אלא לנסר להם את הרגליים על מנת לפתור את הבעיה. אני מניח שאחרי הסבר משכנע כזה לא תשמע יותר טענות ומענות. תמיד שמח לעזור. שלומי

היי יוני, כרגיל, אני אץ מדי יום לראות האם יש עדכונים בשרשור הדוכסית. מעבר לעובדה שאני מאוד אוהב לקרוא על מעלליה של הגברת ועל הרפתקאותיו של הנהג הירושלמי בשפלת החוף, אני רוצה להיות נאמן לתפקידי כקורא על תקני מעבר לששת הקוראים התקניים, ולכן אני מקפיד לקרוא כל תו ותג כדי שלא אודח חלילה מתפקידי הרם. בדרך כלל אני לא נוטה לתת עצות עיצוביות מכמה טעמים: ראשית, כי על טעם וריח אין להתווכח. שנית, אף פעם לא שומעים לעצותי. שלישית, אני תמיד מעדיף להיצמד ככל הניתן לשחזור מקורי מדוייק ללא פטנטים והמצאות. הפעם אחרוג ממנהגי מאחר ותפקידי כקורא על-תקני מחייב בתגובה, ורק אציין (אני לא מציע, רק מציין, יש הבדל) כי יש חן רב במקוריות המחוספסת של הדוכסית. בוא לא נשכח שהגברת כבר אינה ילדה צעירה, היא עברה פרק משמעותי בחייה, והקילומטראז' שהיא כבר נסעה ברוורס גבוה ממה שצעירות ממנה נסעו קדימה. יש חן בסימני הגיל שניכרים בה, היא למודת ניסיון ואינה מתיימרת להיות מה שאינה. היא כבר שכחה מזמן מה טעמו של וקס וגם אינה נזקקת לכך, היא לא ממש עושה עניין אם מנקים לה את השמשה או לא, והיא לא צריכה גם מערכת שמע מפונפנת. הדוכסית הינה מה שהינה וזה סוד הקסם והיופי שלה. אין ספק שניתן לשפר את פנים הרכב על מנת שלא תתעוור חלילה וחס, וגם כיסוי הגה יכול להיות מעניין, וגם אם תתעקש להצמיד פרסה של סוס או נעל של תינוק נגד עין הרע - אני מניח שלא תשמע מהדוכסית ציוץ של מחאה, אבל אינני חושב שיש טעם בלפרכס את הגברת יתר על המידה. סתום את חורי הפיבגלס וחסל סדר נזילת מים. אין לך מה לחשוש מחלודה ככל שאני מבין. זהו, מקווה שמילאתי את חובותי כקורא על תקני. שנה טובה לך ולבני משפחתך, לדוכסית וגם ללמברטה. שלומי

