אורח לרגע

אז זהו. שמסתבר שמדינת ישראל בחסות בג"ץ כן נתנו להם, לפחות עד הודעה חדשה. מרתיח ככל שיהיה, זו המציאות. אני לא אכנס לוויכוחי דת כי מזמן הבנתי שאין בצד השני עם מי לדבר. אני חילוני- אז אני מסכן כי אני לא מבין את מה שהם יודעים.

כבר כתבתי: רבנות: שים נר תמיד בתנור (2 קומות, 1000 לכל קומה). יש רק חשמלאי אחד ששמע על זה ועושה את זה. אההה, ממש במקרה הוא חבר של המפקח. עובד גוי: אסור לו לגעת בבישולים, אסור לו לגעת במוצר שבושל. אסור לו לשהות לבד במקום. מותר לו לאפות. אסור לו לגעת באינדוקציה. צריך להכשיר את התנור אבן (או להחליף אבנים (משהו כמו 2000 שקל) או שהם יעשו הכשרה- מחיר לא ידוע כרגע). משגיח מקבל מינימום 1000 לחודש, אם יחוש צורך לקבל יותר, יקבל יותר. ככה. לתת גישה למצלמות. צוהר: גוי לא יכול להדליק תנור. אפשר לשים שעון שבת חכם שנדלק דרך אפליקצייה ולהדליקו מרחוק. גישה למצלמות.

מבחינתי סיימתי את הדיון, וגם הבנתי שאסור להכנס לשם עם קטנוע או בלי קטנוע, עם תג או בלי תג. סבבה, אין צורך להמשיך להסביר לי. רק מעניין לעניין באותו עניין חשוב לי לציין שלא. זה לא שטח של פארק. זה לא שביל שרצים בו ילדים. לא סיכנתי אף אחד. ולא הייתי עושה זאת. חשוב לי לציין זאת רק בגלל שאני יודע שיש בפורום הזה אחוז נכבד של גולשים שיוצאים נגד רוכבי דו גלגלי בכל הזדמנות וחושבים שכל רוכב קטנוע הוא עבריין חרא שנוסע על מדרכות ובפארקים. אני לא תייר פה, יכול להבין מנקודת מבטו של מי שלא בתחום הדו גלגלי למה הוא משליך על כולם ולמה כל הרוכבים מבחינתו חארות שמגיע להם כמה שיותר דו"חות. פה הנחתום מעיד על עיסתו. מעיד שאני לא מאלה, לא נוסע על מדרכות, לא נוסע בפארקים, לא חוסם חניות, לא חונה באמצע מדרכה, לא עובר אדומים, לא נוסע על איי תנועה, לא משפשף מראות של רכבים. יש ביננו (הרוכבים) גם כאלו. נשארו כמה. בודדים, אבל רק היה חשוב לי לציין שתאמינו שיש עוד כמה מאיתנו שהם בני אדם. אחוז הולך ופוחת לצערי אבל עדיין קיים. תודה על כל התשובות ושבת שלום.

לכאורה יש מלא אתרים בחיפוש פשוט בגוגל שעושים את זה אם לא עובד לך עם האתר שבקישור חפש אחד אחר Manufacturing date by vin no citroen, או משהו בסגנון....

יש עניין עם שני מטבחים. אחד לימות השבוע- כשר. והשני לשבת. בשבת לא כשר. אני לרגע לא מתפלא. פשוט ממש קיוויתי שאני טועה, והמצב לא באמת כזה. קיוויתי, מה אכפת לי לקוות ולפתוח שרשור? זה כמו בנאדם ששולח לוטו. הוא יודע הרי שהוא לא יזכה, אבל שולח כדי לקנות חלום לכמה שעות.

לא יודע למה זה מיוחס לברווז, הוא בדר"כ ציני מדי. אני לא כתבתי בציניות. הנה, רק הודעה מעליך הוא מסביר בדיוק את שכתבתי: אמנם מיוזיק מתחיל את התגובה שלו ב"לא יודע", אבל הנה מסתבר שהוא יודע גם יודע, ואף ראה זאת במו עיניו ממש לאחרונה: תן להם דף שכתובה בו המילה כשר ואתה מסודר. לצערי זה בדיוק מאשש את מה שחשבתי אבל קיוויתי לטעות.

אז פה אנחנו מסכימים אבל לא עד הסוף. הם סומכים על כל נייר, נכון, אבל על כל נייר שכתוב בו כשר. גם אם יהיה כתוב בו "חזיר כשר בהשגחת מוזיקפוראבר". ופה בדיוק הבעיה שלי. שמי שמחפש חותמת בלי להשתמש בשכל ועיניים מחפש חותמת עם מילה מסוימת, שהמילה הזאת שייכת לגוף מסוים.

