y9853

לכבוד יום העצמאות, ערוץ 2 מפיק תוכנית בשידור חי על התעשיה הישראלית. כחלק מהתעשיה הישראלית, מפעל אוטוקרס אמור להיות אחד מהמדוברים בכתבה. בהתאם לזאת, הוזמנו חברי פיברקלאב להשתתף בכתבה. לשידור, אנו הזמנו (כמובן בתיאום עם ההפקה) עוד בעלי סוסיתות, וכולנו ביחד אמורים להופיע בתוכנית. לדברי ההפקה, אמורים להיות בתוכנית גם סוג של ראיונות אישיים הקשורים בסוסיתות. התוכנית אמורה להתחיל היום סביב השעה 16:00, ואילו אנו אמורים להופיע סביב השעה 17:00. מקווים להנות ומקווים אפילו יותר שהצופים בתוכנית יהנו.

תמונות... איך אפשר בלי... היות ובפייסבוק אפשר גם לספר בנוחות מרשימה את הסיפור של מה שקרה שם אתמול, באמצעות התמונות, אני מצרף קישור לאלבום התמונות מאתמול. אפשר לעבור תמונה תמונה, כאשר לכל תמונה ישנו כיתוב המסביר את השתלשלות האירועים. אשתדל בהמשך היום להעלות גם לכאן מספר טעימות (לא מהאוכל, מהתמונות) https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10152148404154522&type=1&l=0bd870b41a לעיונכם ולהנאתכם

שבת בבוקר... מבעוד מועד קבענו לנו א.בוקר משותפת. אי לכך ובהתאם לזאת, יצאתי השכם בבוקר למאפייה, להביא מעט בייגלה ירושלמי לחבריי הטובים אשר גרים הרחק אי שם, מעבר להרי החושך - במרכז. השעה היתה כה מוקדמת, והבייגלה עדיין לא היה מוכן, ולכן נאלץ מוטי להביא גם בייגלה. קבענו בכוכב יאיר, ליד מסלול האימונים בנהיגה. אט אט רכבתי לשם, מעיר בדרכי את הציפורים. לעומתי, מוטי העיר את הרבנים בטירה שייתנו תעודת כשרות למזון שהוא הביא, והביא לנו חומוס טעים, טחינה, פיתות ואפילו בייגלך עם זעתר ופלאפל. וכך, נפגשנו לנו כמעט כל חברי פיברקלאב, וטעמנו מזון טעים עד מאוד. לא אלאה את קוראי השרשור בפרטים, רק אציין כי גם יוחאי הביא מטעמים, ואפילו מעשי ידי אשתו של מוטי היו לנו. ובפיברקלאב כמו בפיברקלאב - אין ארוחות חינם. וכך, מצאנו לנו איזה אוטו העשוי פיברגלאס, הוצאנו ממנו את המושבים, הורדנו אט אט את הרדיאטור, את החלונות, חלקים מיותרים הנמצאים מתחת למכסה המנוע, ואז הפכנו את הרכב על צידו ופתחנו בקושי עוד 24 ברגים (פתחנו עאלק, רובם נשברו