מסכים שלא כולם יכולים (יותר נכון צריכים) להיות הורים.
מה שמאוד צורם לי, זה שאנשים על סמך הסתכלות על אחרים מסיקים מסקנות על אותם אנשים ורואים הכל בפן שלילי.
נכון, אי אפשר להביא ילדים ואז להחליט אם מתאים או לא (למרות שלצערי זה קיים בעולם אבל לא נכנס לזה) אבל
צריך להבין דבר אחד, אם זה לא מתאים לך ואתה רואה בזה רע, זה לא אומר שאחרים רואים את זה כך וסובלים 24 שעות ביממה.
קצת אישי
אני כרגע חזרתי מרילוקיישן של 6 שנים. חודש רביעי כבר שילדיי לא לידי (לוגיסטיקה והכנה לבואם) ואין שעה (בשיא הרצינות) שאני לא חושב עליהם ולא מתגעגע. תודה לאל שיש סקייפ, וואטצ'אפ וכו' שלפחות נותנים לך לראות ולשמוע אותם בכל רגע נתון ביום.
אין שיחה עם אישתי שרובה לא יהיה על ילדינו.
הקטן היה בן 6 חודשים וכיום כמעט בן 10 חודשים ואין עצב יותר גדול בלבי מאשר לדעת שאני לא רואה איך הוא גודל (ההורים בינינו יודעים שאחרי 6 חודשים, כל יום הילד עושה משהו חדש ומעניין שרק אתמול לא קרה עוד).
הגדול שלי חוגג בדיוק היום 10, וכואב לי שאני לא איתם אבל התכוננו לזה אני ואישתי ושנינו סופרים את הימים עד ההגעה שלהם ארצה.
לא סוד שקשה להיות הורה ועדיין, אם זה היה תלוי רק בי הייתי עכשיו על המטוס בדרך אליהם.
ודעתי בעניין ההורות היא שלהיות הורה זו זכות.