1. אנשים שטוב להם כשלמישהו אחר רע? (הגישה הפסיכולוגית) 2. פקידים רמאים שעובדים בגניבה עם רשיון? (הגישה הקונספרטיבית) 3. סתם אנשים טפשים שלא מסוגלים לתפקד כראוי במערכת שתחתיה הם עובדים? (הגישה הנאיבית) היי אורן, אני שולל מכל וכל את 2 הגישות הראשונות דווקא בגלל הגישה השלישית. מאחר ואני אדם נאיבי מטבעי (הנשמה שחיה איתי טוענת שאני לא ממש נאיבי אלא יותר מאותגר מבחינת מהירות החשיבה שלי, ביחס אליה כמובן), אני נוטה להאמין בהסבר הפשוט ביותר ואני אסביר את טענתי: אשר לגישה הפסיכולוגית, ברור שגישה זו אינה עומדת במבחן ההגיון הפשוט כי לפקידה ממש לא איכפת אם רע לך כמו שלא איכפת לה אם טוב לך. פשוט לא איכפת לה בכלל, לא לטוב ולא לרע. אשר לגישה הקונספירטיבית, גם כאן חוששני שהיא אינה עומדת במבחן המציאות כי על מנת להיות קונספירטיבי עליך להבין קודם כל את משמעותה של המילה ולאחר מכן עליך להיות אינטיליגנט מספיק על מנת לחשוב באופן יצירתי כיצד להרע לאדם שמולך. צר לי ידידי, הפקידה המשופמת אינה אינטיליגנטית. לו היתה אזי היתה מקודמת לעמדת המכס בדואר המרכזי כי שפם כבר יש לה וגם דרך ארץ. היות וכך, ומאחר והבנת שהיא אינה אינטיליגנטית אז בוודאי שאין לצפות ממנה להבין מהי קונספירציה. היות וכך, נותרנו עם הגישה הנאיבית שהיא פועל יוצא של 2 הגישות האחרות כלומר - המנוולת שפגשת היא טיפשה שאינה מסוגלת לתפקד במערכת בה שובצה. אני רוצה גם להדר ולומר שלא רק שהיא בעלת תכונות חיצוניות מדהימות של שפם וכדומה כדבריך (אולי גם קצת קרחת? אם כן אז היא אחותה של הבת-ז..ה שכיסחה אותי במכס), ככל הנראה גם תכונותיה הפנימיות הינן לעילא ולעילא והן אלה שיובילו אותה תמיד לדפוק את האזרח שמולה כי מבחינתה כולם מפריעים את מנוחתה. אני מקווה שההסבר הפשוט שלי פתר לך את הדילמה. ועכשיו אני מציע שתעבור לפסים מעשיים יותר וכהרגלי אפרט על פי שלבים: 1) אכול צלחת גדולה של שעועית עם חומוס, הוסף מעט כרוב וקנח בקומפוט שזיפים. 2) אל תתרחץ לפני לכתך לישון ואל תצחצח שיניים (מאוד חשוב). רוץ מעט בשכונה אם בא לך, העיקר שתזיע כמו חזיר. 3) לך לישון. 4) תתעורר. 5) אל אל תצחצח שיניים ואל תתגלח. 6) אל תיכנס לשירותים גם אם אתה ממש מוכרח. 7) אכול סלט גדול עם הרבה בצל. אם מתחשק לך, טעם בבקשה כף עמבה טריה. סע למשרד הרישוי. 9) חפש את הנבלה והמתן אך ורק לה. אם צריך, וותר על התור שלך לטובת בר מזל מזדמן. 10) גש אל המנוולת, חייך חיוך גדול, והחל במתקפה כימית נוסח אסד בכל האמצעים העומדים לרשותך. במקביל הצג את בקשותיך. אל תהסס לגמגם ולחזור ולהסביר לה מה אתה רוצה בפרטי פרטים. 11) אם לא עוזר, הקפד להרים את הידיים גבוה למעלה וחזור על שלב 10. 12) בשום מצב אל תילחץ ואל תיבהל אם היא מחווירה, נהפוך הוא - במידת הצורך עשה לה הנשמה מפה לפה רק כי אתה אזרח מודאג. 13) קח את הרישיון על שמך ואל תשכח לבקש את פרטי כתובת המגורים שלה לצורך ביקור בראש השנה. 14) בתום ההליך, הקפד להודות לגברת מכל הלב ובפה פתוח לרווחה, ואם תרצה ממש לגמור אותה אזי הענק לה חיבוק ידידותי עם לחישות "שנה טובה" נרגשות לאוזן. מקווה שעזרתי מעט. שלומי

שבת שלום אורן, קודם על, כתיבה משובחת ומעלת חיוך. כיף לקרוא. שנית, מזל טוב על המציאה, שתהנה ממנה ושתזכה לנסוע בה בדרכים טובות. אולי תצרף כמה תמונות של פנים הרכב? שלישית - בעמק הירדן ובמיוחד בקיבוץ ספציפי, מתחת לסככה ספציפית, עומד גלמוד ובודד יצור שמשווע לכך שאאמץ אותו. אני חושב שעכשיו כאשר הפנדה הגיעה, זה הזמן לפנות לה מקום ולשלוח את האומלל למשפחה אחרת........ שיהיה המון מברוק ומחכה לקרוא עוד. שלומי

נו, ואני כבר חששתי שזה רציני......... סתאאאם, תרגיש טוב ידידי, ואל תשכח שאנחנו בדיוק כמו הכלים שלנו, שמורים ומטופחים אבל לא בדיוק צעירים....גם לנו יש חריקות קלות פה ושם, בדיוק כמו להם. רפואה שלמה ושיהיה שבוע טוב ובשורות טובות. שלומי

כאשר אתם קונים ספה לסלון, כדאי לדאוג לזה שהיא תהיה נוחה גם לשינה, ומספיק גבוהה ע"מ שהכלבים לא יקפצו עליה במהלך הלילה. יוני ידידי, בתור הקורא העל תקני שלך, אני רוצה להעלות כמה נקודות למחשבה והבהרה ברשותך: לא תמיד צריך מיטה כדי לישון. פשוט צריך לחשוב יצירתי. אני למשל ישן בתוך גברוש הסובארון הנועז, ביחד עם 2 גלגלים של פנטיק וארגז מלא חלקים של דרבי, ותאמין לי שאין כיף יותר גדול מזה....נכון, הגב מקבל עיוות קל, וגם הברכיים כבר לא משהו, אבל בחייך - תחשוב על החלופה - לישון עם רעיה שמטרטרת ללא הפסק על הפיגועים הכלכליים שאתה עושה? יש לי קצת מקום בגברוש אם תהיה בבעיה..... תפסיק להשמיץ את מזג האוויר הנפלא שלנו במישור החוף. אני לדוגמה, גם אם תכוון אקדח לראשה של הכלבה הארורה של אשתי (וגם תירה בה בבקשה, אם כבר אז כבר), לא תתפוס אותי בחיים מגיע לירושלים מרצוני החופשי ובאופן עצמוני. הפסקת לכתוב על הניסיונות הקולינריים שלך בארצות מישור חדרה, ומנגד הפסקנו לשמוע על הדברים המוזרים שאוכלים בירושלים. יש לכך סיבה הגיונית? אולי פצחת בדיאטה חלילה? אולי הדוכסית גזלה את כל חסחונותיך ואתה מעדיף לרעוב? דבר אלינו, אני לפחות בהיסטריה שלא תרעב חלילה. וחוץ מזה, כיף לקרוא כמו תמיד. שלומי