ואלו שהיו ממש בעייתיים עברו טיפול ע"י ניר הדיסק) מתוך מטרה להפריד את השילדה מהבודי. לאחר פתיחת 24 הברגים (מישהו אמר קצב של בורג לשעה) גילינו כי בנוסף לברגים, הבודי גם מודבק לשילדה. ג'ק יפני חדיש נשלף מאחד הרכבים והוא עזר רבות להפריד בין השילדה לבודי, עד להפרדה המלאה. לאחר ההפרדה של השילדה, גילינו בחלקה האחורי מספר הכתוב בכתב יד. מיד הוזעק יוחאי למקום ולאחר בדיקה במחשב הנמצא בראשו הוא אמר - זה המספר של הבודי, כלומר, לאחר ייצור השילדה, בא מישהו וכתב לאיזה בודי היא שייכת, כך שלכל שילדה הנמצאת במפעל יש בודי מיועד, והוא, ורק הוא יורכב עליה. יעילות? באוטוקארס??? כנראה... לאחר השלמת ההפרדה, התיישבנו לאכול א.צהריים טעימה, מעשי ידי אשתו של מוטי ומעשי ידי אשתו של יוחאי, מוטי הוציא את ערכת הקפה (מוטי, קפה, שניה לפני שגולש, מורידים אותו מהאש - שניה לפני מוטי, לא שניה אחרי) והכין לכולנו קפה נהדר. אחרי הסיגריה של אחרי הרמנו טלפון לאורי סהר, בקיבוץ אייל. השעה כבר דוחקת, והוא אומר לנו, בואו, רק תשתדלו להזדרז. כמובן שהזדרזנו ובאנו. רוב חברי פיברקלאב טרם נפגשו עד היום עם אורי, למרות שהם דיברו ועזרו זה לזה, והשמחה והאושר היו גדולים ורבים. לאחר שהסתובבנו לנו בין רכבי המוזיאון המדהים של אורי (כל פעם שאני שם, אני נדהם מחדש מהעבודה של אורי וממה שיש לו במוזיאון) עצרנו לדבר עוד קצת. חלקנו המשיך לעיסוקיו משם וחלקנו האחר נשאר לדבר עם אורי עוד שעה ארוכה מאוד, בכייף גדול. יום מהנה עבר על כולנו, כייף גדול היה לפגוש כמעט את כל חברי פיברקלאב, כייף גדול לא פחות היה לעבוד ביחד על הרכב, לטובת שיפוץ של הגלבוע. אני יודע שאני, באופן אישי, חזרתי עם חיוך ענק על הפנים, חיוך שעדיין לא ירד מהם, גם לאחר שעות רבות. העזרה ההדדית, איך שהתקבצנו ככה כולנו, מקרוב ומרחוק, לטובת עזרה לשיקום של רכב ישראלי נדיר - לא נתקלתי בדבר כזה מעולם. הכל נעשה ברוח טובה, בהומור, כאשר כל אחד תורם ככל יכולתו, ועוד קצת. את התמונות שאני צילמתי אשתדל להעלות לכאן מחר, כאשר אני לא היחיד שצילם. יש חברים, יש חברים טובים, יש חברים קרובים ויש את חברי פיברקלאב - אני כבר מתגעגע!

