nev

אני כבר באמת לא יודע באיזו שפה להשתמש. שאלתי שאלה פשוטה מאוד - למה אסור להרוג אדם? לא קשור לעוברים, לא קשור לדיון, לא קשור לכלום. אפשר בבקשה לקבל עליה תשובה?

אז שוב, כאן אנחנו חולקים. אם זו לא אמת, מה אני מחפש כאן בכלל? רמז קטן - עם ישראל לא נולד ב1948. גם לא ב1882.

האמת ששאלתי על הגבול שלך (ובמקור של יבגני) כדי לנסות להבין את תפיסת העולם שלך(ם). תחילת הדיון היתה איפשהו בדיון על בחירות האמצע של האמריקאים...

תובנה מעניינת. עדיין לא ענית לי על השאלה. אני באמת מנסה להבין את קו המחשבה שלך. מה קובע את הגבול בין מותר לאסור והאם יש בכלל כזה?

האמת ששאלתי את יבגני. מה זה אומר "פוטנציאל לאדם"? מה ההבדל בין עובר בשבוע הרביעי לשבוע ה10,20,36?

לא, כתבתי שצדקת הדרך היא הכל. אתה מעדיף ניסוח אחר - האמת. העובדה שאני יושב כאן בזכות ולא בחסד ולאויב שלי אין שום זכות ריבונית על הארץ הזו.

אם זה לא אומר לך כלום - מה אתה עושה כאן? איך אתה יכול לחיות במדינה שמדכאת\עושקת\רוצחת אנשים שכותם להיות כאן כמוך? צדקת הדרך היא הכל. הלעדיה אין לנו מה לחפש כאן.

א. שלי לא אפרטהייד, אמרתי שהתווית לא מפחידה אותי. ב. צדקת הדרך. בלעדיה באמת שאין לנו מה לחפש כאן. הארץ הזו שלנו. נקודה.

פעם שלישית - תתנתק רגע מנושא הדיון. אני באמת שואל אותך למה לשיטתך אדם שהוא לא דתי\שמרני חושב שאסור להרוג אדם (בן20 לצורך העניין). אולי זה יעזור להבין את הרציונל שלך.

תמיד לוקחים מסגרת אשראי. בד"כ היא של 400 אאלט תמיד לוקחים מסגרת אשראי. בד"כ היא של 400 אאלט

מדינה אחת עם מיעוט נשלט. ולא, המילה אפרטהייד ממש לא מפחידה אותי. בטח לעומת ה"אלטרנטיבות". לגבי ה"תואשם" - חוזר בדיוק למה שטענתי על העולם.

כרטיס דביט במקרה?

לא ענית לי - למה אסור להרוג אדם?

הפתרון שלי - ההגדרות המילוניות שלך לא מעניינות אותי. ההגדרה שלך לחיסול מי שמנסה להרוג אותי כ"רצח עם" מגדירה אותך יותר ממה שהיא מגדירה אותי. אני חותר להשגת היעדים שלי. בטווח הקצר - מחיקת כל מי שמנסה להרוג אותי בפועל (ישירות או בעקיפין). בטווח הארוך - חיזוק האחיזה שלי והחלשת האויב. זה מתחיל בחינוך הכל כך בסיסי כלפי פנים על הזכות שלי לחיות במדינתי, ממשיך בחיזוק האחיזה בפועל (יישובים, ריבונות) עם דחיקת האויב החוצה (הגירה שלילית שכבר עכשיו קורה בממדים עצומים) כדי שכשההזדמנות לעשות מהלך תגיע אני אהיה בנקודת חוזק. אני אגלה לך סוד -זה מה שהערבים עשו עד היום וזו הסיבה שהם הצליחו להשיג מה שהשיגו. לגבי "רציונל 2 המדינות" שלך - אתה רציני? מספיק להעיף מבט איך ארה"ב מלקקת את הנעליים של אירן. לעולם לא אכפת ממך. אתה יכול לסמוך רק על עצמך.

אני מנסה להבין את הלוגיקה שלך (באמת) - מה הסיבה לא להרוג אדם שלט מטעמים "דתיים" (כהגדרתך) ולמה היא לא חלה על עוברים? לגבי הגבול - עם יד על הלב? קטונתי. יש לי את הדעות שלי אבל לא סתם אני לא יושב בוועדה כזו. אנחנו דנים כאן האם יש בכלל גבול ומה האידאלים\רציונל הקובעים אותו.

לא ברור לי למי אתה עונה. הדגשתי שמדובר על מרתון ומאבק ארוך והצעדים שננקטים. מי דיבר על "זבנג וגמרנו"? מקסימום "זבנג שיגרום להם ללקק את הפצעים בזמן שאנחנו מתקדמים בזירות אחרות". זוב חוזר למחלוקת שלנו - ממש לא שטחים כבושים. ממי כבשת אותם בדיוק?

לא נתתי גבול כי לא על זה סבב הדיון. הגבתי על זה שמדובר בספין של הדמוקרטים כדי להשיג עוד קולות לבחירות האמצע. משם זה התגלגל. אתה באמת חושב שרק "דתיים" חושבים שאסור להרוג עוברים?

גם מסיני. תקרא טוב את ההסכמים ותבין שעליהם מיוסדים הסכמי אסולו באופן חוקי. מצרים (והעולם הערבי ובכלל) פשוט העבירו את הזירה לתוך הארץ במקום מבחוץ. זה חוזר לטענה שלי - מי שרוצה להרוג אותך ימשיך לנסות זאת. פשוט התירוץ יהיה אחר. לגבי נוכחות צבאית - עובדתית איפה שעובר הזחל והחיר שמה אתה שולט. אי אפשר לשלוט (בטחונית או אחרת) בשלט רחוק. איך אני יודע את זה - תבדוק מתי התחילו לעוף רקטות בסיטונאות על שדרות ואח"כ על כל הארץ.

הגבתי ל"משפחה זה עניין תרבותי\חברתי". לא אני זה שהחליט להכניס אותם לדיון, אתה עשית זאת.

אז תרשה לי להתעלם ממך מעכשיו והלאה.

מה? באמת שלא הבנתי מה הקשר.

מעשית - מאז הסכמי אוסלו אנחנו בנסיגה בכל מה שקשור לריבונות. לא משנה איזו ממשלה עמדה בשלטון. מה שבטוח - כל נסיגה הובילה לטרור גדול יותר. אתה חולק על הקביעה הזו?

עכשיו תשלים בבקשה את החלק השני - תשאל את אשתך מה עובר על הנערות האלו אחרי שהפילו את העובר שלהן. טועני "זכות האישה על גופה" שוכחים את החלק הזה. משווקים אותו כפתרון בית מרקחת סטרילי ולא כצלקת לכל החיים. קראת הפוך את הטיעון. האם האיש יכול להכריח אשה (שלא רוצה) להפיל כי הוא לא רוצה להיות אב? ובחייאת - תשמור על לשון נקיה. זה רק יוסיף לך כבוד.

ופה אנחנו חלוקים. יש קומץ שרוצה לשנות סדרי עולם ולהגדיר טבע כ"התניות חברותיות, תרבותיות" או כל ניסוח אחר. בשם הטיעון הזה הוא מרשה לעצמו לעקור (מילולית או פיגורטיבית) איברים לילדים, לבלבל להם ולחברה כולה את המוח מגיל 3 העיקר כדי להצדיק את ההפרעה הזו.

עגומה או לא - זו פרשנות למציאות שמגובה היסטורית ומעשית בניסיון שלנו משנות המאבק בארץ. זה יותר ממה שאני יכול לומר על הטענות שלך.