המון מזל טוב חיים, תתחדש ותהנה. כל המציל דרבי אחד כאילו הציל עולם ומלואו........ שבת שלום. שלומי

שלום חברים, אתמול בלילה, בעודי גולש להנאתי לאחר עוד יום עמל מפרך תחת הפלואורוסנטים, ולאחר שפלאנג' המים בבלאנו שלי שבק חיים והגיר את מימי הרדיאטור על ריצפת החניה וגרם לי לעצבנות קלילה, נכנסתי לאתר פולגז כפי שאני מקפיד לעשות מדי יום. בהתחלה דימיינתי שאני רואה משהו מוכר, בכל זאת, בשעות הלילה הראש שלי לא במיטבו (הוא בכלל לא משהו לאחרונה, אולי צריך לעשות פאקונג ראש), שיפשפתי את עיני ואכן לא טעיתי. מיודענו ישי מככב בכתבה על המונטסה המיוחדת ששיחזר. מיהרתי לדפדף בין התמונות ואכן, החיוך הרחב שראיתי על פניו של האיש המופיע בהן לא הותיר מקום לספק, זה ישי וזו המונטסה. אצתי רצתי לחפש את השרשור הרלוונטי באתר שלנו ואפילו מצאתי אותו, ואני מצרף לינק לכתבה להנאתכם. בנימה אישית - ישי היקר, כל הכבוד, איזה יופי ואיזה שחזור. נכון שזה לא דרבי אבל בכל זאת מדובר בתוצרת ספרד ואני מפרגן עד השמיים. המשך לרכב וליהנות, ואני רוצה סיבוב....... תהנו חברים. http://www.fullgaz.co.il/home/p/59443/ שלומי

היי יגאל, אני מומחה? אני מאותגר טכני......יותר מתאים "קרציה נודניקית" ......... שמחתי מאוד להכיר ולשוחח איתך, ושמחתי לשמוע שאנחנו שכנים. אתה מוזמן בכיף לקפה, מתי שמתאים לך. שלומי 0507-429966 או 03-6349821

בוקר טוב, איזה כיף לקרוא, תענוג של בוקר. תודה רבה, ובבקשה רבה - פרסם עוד פרק. שלומי

