כמעט כל סיפור פה מזכיר לי מעשים שונים ומשונים שעשו לפנינו בקיבוץ עשינו אנחנו וכבר היו כמה שעשו אחרינו .
נתחיל מהגן (אופניים זה לא אוטו אבל כן כלי רכב...)
באיזהו שלב כבר הרשו לי לקחת ת'אופניים לגן(בקיבוץ הילדים הולכים לבד) אני בחיים לא ישכח איך דרסתי חבר טוב שלי כי לא זכרתי איפה הברקסים .....(4 גלגלים יש גלגלי עזר )
את המרדפים שמישהו עשה פה ברחובות רעננה עשינו על אופניים ,אי אפשר ליספור את הפעמים שחלפנו על פני פרונט של טרקטורים....
ואז הגיע השלב של וויליאים' ירידת מדרגות 'עלית מדרגות וכו'.
יום אחד היה ערב וחבר נרגש קורא לי להגיע מהר למגרש "אני חייב להראות לך משהו " טוב אני מגיע ומברר מה כל כך דחוף .ואז מגיע השאלה מכיר סטופי?
אני :לא מה זה לעזאזל ?
הוא:כמו ווילי אבל כשהאחורי באוויר!
אני :ואיך עושים את זה?
הוא :עם ברקס קידמי !!
אני תוך שלוש וחצי שניות:מרוח על המגרש עם אופניים על הראש.... אף אחד לא אמר לי כמה ברקס...
--------------------------------------------------------------------------
תוך כמה שנים אנחנו מתחילים לנהוג ,וככה זה מתחיל ...
חבר :בא ננהג על טרקטור
אני (בתמימות):אתה יודע איך ?
הוא :לימדו אותי(למורים עוד לא היה רשיון)
טוב מחכים לשלא יהיה אף אחד ברפת ועולים על טרקטור קטן(מאוד קטן)בגלל שלא נראה לנו הגיוני שאפשר לנהוג כבר בפעם הראשונה לבד אז חילקנו תפקידים,אני על הגז וההילוכים והברקס והוא על ההגה.
טוב באיזשו שלב אני מרגיש בטוח ומעלה הילוך בדיוק באוטו שלב הוא חושב שיכולים לראות אותנו ומסתובב(שובר חזק לפרסה)וכך בפעם הראשונה שנהגתי וכבר הרמתי(לא לבד) שני גלגלים צדדיים....
--------------------------------------------------------------------------
שקיבלנו רשיון לטרקטור הגיע תור המכונית להרגיש את נחת זרועינו ,
ושוב אותו נוהל מחכים ללילה בודקים מי השומר(יש תורנות בקיבוץ)ואם זה לא מישהו מפחיד אז לוקחים מפתח יורדים לשדות משם הדרך לים כבר קצרה....
לאחר שכבר קיבלנו רשיונות הטיולים נהיו עיניין קבוע ,וכך גם ניסויי הנהיגה שלנו .
הפעם הראשונה שעברתי את ה120 קמ"ש היתה בשטח....
בקיבוץ כבר הפסיקו ליספור את שפיכות הקרטר והתמקדו באלה שלא עצרו כשנורית השמן התחלה לדלוק..
אני חייב לרוץ אז אני יתמצת
הבנו פגו'306 לראש דיונה (וגם חזרנו הביתה)
אחת הבנות הפכה מנוע לקנגו .
והגענו למסקנה חד משמעית: אם לרנו אין רכב שטח אז נשכנע את הקנגו להיות אחד כזה...והוא הסכים.
ההמשך יבוא