אני קורא את דבריך, מבין אותם אבל מסכים חלקית. אני חושב שאתה אולי שופט כשרות של מקומות לפי העיניים והשכל, ורק אחרי זה למי הם שילמו עבור איזו תעודה. אני גם חושב (לצערי) שאתה מיעוט בעניין הזה. אני אמנם לא שומר מצוות וכשרות אבל לא נחתתי אתמול מהירח ומההיכרות שיש לי עם אנשים חילוניים-מסורתיים (בין אם חברים ובין אם לקוחות במקומות אוכל בהם עבדתי) דווקא כן אחוז נכבד שואלים "כשר"? וזהו. יש חותמת, הכל בסדר. עכשיו, לא נכנס לזה שהעם פה מטומטם. זה אנחנו יודעים מהרבה תחומים אחרים. אני שמח לקרוא על אנשים כמוך שהעניין בדת אצלם מעורב בשימוש בשכל. אני מבטיח לך שאחוז נכבד מאוד מאוכלי הכשר (לא חרדים ותלמידי חכמים וכאלה, סתם נקרא לזה "מסורתיים- חילונים+-") מחפשים שיגידו להם מה טוב ומה לא, כדי שלא יצטרכו לחשוב. "הנה, כתוב, יופי. אני לא צריך לחשוב. כבר חשבו בשבילי". אם אתה לא מכיר את האוכלוסייה הזאת אני סופר מקנא בך.

ראשית, אף אחד לא החליט לפתוח עסק לא כשר. שנית, לאדם יש משפחה, חברים, ילדים ושורשים בירושלים. אמנם היא בכיוון לשם אבל ירושלים זה עדיין לא בני ברק. יש מלא חרדים ומלא ערבים, אבל עדיין מתוך 1,000,000 תושבים נותרו כמה חילוניים. אתה לא מבין. גם אני כמוך לא מבין את זה. אבל אני כן מבין שיש אנשים שיותר חשוב להם איזה חותמת מאשר נקיון שרואים בעיניים. לכן שואל פה, כי אותם אנשים מהווים חלק נכבד מהאוכלוסייה וכפועל יוצא גם מהפורום. כל אחד שיבושם לו באמונתו, ושיהיה לו בתיאבון ולבריאות עם מה שעושה לו את זה.

אין שום סיכוי שזה יקרה. 0% בערך 1000 פתיחת תיק. מינימום 1000 חודשי למשגיח (זה נע לפי מצב רוחם ומצב חשבון הבנק שלו). עוד כל מני קנסות לחברים של המפקח על כל מני המצאות (כמו נר השגחה בתנור חשמל- משהו שאף רב לא שמע עליו מעולם, אבל במקרה למפקח יש חבר שעושה את זה) 2000 לפני מעמ. העניין הכספי לא האשיו פה. העניין היותר מהותי הוא עבודה של גוי במקום. לא יכול להיות לבד בעסק, חוץ מאפייה נטו הוא לא יכול לעשות כלום (רטבים, בישולים, פסטה ועוד), אסור לו להדליק את התנור (על אף נר ההשגחה) ואולי עוד איזו המצאה או שניים. לצוהר יש דרישה אחת בלבד לגבי הגוי- שלא ידליק תנור. זהו. שים שעון שבת ופתרת את הבעיה. לא יכולתי לנסח זאת מדויק ממך.

מובן. השאלה הייתה אם יש לכך משקל. בראייה שלי עסק נקי זה עסק שאני אוכל בו, אבל מצד שני לא עוסקים בי, עוסקים במי שמחפש כשרות ואני מבין ממך שללא הכשרות לא מעניין את השומרים איך העסק נראה. קודם כשרות, אח"כ נבחן. הבנתי. כדי להיות לוחם צדק צריך: וזה אין כרגע.

ובעל בית יהודי עם מקום נקי ומצוחצח גם נחשב? או שהכיפה זה דיל ברייקר?

הדו"ח מראש היה על שמי.