שלום חברים, אתחיל בווידוי - אני לא יודע לדחות סיפוקים, ויש לי אופי חלש, אני פשוט לא יכול לומר לעצמי את המילה "לא". תשאלו למה? מה נפל עליך על הבוקר שאתה יוצא בהצהרות כאלה מחייבות ועצובות? או, יפה ששאלתם. בשביל זה אני כאן, להסביר ולספר, ולחלוק אתכם הרפתקה נוספת בסאגת שיפוצי האופנועים שלי שהלוואי ולא תסתיים לעולם. הסברתי בפוסט הקודם שהפנטיק שלי, היצור האדום, החלום המוטורי שלי מגיל 16 מועמד למכירה כי נכנס לי פרוייקט דחוף יותר (גם עליו טרם כתבתי דבר אם כי הוא כבר נמצא בהליכי עבודה מתקדמים, תהיו קצת במתח....). אפילו פרסמתי תמונות ומודעה בנושא ביד 2 למשך פרק זמן של כמעט חודש שלם, ובאמת שניסיתי לענות בסבלנות ובנימוס לכל מי שהתקשר, והאמינו לי שחלק מהשיחות שקיבלתי היו מוזרות כאשר השיא היה מישהו שהציע לקנות את "הגרוטאה" במחיר ברזל..... אין מה לעשות חשבתי, שלום בית חשוב הרבה יותר מחלומות, המציאות של חיים עם נשמה אלימה וזועפת אינה קלה, ואם חיכיתי 30 שנה, אחכה עוד כמה שנים עד שירווח לי מעט ואחלים מהפיגועים הכלכליים שיצרתי במו ידי בעת שיפוץ הדרבים, ואז אשוב אל חלום הפנטיק. נשבע לכם שאפילו התחלתי להאמין לעצמי שאין שום רע במכירת החלום, ודחיית סיפוקים הינה מעשה נשגב בחיי הזוגיות, אבל בכל יום שחלף שמתי לב שאני שמח מאוד שאני לא מצליח למכור. אומנם שנתי נדדה בלילות בשאלה למכור או לא, וגם ישי ידידי טרח להזכיר לי לא מעט פעמים שחלום לא מוכרים, רן (השושנים) הציע לי לישון בתוך גברוש (בלתי אפשרי כי בגברוש מוחבאים המון ברזלים שהנשמה אינה מודעת עדיין לקיומם), ומרוב לחצים ושכנועים בסוף נשברתי. אני יודע שזה לא נשמע הגיוני ששורד קשוח כמוני שחי שנים רבות במחיצתה של נשמה אלימה נשבר כך בגלל שאלה פשוטה של למכור או לא, אבל האמת חייבת להיאמר גם היא אינה מוצאת חן בעיני, ואני מודה בפה מלא – לא עמדתי בלחץ ונשברתי!!!!!! כן, פשוט נשברתי לרסיסים ולכן קניתי עוד פנטיק, ככה בשביל הנשמה.......(תרתי משמע). הוא שאמרתי, אני איש לא רציני, חסר אחריות, פיגוע כלכלי מהלך, שמעדיף לחיות את החלום הצנוע שלו במקום להביט למציאות הפיננסית בעיניים (בהנחה שיישארו לי עיניים אם הנשמה תדע בטעות שלא רק שהפנטיק הראשון לא נמכר, עכשיו נוסף לו עוד אח תאום). האמת היא שדווקא כן הבטתי למציאות הפיננסית ב"לבן של העיניים", אמרתי לה בנימוס עצבני "let's dance" (באנגלית זה נשמע יותר טוב מעברית, בסגנון אל באנדי), והחלטתי שחיים פעם אחת, וגם אם החיים שלי צפויים להתקצר באופן משמעותי בגלל אשתי שתגלה במוקדם או במאוחר על הרכש החדש, אני עדיין נושם ועדיין חולם ואני רוצה פנטיק. עברו למעלה מ-30 שנה מאז ראיתיו לראשונה ואני עדיין רוצה אותו ולא משנה מה המחיר שאשלם (גם בכסף וגם בבריאות.......). אז זהו, עכשיו הם שלי. ליצור האדום נוסף יצור תאום זהה לחלוטין אם כי בצבע לבן ובמצב הרבה יותר מוצלח ממצבו של היצור האדום. סיפור הרכישה מעניין בפני עצמו כי כמו תמיד, כל ההרפתקאות מתרחשות דווקא אצלי. הכל התחיל בתחילת חודש יוני עת קיבלתי טלפון מאדם שהציג עצמו בנימוס וציין שרכש פנטיק קבלרו, יש לו מספר שאלות, ואם אני יכול להקדיש מעט זמן ולסייע לו להבין אל מה הוא נכנס. היות ואני תמיד שמח לשוחח עם זרים גמורים על התחביבים שלי ובמיוחד על הגרוטאות מברזל שאני מתעקש לכנות אופנועים, שמחתי לחלוק איתו מידע על הפנטיק ואף הפניתי אותו אל מקורות בארץ ובחו"ל העשויים לסייע לו. אינני יודע מדוע ולמה, אבל בסוף השיחה אמרתי לו שאם במקרה הוא יתחרט ויחליט למכור, אשמח לתת לו הצעת רכישה. שימו לב, אני מציע לרכוש פנטיק חדש כאשר בו בזמן מפורסמת מודעה ביד 2 בדבר מכירת הפנטיק הישן..... לא האמנתי שיקרה משהו עם הנושא הזה ודי שכחתי מהעניין, ולכן די הופתעתי שכעבור כשבועיים, בעת שעסקתי בקניות עבור הנשמה ובני ביתה (אני חושד שהם הילדים שלי כי הם מתעקשים לקרוא לי אבא), קיבלתי טלפון ובצידו השני בעל הפנטיק. לאחר שיחת נימוסים קלה בעודי מקרטע בחינניות בין העגבניות למלפפונים ומקפיד לדרוס עם העגלה אל הבאים מולי במעברי הסופרמרקט הצרים, נדהמתי לשמוע את הדובר בצד השני שואל אם ההצעה שלי לרכוש ממנו את הפנטיק עדיין רלוונטית. מיד האטתי את מהירות העגלה (בכל זאת, קשה לי להתרכז בלדרוס אנשים כאשר אני מנסה להאזין לטלפון הנייד המגמגם במקביל), ושאלתי בזהירות מדוע הוא החליט למכור, והאם הוא רוצה לשקול שנית את החלטתו. לאחר שיחה קצרה שמחתי לגלות בצידו השני של הקו אדם נחוש שרוצה למכור. חיש קל נקבעה פגישה ליום שישי אחה"צ, ומסתבר שהמוכר גר בסמוך לאחותי, ממש רחוב אחד לידה. מובן שהנשמה שגרה איתי לא הבינה מה פתאום בעלה נחפז ביום שישי אחה"צ לבקר את אחותו במקום לישון את שנת היופי הרגילה של יום שישי, ומיד העלתה סבר פנים חשדני ותיאוריה מופרכת לפיה אני הולך לקנות גרוטאת ברזל נוספת. העדפתי לשפר עמדות לאחור בלי להסגיר יותר מדי מידע (בקיצור, ברחתי), וריחפתי אל ביתו של המוכר. משא ומתן קצר (יותר נכון להגדיר זאת מתן ומתן....), והיצור הלבן שלי. מאחר ולהוביל את היצור החדש הביתה גובל בחוסר אחריות קיצוני, נאלצתי בשלב הזה לשכן אותו במחסה זמני מוגן וחשוך, רחוק מעיניה או מידיעתה של הנשמה. אם תתבוננו בתמונות, תוכלו לראות שמדובר בכלי מושלם לחלוטין, כולל אפילו מגן גחון מקורי וצ'וק. האופנוע מושלם ולא חסר בו דבר, וזה בניגוד לפנטיק השני שלי, היצור האדום, שחסר כמעט הכל. כעת אוכל לשלב בין שני האופנועים וליצור אופנוע אחד מושלם לחלוטין (עם הרבה חלקי חילוף רזרביים), חוקי עם רישוי על שמי, כולל כל החלקים החדשים שאגרתי עד כה וכל החלקים שהיו חסרים וכעת הושלמו. ועכשיו לעניין שמו של היצור. אינני רואה טעם להמשיך ולכנות את שני הפנטיקים בשם יצורים. יחד עם זאת, בחירת שם הינה משהו מאוד מחייב, ועד היום לא רציתי לנקוב בשם על מנת שלא אתקשה להיפרד בבוא העת. כעת המצב השתנה והפנטיקים כאן כדי להישאר, ולכן החלטתי על השם "ולנטינו" – שם איטלקי טהור שפשוט הולם אותו ככפפה ליד. השם הזה יהיה משותף לשני הכלים כי בסופו של דבר משני היצורים יצא כלי אחד מושלם, חוקי עם רישיונות, נוסע ובועט. אני אוכל תמיד לשחק עם צבע המיכל ומכסי הצד ולשנות מאדום ללבן ולהיפך, וזה כל הכיף. מה בתוכנית להמשך? ממש לא הרבה. אני עדיין שקוע כולי בפרוייקט הדרבי סופר שלי שאמור להסתיים בימים אלה ועל כך אעדכן בנפרד בשרשור הדרבים שלי, וכן בפרוייקט הסודי הנוסף שלי, כך שהרבה זמן לפנטיק אין לי, וגם לא משאבים להקצאה. אני מניח שבשלב כלשהו אני אפרק קרבורטור לניקוי, אחליף שרשרת וכבלי גז/מצמד/בלם, אחליף שמן, ויאללה באלאגן. שיפוץ רציני ומקיף מתוכנן רק בשלב מאוחר יותר, אולי בעוד שנתיים. בינתיים, פטור בלא כלום אי אפשר אז קניתי לולנטינו שלי מתנה ראשונה, מיכל דלק לבן, משומש במצב טוב, שיחליף את המיכל הקיים. ככה זה, על ילדים אף פעם לא חוסכים.... וזהו לבינתיים הסיפור שלי על הפנטיקים. בשורה התחתונה שמחתי לגלות שגם להיות חלש אופי יכול להיות יתרון בחיים. תיהנו מהתמונות. שלומי