הבטחות צריך לקיים... אז הנה מוגשות לכם מספר תמונות... החל מהעבודה המופלאה של הצבעי וכלה בעבודה המופלאה של רמי, ויוניט לחץ השמן הסורר. ניתן כמובן לשים לב לקשת הרחבה של איכות העבודה המופלאה (בין זאת של הצבעי לבין זאת של רמי) ולהשליך מכאן על השימוש הנרחב במילה זאת בשפה העברית.

הגיעה העת למקצה שיפורים... כפי שבוודאי זכור לששת קוראיי, קבעתי עם רמי להמשך עבודות החשמל על הדוכסית. היום הגיעה העת לפרוע את הקבלות, ומי אם לא רמי מוכן לסייע בעבודות חשמל ביום שבת בבוקר. כך, נסענו (הדוכסית ואני) אליו, עלינו על המדרכה בתחילת הרחוב (טוב שיש מקומות המיועדים לעגלות ילדים), ונסענו על המדרכה עד לפתח ביתו, צמוד לרנו 4 הלבנה והחביבה שלו. פתחנו שם את כל רבדי האיזוליר בנד שעטפו את הצמה שהיתה קרועה, ואט אט, באמצעות סבלנות אינסופית של רמי, ומזג אויר נפלא, הלחמנו מחדש כל חוט וחוט, בשני הצדדים, עד שהכל הכל היה לשביעות רצונו של רמי (וזה קשה!). לאחר בדיקה שהכל עובד, רמי היה מוכן לסמן V על צמת החשמל, אם כי הוא הזהיר אותי ואמר שיש כל כך הרבה קומבינות במצה, כך שאין ברירה אלא לבנות צמה חדשה ולהחליף את הצמה כולה. אז אם יש למי מכם, במקרה, או שלא במקרה, צמה של כרמל דוכס מודל 74', אתם יותר מאשר ממוזמנים לשלוח לי. גם שרטוטים של הדבר הזה יעזרו בהחלט.... לאחר כל ההלחמות והחלפות החוטים, התפננו להחליף את היוניט הסורר של לחץ השמן. יוניט משומש כזה נלקח מבעוד מועד מהמחסן של פיברקלאב, ושהה בדוכסית תוך כדי שהוא ממתין לתורו להיות מורכב. אין גישה אליו... פשוט אין גישה. אומנם צריך מפתח 11, אבל כאשר הוא תופס את היוניט הוא נוגע בתושבת המנוע מצד אחד, בדיסטרביוטר מצד שני, בצינורות הברקס הקשיחים מצד שלישי ובפילטר השמן בצד הרביעי. לאחר דיונים ממושכים ונסיונות ממושכים לא פחות החלטנו לפרק את פילטר השמן, כאשר ידענו כי גם אז הסיכוי להכניס לשם מפתח הוא קלוש ביותר. בטרם עשינו זאת, החלטנו לבדוק האם היוניט תקין, אחרי הכל, מדובר ביוניט משומש. חיבור של חוט החשמל ליוניט, ונגיעה קלה עם היוניט במנוע, והנה נדלקת נורית לחץ השמן בלוח השעונים - לפיכך, היוניט תקין! היות וכך, אין ברירה... חייבים לפרק את פילטר השמן. גם לאחר הפירוק שלו, אנו רואים כי קשה בהחלט להכניס לשם מפתח 11, וצריך להיעזר בכלמיני חישובים פיזיקליים מסובכים ובחישוב זויות שונות ומשונות. בסופו של דבר, ולאחר מאמצים מרובים, אנו מצליחים בכוחות משותפים להוציא את יוניט השמן ולהחליפו באחר. בדיקה חוזרת, והוא עובד. מרכיבים חזרה את פילטר השמן, התנעה של הדוכסית לבדיקת נזילות (שאינן), והנה אנו רוצים לעלות לבית של רמי לשתות שתיה קרה ולאכול סופגניות מעשה ידי אשתו להתפאר. מארגנים את כל כלי העבודה, ואז קרה החלק שעשה לי את הבוקר, החלק שבגינו אני בכלל כותב את הפוסט הזה. עובר לידינו ילד הנראה כבן 12 - 11, המטייל עם כלבו. הוא מכיר את הרנו של רמי, ואז הוא אומר לנו: "זאת לא רנו, אז מה זה? פג'ו?" "לא" אנחנו משיבים, והוא אומר "רגע... תן לי לנחש, אני אגלה איזה אוטו זה" לאחר מספר שניות בהן הוא מחפש איזה סמל על האוטו (יש רק על הגריל את הסמל של אוטוקארס, ומי שלא מכיר אותו, לא יידע לעולם מזה) אני מתנדב לעזור לו. "בוא אתן לך רמז" אני אומר, והוא מביט בי בשאלה. "את האוטו הזה ייצרו בארץ, זה הרמז" "סוסיתא?!?!?!?!?!?!" אורו עיניו, "בחיים שלי לא ראיתי סוסיתא במציאות, איזה כייף!!!" ואז הוא התחיל לפליג בשבחיה של הדוכסית. הסברנו לו שזאת כרמל דוכס מודל 74', והוא פשוט קרן מאושר. אם הוא לא היה עם הכלב שלו, הוא גם היה יכול מבחינתי לשבת בדוכסית... האושר שהדוכסית גרמה לילד הזה פשוט עשתה לי את השבת. וכן.... תמונות... בהחלט אעלה לכאן תמונות, אם לא היום, אז מחר, אם כי אין לי תמונה של הילד....

אפשר להתמודד לבד, אם יש לך זמן וכח לבירוקרטיה מיותרת וללא מעט ריצות הלוך וחזור. לע"ד, עמיל מכס יעשה לך את החיים הרבה יותר קלים, ויחסוך לך הרבה יותר מהעלות האלטרנטיבית של הכסף. עמיל מכס טוב, יודע את כל השטיקים הקטנים ע"מ לעשות לך את החיים יותר נוחים. מנסיון שלי, של ייבוא מספר אופנועי אספנות, בעזרת עמיל מכס, התשלום שהוא לקח היה שווה לי כל שקל ושקל. אם אתה מעוניין, אני יכול להפנות אותך לעמיל המכס שעשה עבורי את העבודה. בכל מקרה, תתחדש!!!

