כל נימוק שיכול להינתן במסגרת השרשור הזה הוא סובייקטיבי בבסיסו, כשקשת התגובות נעה בין נוסטלגיה לשמה לבין ניסיון להציג את חסידי הצד שכנגד כטפשים שלא מבינים כלום, תוך השוואת בולבולים די ילדותית (הרכב שלי הוא מלך ההנעה המרכזית, הרכב שלי מחרמן אותי יותר מאנג'לינה ג'ולי וכו').
לגופו של עניין, הדור שלנו (מי זה - ילידי שנות ה-80, ה-70? לא ברור...) לא הפסיד כלום. מכוניות החדשות לא רעות כלל ועיקר, והרי תמיד הדברים הרעים נשכחים עם הזמן. המכוניות שהיו בעבר היו ישירות יותר, בעיקר מפני ששקלו 20% פחות והיו חפות משילושי אותיות חונקים. מצד שני, הן היו, בחלקן, אמינות פחות מחלידות יותר (לדוגמא, כל הבריטיות והאיטלקיות, מעוז הנשמה המוטורית לדעת רבים) ובגדול, מסוכנות יותר, גם אם מהנות לכשעצמן. רוב המכוניות החדשות מהירות יותר, בטוחות יותר ואמינות יותר. המחיר, כאמור, מתבטא לרוב במשקל, וזה הtrade-off. המכונית היחידה אשר נשארה הטובה בסגמנט שלה מאז ומעולם, לדעתי, היא המקלארן F1, וגם זה נתון לוויכוח, לאור הפגאני זונדה והקוניגסג (ולאו דווקא הווירון. לדחוף הרבה טכנולוגיה ב-2 טון לא נשמע לי כ"כ מסובך או חכם במיוחד, ו-1000 כ"ס מוציאים גם מוויפר עם שני מגדשים ומסקייליינים משופרים, שעולים פי כמה וכמה פחות).
מה שאנשים נוטים לשכוח, שאהבת הרכב לא פחות רגשית מכל בחירה אחרת, ועל כן לעולם יהיו חילוקי דעות, אשר לעולם אנשים יכתבו עליהם בפורומים תוך ירידות הדדיות. הדבר חסר כל תכלית ותועלת. הניסיון לשכנע חובב רכב בבחירה משיקולים מושכלים גרידא מוטעה מיסודו, וכך גם כל ניסיון אחר, כמו, במקרה זה, לקטלג רכבים על פי תקופות ייצור.