היי יוני, שרשור מרתק וכתיבה משובחת. האמת, משהו הפריע לי בקריאה ולא הבנתי מה. לכן, שבתי וקראתי בשקידה מההתחלה, ובסוף קלטתי מה באמת מטריד אותי. הענייין פשוט - נושא המזון. תגיד לי, מה עובר על הירושלמים כאשר הם יורדים לשפלה? חוש הטעם נרדם? ההיגיון הגסטרונומי נופל חלל? שמת לב כמה פעמים החמצת כוסת קפה מלאות, או שדילגת על מרק משובח, או אפילו לא נהנית ממש מאוכל רחוב???? אני אומנם לא קיבלתי מינוי רשמי כאחד מששת הקוראים הנאמנים ולכן אני מגדיר את עצמי כקורא "על תקני" או כקורא ב"מינוי משנה", ועדיין, אנא קח את הנושא הגסטרונומי לתשומת ליבך. לא יעלה על הדעת שלא נדע מה טעמו של מרק תימני בסוף יום מפרך. אם במקרה תגיע לאור-יהודה ואם במקרה ישחררו אותי מפינת החי בה אני כלוא לאחרונה, אקח אותך לחוויה גסטרונומית מקומית שתשאיר לך רצון לחזור לשפלת החוף לעיתים קרובות יותר ולאו דווקא בגינה של הדוכסית. שלומי