לטיול יצאנו, אוטובוס מצאנו, עם זריחת השמש, בקי - סר - יה... היום בבוקר, התכנסנו חברי פיברקלאב, מהצפון ועד ירושלים, בקיסריה. במפעל של מרכבים. רצינו להנות ולראות איך היום מייצרים רכבים בארץ, היות ויש דימיון רב בין מה שעשה שובינסקי לבין מה שעושים במרכבים. במקום זאת, עת התרכזנו בחניה אט אט (בכל זאת, סוסיתות), במקום שאנו נתפעל מהמפעל, כל העובדים במפעל התפעלו מהרכבים שלנו ומזה שהם יוצרו כאן בארץ. כמובן ששמענו גם ירידות מוצדקות על הרכבים שלנו (סוסיתא קנית - על הכסף בכית) אך גם דברי שבח (למג"ד שלי היה כזה בדיוק, רק שונה - היינו מגיעים איתו לכל מקום בארץ). לאחר שהצלחנו להתחמק מהעובדים, לקח אותנו נועם - מנהל כח אדם לחדר הישיבות, שם, בליווי קרמבו, קפה וכיבוד קל הוא הראה לנו סרטון תדמית על החברה, ולאחר מכן נתן לנו סקירה על החברה, חברה אשר התחילה בתור מפעל במרכז, מפעל אשר ייצר כספות, עמודי תאורה ושאר מוצרי מתכת. המפעל היה של כור, עד אשר בשלב מסויים הופרט. את המפעל קנו יעקב שחר (קצת פחות מ- 75%) ווולבו (קצת יותר מ- 25%), ומאז הוא גדל. את שנת 2013 המפעל אמור לסיים עם ייצור של כ- 700 אוטובוסים בתצורות שונות - אוטובוסים עירוניים, בין עירוניים, לתיירים, ספריות ניידות, מפרקיים ואפילו כאלו עם חדרי ישיבות. לאחר ההסברים ירדנו אל פסי הייצור. חוויה מרתקת. השלדות מגיעות עם המנועים (ומיכל דלק קטן של 60 ליטר סולר, עשוי מפלסטיק (יכול להתאים בול (עם התאמות קלות) לסוסיתא)), צמות החשמל וכיסא לא נח בעליל. מעין רולינג שאסי משופר. השלדות מגיעות לחיפה, שם מועמסות על משאיות ומועברות אל מרכבים. מרכבים חותכים את השילדה, ובאמצעות ריתוך של ברזלים (שלא מעופפים ולא עושים בום בום) מאריכים את השילדה של האוטובוס לאורך המתאים. השלדות מגיעות קצרות בכוונה, ע"מ לחסוך מקום באוניה - הרי התשלום הוא לפי נפח... לאחר סידור השילדה, אפשר להתפנות להרכבת המעטפת החיצונית של האוטובוס. כל החלקים של המעטפת נחתכים ע"י רובוטים ומכונות מתקדמות אחרות, ע"מ שהחיתוך יתבצע במדויק, כמו גם ע"מ להשיג ניצול מקסימלי מלוחות הפח / נירוסטה, כאשר השאריות הולכות למיחזור. כאשר עוברים בפס הייצור ניתן לראות איך האוטובוס נבנה שלב אחרי שלב, איך המעטפת נבנית לה לאיטה עד להרכבה של אוטובוס "אפור", ואז ניתן להתאים את האוטובוסים לדרישות הלקוח - כמות מושבים מבוקשת, צביעה ייחודית ועוד כהנה וכהנה דרישות מיוחדות של הלקוחות. החלק בו התעכבנו הכי הרבה זמן היה, איך לא, החלקים העשויים פיברגלאס, אחרי הכל, הרכבים שלנו עומדים בחוץ ואנחנו צריכים משהו בשביל להתגרד ממנו. לאחר הרכבת החלונות של האוטובוס, האוטובוס עובר לצביעה בתנור. את הצביעה מבצעים באופן ידני (עם פיסטולט), לפי דרישות הלקוח. לאחר הצביעה, מסיימים את מערכות החשמל של האוטובוס - יש כקילומטר וחצי של חוטי חשמל בכל אוטובוס, הדבקת מדבקות לפי דרישת הלקוח, והנה האוטובוס מוכן. לאחר היציאה מפס הייצור, שוב מפגש עם העובדים, שוב התלהבות מהרכבים שלנו ותמונות משותפות של רכבים שהורכבו בארץ לפני ארבעים שנה ויותר עם רכבים שזה עתה הסתיימה בנייתם בארץ. בעזרת יוחאי, הוכחנו לחברים החדשים שלנו במרכבים שמפעל מרכבים בנה את השילדה של הקוביה, וזאת באמצעות ההטבעה של הלוגו של מרכבים על השילדה של הקוביה של מוטי. פשוט נשכבו על הרצפה מתחת לאוטו, נישקו את אדמת הארץ והביטו מעלה אל ההטבעה על השילדה. פרידה ממושכת, והנה אנו הולכים לאכול צהריים.... תמונות יעלו בקרוב ע"י הנוכחים בסיור.

