פתאום התחלתי להבין שאם אני לא יעשה משהו קיצוני, אני בצרות.
זירזרתי אומץ ואמרתי לגדול מבינהם, זה עם השומה בלבן של העין, "מי בא לרייס ?"
שקט, דממה, החבורה התרבותית לא הבינה מאיפה זה בא להם, הם הסתכלו אחד על השני במבוכה והערס הגדול עם הפרונקל בעין אמר "רייס ? בכביש ציבורי ? אתה מהווה סכנה , אתה איש מסוכן" מילמל לו הממוט (מלשון ממוטה) .
כשכל הערסים מסתכלים עלי בבהלה, קם איזה מישהו קטן מהחבורה וענה לי, "אני מוכן" כשברקע קריאות פליאה והתפאלות זז האיש הקטן לעברי כשרוגטקה בידו, שאלתי אותו אין קוראים לך, "דוד" הוא אמר, וכששאלתי אותו על מה הוא נוהג הוא ענה לי "על איביזה".
...