בוקר טוב, אני דווקא נוטה להאמין לאורן וישי כאשר הם אומרים שיהיו עדכונים, סתם תחושה כזו...... יאללה בסדר, קבלו תמונה על החשבון, וכן - אני מאוהב מחדש!!!!!! יש לי יצור לבן מושלם, תאום זהה ליצור האדום. הסיפור המלא יעלה בקרוב בשרשור הפנטיקים שלי. תהנו. שלומי

חברים יקרים, הסובארו הנ"ל ממש לא נטושה, נהפוך הוא. יש לה בעלים אוהב ודואג שעובד באחד המפעלים בסביבה. אני פשוט גר בקרבת מקום ועובר שם יומיום. היא בהחלט זזה ממקומה, ובסופי שבוע היא לא בחניון הזה. שלומי

שלום חברים, מזמן לא עדכנתי. הדרבי עומד לפני סיום הפרוייקט ונותרו ממש עוד כמה פרטים קטנים על מנת להגיע אל קו הגמר, ואז להניע. הוא כרגע מורכב לחלוטין, לבוש במיטב מחלצותיו, מנועו צוחצח ונצבע ע"י ארז דרור, צמת חשמל חדשה הוכנה והורכבה, כבלים, שרשרת, סוויץ' אורות, ידיות בלם ומצמד, אגזוז , מסכה קדמית וכולי – בקיצור – תאווה לעיניים. מובן מאליו שהוא שוכן בסלון הבית, כדי שחלילה לא יצא מטווח ראייתי. מהכריכם את הנפשות הפועלות בסאגה המתמשכת של שיפוץ הדרבים שלי, אני מניח ששיערתם כי הנשמה שחיה עימי התנגדה נחרצות לכך שהוא יגור עימנו בחדר השינה, ולכן כפשרה הסכמתי על הצבתו בסלון. גידרתי אותו עם רצועת מיקוש סמלית, הסברתי לכלבה הארורה שאם היא תתקרב כדי להשתין לו על הגלגלים זה יהיה הדבר האחרון שהיא תעשה לפני שתצנח מקומה 15, הזהרתי את האוצר הקטן שאסור לו "לנקות אבק" בישיבה על האופנוע בלי פיקוח שלי, ועכשיו נותר רק להמתין לרגע ההנעה/הנאה, שיגיע בקרוב. על מלאכת ההרכבה אספר בהמשך, ותמונות מההנעה (ואולי גם וידאו) אצרף כאשר הכל יסתיים. בינתיים תהיו במתח. בכל מקרה, רציתי לחלוק עימכם מעט מחוויות המכס שעברתי אתמול. ובכן, כמו כל סיפור ראוי, הכל התחיל בשיחת אגב שקיימתי עם המר"ן ליאור ברוך. בעודנו משוחחים בעניינים ברומו של עולם, הבהיר לי כבוד המר"ן שלא יעלה על הדעת לשפץ אופנוע לרמה המטורפת אליה הגעתי עם הדרבי, ולהסתפק בכסא משופץ. חובה לאתר כסא חדש. קל להגיד, קשה לבצע. מיד יצרתי קשר עם הספק הספרדי שלי, וביקשתי ממנו לאתר עבורי כסא חדש. להפתעתי הוא אכן מצא כסא כזה, ו"על הדרך" הוא הצליח לאתר לי סט אטמי מנוע לדרבי. המחיר סוכם והמשלוח יצא בדרכו לישראל ביום 6 מאי 2013, ואכן, בתום עשרה ימים נחת במשרדי הדואר ונתקל במוכס יעיל. אני יודע זאת מחותמת בדיקת המכס הנושאת את התאריך 16 מאי. המוכס היעיל עשה עבודתו נאמנה, ובמשך 3 שבועות תמימים הפך ושקל את נושא החבילה ותוכנה, ובתום פרק הזמן הסמלי הזה, נשלחה אלי הזמנה לסור אל משרדי המכס ביד-אליהו בלווית קבלה המעידה על התשלום שביצעתי. בחיל ורעדה ובתחושה מבשרת רעות, אצתי רצתי אל המכס. מעבר לעובדה הקשה לכשעצמה שזה עלה לי בשעה וחצי שנעדרתי מהעבודה ולא אקבל על כך תשלום, חשבתי שתעריכו את העובדה שהנסיעה היתה מתישה בחום הלוהט כי אין לי מזגן ברכב.... לאחר שמצאתי חניה על גבי זקנה בקלנועית שהחליטה משום מה לנסוע דווקא בנתיב השמאלי של הכביש, ואז לסטות בניחותא ימינה תוך גרימת התקף לב לי ולעוד משתמשים אחרים בדרך, ולאחר שעברתי בידוק בטחוני בכניסה למשרדי הדואר והמכס, מצאתי את עצמי אל מול פקידה אדיבה, מנומסת ויפה עם תודעת שירות מפותחת (מגעילה, ללא תודעת שירות, שונאת אדם, רזה בטירוף, וגם השיער שלה דליל), וביקשתי את החבילה. כאן החלה סאגה חדשה. לאחר שהיא סיימה לקשור אותי לכסא, לחבוט בי עם מחבט בייסבול, לנעוץ בי מבטים שאפילו פיטבול היה מתחלחל מהם, ולאחר שתלשה את החשבון מידי הרועדות, היא ביקשה שאפרט מה יש בחבילה כי הקבלה אינה מספקת בלי פירוט כתוב. היא רוצה גם פירוט ותכתובת של מה שקניתי. במקרה הכינותי מראש פירוט כזה, והצגתי את המסמך הנדרש בחדווה רבה. היא כמובן הזדעזעה מהיעילות שגיליתי, ומיד אמרה שהיא לא יודעת אנגלית (ממש כך) ושאתרגם לה......