אולי תבין כבר את הרמז הכה בוטה ותזמין? הנסיעה מעיה"ק אל אור (לגויים) יהודה, אינה אורכת זמן רב, ועבור מיני מזונות, אעבור בה בשמחה, אם כי איני מבטיח כי יהא זה עם הדוכסית. אכן מסתמן שעוד השבוע יהיה חלופי (ככל הנראה חדש, או לכל היותר, יד ראשונה מרופא) בגדול, אני מסכים עם הסמיילים שלך, אך ישנה כאן בעיה מסויימת... אומנם סביר להניח כי הדוכסית לא תגיע בסוף השיפוץ לרמת השיפוץ של הרכבים בהשקות האחרונות של מועדון החמש אשר הייתי בהן (כולל זאת האחרונה בירושלים), אך כן צפויה קבלת פנים / השקה לדבר המכוער הזה המתקרא דוכסית. אם אעלה כעת תמונות, היכן מוטיב ההפתעה? מדוע זה ששת קוראיי יטריחו עצמם לירושלים ע"מ לחזות במה שהם כבר ראו בתמונות? ועוד בשביל סוסיתא... למרות הכתוב לעיל, מבטיח להתייעץ עם מספר גורמים, ולאחר מכן אקבל החלטה טובה יותר בקשר להעלאת / אי העלאת תמונות נוספות.