עובדה. תשובה ראשונה שקיבלתי זה שההורים שלך דתיים והם אוכלים צוהר. אז כן עזר(ת) לי. אני רחוק מהעולם הזה שנות אור, מה שלך נראה תשובה פשוטה וטריוויאלית לי לא. שאלתי כמה עסקים. התשובות של בעלי העסקים חיוביות אבל אין לדעת. אף אחד לא באמת יגיד לך "תשמע, זה לא ממש עובד אבל אני בכל זאת נשאר איתם". יש גם מקומות מפורסמים מאוד בירושלים עם גב כלכלי כמו מסעדת אמא וקפה קדוש שמאסו ברבנות, הצהירו בגאווה שהם עוברים לצוהר, ולאחר זמן לא רב קיפלו את הזנב וחזרו לרבנות.

כמו בכל תחומי החיים, לפורום הזה יש לפעמים הברקות ששום AI לא שמע עליהן. אז בואו ננסה: עסק חלבי חדש שנפתח במרכז העיר ירושלים. לרבנות יש כל מני דרישות שלא כ"כ עוברות בגרון, במיוחד לאור העובדה שעל פס האפייה יעבוד גוי (ערבי). לצוהר יש דרישות הרבה פחות מחמירות, הם יותר נחמדים והרבה הרבה יותר הגיוניים. ברור שחרדים ודתיים לא מכירים בכשרות צוהר, השאלה עד כמה כל שאר שומרי המסורת והדתיים לייט נותנים חשיבות לזה שאין תעודת הכשר של הרבנות. העניין הוא, שיש מילה בשפה העברית ששייכת לגוף מסוים. המילה "כשר" שייכת ע"פ חוק לרבנות ואין לכתוב אותה בעסק שלא משלם את השוחד לרבנות. (למי שלא מכיר, יש בג"ץ שמתנהל בעניין, אך אין שום צפי למתי יסתיים ומה יהיו תוצאותיו). להבנתי (הדלה מאוד) עצם זה שהמילה "כשר" יכולה להתנוסס בפרסום/ באתר/ בשילוט וכו' כבר עושה את העבודה עבור רוב הציבור הלא חרדי ולא ממש מתעניינים מה הכשרות. עסק שמפוקח ע"י צוהר יכול לכתוב "מפוקח בהשגחת..." אך לא יכול לשאת את שילוש האותיות הקדוש כ.ש.ר. ברור לכולם שפיקוח של הרבנות בשורה התחתונה יעלה את המחזור הסופי של העסק. על זה אין וויכוח. השאלה שלשמה התכנסנו זה עד כמה? האם האדם הממוצע שחשוב לו כשרות נותן בכלל משקל לכשרות צוהר (סליחה, להשגחת צוהר) או שמבטל אותה על הסף? יש גם לציין שהבעלים סולד מהדת בכלל ומהרבנות בפרט (הסיבה שהובילה אותו לסלוד מהדת היא בגלל התנהגות והתנהלות הציבור החרדי בעיר הזו שהוא חי בה כבר קרוב ליובל). אך הוא יידע לבלוע את הצפרדע ולהרכין ראש כלפי הגוף הכוחני והמושחת הזה באם זה מה שצריך כדי שהעסק יצליח.

אני מתחיל להבין שאין לי פה ממש קייס. והסיפורים שלי לא מעניינים אף אחד. רוצה להבהיר שאני לא כזה מסכן שאין לו 500 שקל לשלם דו"ח, פשוט מרתיח אותי הקלות בה מחולקים סכומים כאלה גבוהים על חניית קטנוע בצורה שלא מפריעה לאיש. פשוט עובד מאוד מאוד קשה בשביל כל שקל ולא מבזבז כלום על מותרות. אבל אם כולכם טוענים שעדיף לי לשלם, לשכוח ולהמשיך הלאה אז כך אעשה, בטח לא הולך לחכות שנתיים למשפט. תודה. ואגב, נכנסתי היום לאתר הממשלתי ואכן רשמתי גם את הקטנוע על התג, מעולם לא עברה לי מחשבה כזו בראש. לא ברור לי מה זה ייתן לי בחיים אבל להזיק זה לא יכול.

על שמי, כן. הקטנוע לא. הרכב הפרטי כן. אין רכב אחר רשום על התג שלי. מעולם לא היה. בחיים לא שמעתי על תג נכה לדו גלגלי, אבל מחיפוש קצר אני מתחיל להבין שיכול להיות שיש דבר כזה. מאוד מעניין מה שכתבת פה.

מילא לטעות פעם אחת. אבל לטעות גם בכותרת וגם בגוף ההודעה זה כבר למתקדמים..