אז עשיתי לה הצגה שלמה שאני לא יכול לקרוא כי אין לי משקפיים, אבל כתוב במפורש שיש בחבילה כסא (ואפילו תירגמתי ואמרתי "סיט") ואטמים ורגליות. מסתבר שהיא עשתה לי בחינת אמינות כי על המחשב היה לה פירוט של מה שיש בחבילה כי המוכס פתח אותה, ועדכן את רישומי המחשב. כאשר ראתה שאני לא משקר, ואפילו מתנהג בנימוס, היא הפסיקה להתייחס אלי כאל מחלה מדבקת, והחלה לתקתק במרץ ובהנאה את החשבון לתשלום שהסתכם בסכום סמלי של 352 ₪. רק כדי שתבינו, כל הרכישה במקור עלתה לי כ-830 ₪. לא יאומן איזה יעילות גילתה המנוולת ואיך אפילו לא השמיטה אגרת מחשב בסך 18 ₪. המום וכואב מכדי להתווכח עם הרוטוויילרית הגמדית, רצתי לשלם באשנב הדואר הסמוך במזומן בלבד כמובן כי הם לא שמעו בדואר על כרטיסי אשראי. לאחר שסיימתי לשלם בכאב, המתנתי עד שהדביל המגמגם באשנב מסירת החבילות הצליח לקרוא מה כתוב בדפי המכס שהנפיקה הרוטוויילרית ונחתמו ע"י הגנבת מאשנב הדואר. שמחתי לגלות שסוף כל סוף מישהו מגלה עניין אמיתי בשמי המלא, ולמה אני אומר שקוראים לי "שלומי" אם בתעודת הזהות כתוב בפירוש "שלמה". הדביל גם ערך מחקר השוואתי בין השם על החבילה לבין השם על שטר המטען, ואז השווה את הממצאים שגילה לשם המופיע בתעודת הזהות. כל כך נהניתי מהיסודיות שלו עד שהבטחתי לו חגיגית שברגע שאמות אני אבקש מיורשי לשלוח לו צילום של המצבה שלי רק כדי שיהיה רגוע ובטוח שהשם שבדק אכן נכון. מובן שהוא הסמיק מגאווה ואז הודיע לי בחינניות להמתין בעוד הוא ממשיך לקבל חבילות במורד המסוע, להשוות מסמכים ממסמכים שונים, לקשור, להדביק, ולייצר מעבורת חלל מחתיכות נייר ואטבים, ופשוט להיראות יעיל להחריד. בעודני עומד משתאה לנוכח גילוי היעילות הנדיר במשרדי הדואר, שמתי לב שהזמן חולף, אנשים אחרים מקבלים את חבילותיהם, חבילות נוספות נושרות במורד המסוע, ורק חבילה אחת שדווקא הגיעה כמעט בסמוך למועד בו דרשתי אותה, עומדת בודדה בצד. הפניתי את תשומת ליבו של הדביל לעובדה שאולי זו החבילה שאני ממתין לה, והוא בארשת חשיבות הודיע לי שלא יכול להיות כי כתוב עליה בפירוש באנגלית "שלמה" ואני הזדהיתי כ-"שלומי". אני חושב שאת הצעקות שלי הוא לא ישכח עוד הרבה זמן. הקפיץ השתחרר, הווריד במצח התפוצץ, ואני הסברתי לו באריכות על הייחוס המשפחתי שלו בדורות האחרונים, והדגשתי את תפקידה החשוב של אמא שלו בשיפור המורל אצל המורדים בסוריה. במאמר מוסגר אני חייב לומר ששמחתי בחלקי ובירכתי על מזלי הטוב שלא היה במקום תור, כי אחרת היו עדים לרצח. סוף טוב הכל טוב, החבילה הועברה אלי, ואני נמלטתי מהמקום המקולל הזה כל עוד נפשי בי. המסקנה המרכזית שלי מהמפגש הזה היא פשוטה. אם אתם נאלצים ללכת למכס, קחו יום חופש, לבשו בגדים קלים ונוחים, הצטיידו בהמון מסמכים באנגלית גם אם הם לא קשורים בהכרח לרכש שביצעתם כי כאמור, הם "לא יודעים אנגלית" כפי שאמרה הפקידה הרוטוויילרית, הקפידו להזדהות בשמכם המלא כפי שמופיע בתעודת הזהות, קחו שוקר חשמלי רק למקרה שמכת חשמל חביבה תסייע לפיתוח המוח ופתיחת הסינפסות של הדביל באשנב קבלת החבילות, קחו כסף מזומן, והכי חשוב – המון סבלנות ומצב רוח טוב. ולסיום, אי אפשר בלי תמונות של הכסא החדש. תהנו. שלומי