יום שבת... שינה בשבת תענוג, ועבודה על הדוכסית - תענוג כפול ומכופל. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, וכך יש עדיין לא מעט עבודה על הדוכסית. גיליתי בדרך הקשה שעבודה אצל הישמעאלים זולה יותר מעבודה אצל היהודים, וההבדל בטיב העבודה לאו דווקא משמעותי. כך למשל הזגג של הדוכסית (מונופול באיזור חדרה, כבר כתבתי?).... ארבעה חלונות היו לו להרכיב. לקח כמה שלקח. בשלושה מהחלונות אין איטום, ולו מן הסיבה הפשוטה שלא כל הגומי יושב לו על הפיבר, אלא חלקו באויר. המזל הוא שגיליתי את זה לא בגשם, ולא בעת שטיפת הדוכסית במים וסבון (מזל שאסור לשטוף עם צינור) כי אם בעת שהורדתי שאריות ריפוד אשר בלטו מסביב לגומיות אותן שם הזגג. התפניתי להתחיל לצבוע מחדש חלקים בתא המנוע, אשר סבלו משפריצים מיותרים של צבע, כמו גם את מיכל הדלק. הפעם זה נעשה בצורה הרבה יותר רצינית, כאשר החלק מפורק, נצבע, ואז חוזר בחזרה אל הדוכסית. הגעתי למסקנה שיכולתי לעשות את הכל לבד (או לפחות בעזרתו האדיבה של רענן) והכל היה יוצא לא פחות טוב, ואולי אפילו הרבה הרבה יותר טוב.... מה שבטוח, הייתי נהנה מהעבודה הרבה הרבה יותר. אחר הצהריים הגיע לעזרתי רמי, אשר לקח פסק זמן מפרוייקט הלימונית 1:4 ובא לתת יד ולהרגיש שוב איך זה לעבוד על דגם דוכסית 1:1. נורת לחץ השמן עשתה לי אי אלו שהן בעיות (פשוט לא עבדה), ורמי נקרא אל הדגל. בדיקה כזאת, בדיקה אחרת, שומדבר לא נראה משונה. נכנסים מתחת לאוטו, רואים שיש איזה חוט שעובר מהצמה שיוצאת מהנורית ומגיעה אל שקר כלשהו (לא טרחנו לבדוק), והנה החוט חתוך באמצע, וע"מ שכל מערכת החשמל בדוכסית לא תקרוס, אלמוני כרך את שני החוטים החשופים זה בזה, והשאיר אותם כך, שיתאווררו. בסופו של דבר חיברנו מינוס לנורית, והנה היא עובדת - הרי הבעיה של הדוכסית תמיד נמצאת במינוס, היא פשוט חיובית מאוד. התנעה של הדוכסית, והנה נורית לחץ השמן לא נכבית. האם ישנה בעיה בלחץ השמן? כנראה שלא... ככל הנראה הבעיה היא שמגיע מינוס מהיוניט של לחץ השמן, ואילו הפלוס קבוע. הולכים לבדוק מה קורה עם החוט היוצא מהיוניט, האם הוא בכלל מגיע אל הנורית, והנה מסתבר שהחוט תלוי על בלימה. החוט קרוע כמעט לחלוטין, אולי גיד אחד נותר. הוצאה של הנעל של החוט מהיוניט, והנה החוט נקרע לחלוטין. מלחימים אותו, מרכיבים מחדש ובודקים, ואכן החוט מגיע מהיוניט אל הנורית. אז הולכים לבדוק את היוניט עצמו... מסתבר שכאן טמונה הבעיה. כאשר נותנים לחוט מינוס (ישירות מהמנוע ולא דרך היוניט) הנורה נדלקת, ואילו כאשר החוט מגיע ליוניט, אין כל תגובה. צריך להביא יוניט אחר. אני מקווה שהיוניט בתורמת תקין וטוב. משם עשינו עוד כמה הלחמות חוטי חשמל עד שהחשיך, עלינו לשתות קפה ולאכול עוגיות (שלומי, במיוחד בשבילך) וקבענו להמשך למקצה שיפורים והשלמות. אכן תענוג של שבת.

חבל שלא ראיתי את ההודעה שלך בזמן. לא הייתי עובר להגיד שלום אם הייתי יודע שאני לא רצוי (או אולי התכוונת שלו אגיע להשקה יקרה משהו, אבל אז חסר לי המשך המשפט, לא סגור על זה). צר לי באם הפריעה לך נוכחותי שם (אבל זאת לא בעיה שלי). ולא, לא שכחתי כלום, בעיקר לא דרך ארץ.

היי קובי, אני מכיר את הסיבות בגינן ההשקה נערכת במוזיאון, וגם אמרתי לא אחת שאני מכבד את ההחלטה להשיק שם. אני פחות מסתדר עם הצנחת קביעות ועובדות, כמו גם עם יוהרה, ויותר מסתדר עם הסברים ברוח טובה (ובגלל הסבר כזה שקיבלתי לאחר ישיבת הועד שהיתה, אני גם מכבד את ההחלטה לגבי מיקום ההשקה, גם אם איני מסכים עימה). הסמס עם החובה רק מצטרף לדרך בה מנוהל הסניף הירושלמי - וכולם צריכים להיות חיילים ממושמעים. אני עם הצבא סיימתי (ומאוד מקוה שגם עם המילואים). מאחל לכם שתהנו בהשקה!