מובן לי שאיני חף מפשע. אין בכוונתי לנסות לטעון זאת. מדגיש- אני מלין על גובה הקנס הגדול. האם בית משפט זה המקום לספר בו נסיבות אישיות ולבקש סכום קנס הגיוני יותר? לחילופין, האם ישנה דרך לפנות אל התביעה ולבקש זאת (לאחר שכבר סורבתי במערכת הגנרית)? או שסיפור אישי לא מעניין אף אחד, הרי גם ככה אני נמצא ב50 האחוזים היחידים שמשלמים ארנונה ומיסים בעיר הזאת, אז אני נחשב למקור שניתן לחלוב ממנו ואני מבזבז את זמני, את זמנכם, ובעתיד את זמנו של בית המשפט?

כן. דחו את הבקשה שלי. לכן ביקשתי להשפט. יש תמונה. לא מפריע לאף אחד. יתרה מכך, רק בסמוך למועד העבירה נתלה שם שלט האוסר על כניסת רכבים/חנייה. עד למועד זה היה מותר לחנות שם. פשוט פקח חרוץ יתר על המידה. הפקחים חונים שם (על השביל) את הרכב שלהם ויושבים להפסקה על הספסל הסמוך, לעשן ולשתות קפה. מה יותר נוח מלתת דו"ח תוך כדי הסיגריה? זה מוכיח שהם עובדים ולא נחים.

@crazyj סליחה אם יצאה לי תגובה מגעילה. תודה על נסיון העזרה. מודה ועוזב ירוחם. ולענייננו, אפרט מדוע בקשתי להשפט: כן, חניתי עם הקטנוע לצידו של שביל, סמוך לפארק סקייטים. לא מתכחש לזה. הקטנוע חנה בצורה שאין בה משום שום הפרעה לאף אחד. בפן האישי: גרוש, רודף אחרי כל שקל, משלם ארנונה ומיסים כמו גדול. בסכ"ה לקחתי את הילדה לנסוע בפארק סקייטים כי אין כסף לפעילויות שעולות כסף. עכשיו, 500₪ בגין העבירה הזו מרגיש לי חסר פרופורציות לחלוטין וחסר מידתיות. זה אשכרה לקחת לנו כסף לאוכל. האם ההתבכיינות שלי חסרת טעם ולא מעניינת אף אחד או שמא הגיוני שיילכו לקראתי ויפחיתו לי לסכום קצת יותר הגיוני? האבסורד הוא שאם הייתי נוסע עם האוטו (אני נכה עם תו) אז לא הייתי מקבל דו"ח. אבל אני לא מאלה שחונים על מדרכות בשם התו.

לא הבנתי איזה חלק בתשובה שלך אמור לעזור לי. החלק שבו אתה מטיף לי? נגד חוקי הפורום, יש לציין. החלק שבו אתה אומר לי ללמוד לקח בלי לדעת את פרטי המקרה? החלק שבו אתה אומר שלא ניתן לשאת ולתת עם התובע? דבר שהוא אינו נכון. או החלק שבו אתה עונה על השאלה שלי ב"אולי כן ואולי לא"- תשובה שלא מקדמת אותי לשום מקום.

שלומות. הגשתי בקשה להשפט על דו"ח חנייה שניתן ע"י עריית ירושלים. הבקשה אושרה ותאריך המשפט הוא בעוד יותר משנתיים. הייתי מעוניין להגיע להסכם עם התובע באם יסכים להפחית את סכום הקנס ולגמור עם העניין הזה. (500 שקל על חניית קטנוע בפינה שכוחת אל). האם זה מקובל? האם יש דרך לעשות זאת? או שעליי לנסות לזכור שיש לי משפט עוד יותר משנתיים ואז לגשת ולנסות לדבר עם התובע טרם תחילת המשפט באותו יום?

מי שכשהוא מרגיש נוח עם השליטה ברכב צריך להזהר מעמודים אולי מוטב כי ירכוש רב קו ויפרסם את הרכב למכירה. אני ממש לא מסכים איתך. לומדים את דקויות הרכב ואת דקויות מקום החנייה ועם הזמן זה הופך לפשוט יותר. מי שהופך לשאנן יתר על המידה כשהוא מרגיש בטוח ברכב צריך לעשות עם עצמו הרבה חושבים לפני שהוא מנייד טון ברזל לידי ולידך.

אם אתה כותב שזה אפשרי אבל קשה/לא נוח אז קח בחשבון שעם הזמן זה יהפוך ליותר נוח והרבה פחות קשה. אתה סכ"ה מדבר על חנייה קבועה במקום קבוע עם תמרון קבוע. לעשות את אותה פעולה בדיוק לפחות פעם ביום הופך ליותר פשוט ואינטואטיבי עם הזמן.