היי אורן, אם התכוונת אלי, אז כבר שוחחנו טלפונית....... שלומי

חן - זה לא אגזוז נוסף אלא ארגז הכלים של הדרבי. החלק הנדיר כאן הוא המכסה. לקח לי 3 שנים למצוא אחד כזה במוסך נידח בספרד. עלה 4 יורו אבל עם עלויות המשלוח ועמלות הבנקים הצנועות בישראל ובספרד הגעתי לסכום סמלי של כ-80$......הרעיון המרכזי הוא ויזואלי בעיקרו כך שארגז הכלים בצד ימין זהה בצורתו לסיומת האגזוז בצד שמאל. חיים - שוב, מזל טוב והרבה הנאה מהרכישה המוצלחת. אתה מוזמן להתקשר כמו תמיד. יש לנו הרבה להתעדכן אחד מהשני ואם נתחיל להתכתב זה ימשך זמן רב....... שלומי

חס וחלילה סטייה, קוראים לזה אהבה........

מזל טוב חיים, אני בטוח שהוא הגיע לבית טוב ותהיה לו חברה מתאימה...... אורן יקירי, אני ישן היטב, באורווה שלי גרים כבר 4 דרבים =2 יומבו (אחד מהם חוקי עם רישיונותשל שמי ) + 2 אירופה (אחד חוקי עם רשיונות על שמי)........ דרך אגב, אחד מהם גר ממש בסלון כדי שחלילה הוא לא יצא לי מהעיניים ולו גם לשנייה אחת..... שלומי

בוקר טוב לכולם, ההונדה היפה שלי יוצא למכירה. זה לא הוא, זה אני אשם בפרידה הזו. ההחלטה לא קלה אבל אני כמעט ולא רוכב עליו ולכן החלטתי שהוא יימכר בגלל חוסר שימוש. מעט פרטים (והשאר יוסבר טלפונית): מדובר בהונדה מדגם cx500c, כלומר קסטום, שנת 1982, מנוע v רוחבי, גל הינע ורדיאטור. דגם מאוד מתקדם וייחודי לזמנו. היה משנת 1982 ועד 2005 אצל בעלים אחד, ומשנת 2005 ועד היום הוא אצלי. עבר טיפול ושיקום יסודי לאורך השנים הללו במוסך של ארנון ומוטי (ואני מניח שמי שמבין בהונדות מכיר אותם ואת הקפדנות שלהם). את עבודת הצביעה ביצע ארז דרור. לאורך כל השנים הללו השקעתי מכל טוב בחלקים מקוריים שנרכשו בחו"ל, לא חסכתי ממנו דבר. אין טעם לפרט את הכל, פשוט צריכים לראות כדי להבין. האופנוע עם רישוי אספנות, טסט בתוקף עד נובמבר 2013, ערוך ומוכן לקרב, אין צורך להשקיע אגורה. סך ההשקעה שלי באופנוע עבר את הסכום של 50,000 ש"ח ולכן אני מבקש לקבל בהבנה את העובדה שהכלי לא מיועד למחפשי מציאות כלכליות. עם האופנוע יימסרו חלקים נוספים כגון מושב מדור חדש וסבל מקורי של hondaline (כפי שתראו בחלק מהתמונות). יש ספר רכב ותיעוד מלא של כל טיפול וכל הוצאה כספית כולל תאירכי ביצוע ההוצאה והסכום ששולם בכל פעם. הכל בשקיפות ונגישות מלאה למתעניין הפוטנציאלי. לסיכום - מדובר באופנוע מבית טוב, שמחפש בית עוד יותר טוב. מוזמנים להתקשר לטלפון נייד 0507-429966 או לטלפון בבית בין השעות 20:00 עד 22:00 שמספרו 03-6349821. תהנו מהתמוות. שלומי