דגמים רבים של סאב-וופרים המיוצרים כיום מגיעים עם סלילים כפולים. במקרה זה כל סליל מתאפיין בשני הנתונים שהוצגו - התנגדות DC ועכבה. הקונפיגורציות הנפוצות לרמקולים מסוג זה הן: 2 סלילים של 2 אוהם כ"א; 2 סלילים של 4 אוהם; 2 סלילים של 8 אוהם. חלק מהחברות מיצרות גם רמקולים בעלי 2 סלילים של אוהם אחד או רמקולים בעלי 4 סלילים בהתנגדויות שונות. העובדה שקיימים מספר סלילים לא מקנה שום יתרון מבחינת ביצועי הרמקול, והיתרון היחיד הנובע מכך הוא מגוון אפשרויות החיבור של הרמקול. כך לדוגמה ניתן להקדיש ערוץ נפרד (או מגבר נפרד) לכל סליל, או לחלופין לחבר את שני הסלילים במקביל ולקבל התנגדות סופית נמוכה יותר. יתרון זה בא לידי ביטוי בצורה מוחשית במערכות SPL, בהן מספר הסאב-וופרים מגיע לעתים לעשרות והמתחרים שואפים להגיע להתנגדויות נמוכות על מנת להפיק את מירב העוצמה מהמגברים.
שתי צורות של חיבור הקיימות הם חיבור טורי וחיבור מקבילי. כאשר מחברים במקביל שני סלילים של אותו רמקול או שני רמקולים זהים, ההתנגדות הסופית קטנה פי 2. כלומר אם נקח 2 סלילים של 8 אוהם כ"א ונחבר אותם במקביל, נקבל בסופו של דבר התנגדות של 4 אוהם. בחיבור טורי לעומת זאת ההתנגדות הסופית עולה פי 2 (בהנחה שמדובר בשני סלילים\רמקולים בעלי התנגדות זהה). נקח למשל 2 רמקולים של 4 אוהם ונחבר אותם בטור. ההתנגדות שנקבל תהיה 8 אוהם.