קיבלתי השבוע שלושה סמסים על האירוע אשר כתוב בהם "נוכחות חובה". חשבתי שזה מועדון חברים, לא צבא. אני מספיק עושה דברים שאני חייב, וזה בלי קשר לרכבי אספנות, אז אם מנסים להכניס לי חובות בתוך התחביב שלי, אני מוותר (על החובות, לא על התחביב, חלילה). בכל מקרה, אני מעדיף ללכת לאיפה שכייף לי, לא לאיפה שאני חייב... לפיכך, אבדוק מה תהיה התגובה של המועדון לאי הגעתי למקום בו נוכחותי חובה. האם אעמוד בפני בית דין חברים? האם אורחק מהמועדון בו אני חבר למעלה מעשור (ואולי אפילו שניים)? האם אקבל מכתב נזיפה לתיק האישי? 14 ימי מחבוש על סירוב פקודה? ובנושא אחר, מקום המפגש הרגיל של מועדון החמש בטוביה, ייפתח גם מחר את שעריו לטובת החברים אשר יבחרו להגיע למקום בו כייף להם ולא למקום בו הם מחוייבים להיות.

ראבאק.... קצת לפני חמש בבוקר... הציפורים עוד נוחרות על העצים, ואילו עבדכם הנאמן קם.... מזה השעות האלו? הדוכסית בטח ישנה לה בשלווה, ואילו אני יוצא לדרכי לפגוש בה. הספקתי לתפוס את הרכבת אשר יוצאת מירושלים בשעה חמש וחצי בבוקר, לא מקנא בנהג הקטר אשר צריך להיות עירני. לפחות הוא רואה את הנוף המדהים אשר נמצא במסלול הרכבת. באיחור אופנתי של עשרים דקות מגיעים לתחנת הרכבת בחדרה. "איפה האוטובוס לאיזור התעשיה?" אני שואל, והתשובה המעניינת שאני מקבל היא: "כאן יש רק תחנות הורדת נוסעים, אם אתה רוצה לעלות על אוטובוס, אתה צריך ללכת על השביל ובסופו לפנות ימינה". סעמק... עשר דקות של הליכה בשביל להגיע מתחנת הרכבת לתחנת האוטובוס. הגיוני. עבור אלו שגרים בחדרה. מגיע אל הדוכסית... שולף הפלא', מצלם תמונה ושולח אל החבר'ה של פיברקלאב. לכתוב שאני מרוצה מהעבודה? אני יכול, אבל לא אהיה שלם עם זה. כאשר אני מבקש גומי לדלת, הוא אומר לי: "חבל של אמרת לי בשבוע שעבר, הייתי מכין לך, עכשיו אין לי מי שיכין לך, אם אתה רוצה, תחזור אחרי הצהריים או מחר - יהיה לך." עניתי לו: "לא משנה, אני אקנה כבר במקום אחר" ראיתי את החיוך הנמתח לו על הפנים (היות והוא היחיד באיזור חדרה המחזיק בגומיות מעין אלו) ואמרתי לו "אני בטוח שבירושלים יש לפחות שניים שלושה שיש להם גומיות כאלו" "מה הקשר שלך לירושלים?" הוא שואל "במקרה נולדתי שם" אני עונה. תוך 45 שניות על השעון, הופיעו הגומיות המבוקשות על השולחן. ככה זה כאשר המונופול שלך בסכנה.... אתה נהיה יעיל... נסיעה אל הסדנא של רענן, הפעם עם שמשות, כך ששארית השיער אינה מתבדרת לה ברוח, ותחילת עבודה על סידור החשמל בדוכסית. נקודת הפתיחה לא טובה - כלום לא עובד. לאחר שעה של עבודה, ישנה התקדמות משמעותית בנושא החשמל - שומדבר לא עובד. לאחר שעה נוספת, נרשמת עוד התקדמות, ופשוט הכל לא עובד. לאט לאט, אני עובר נורה נורה, מוודא שהיא מקבלת פלוס, בודק שיש לה איזה סוג של מינוס, ביחד עם רענן אנחנו מחליפים את הגומיה של הבאגז', והדוכסית מתחילה להאיר לנו פנים. כל סוף סוף העבודה המייגעת על החשמל מסתיימת, והדוכסית בשלה לנסוע למוסך של קובי, לקבלת אישור רכב מיושן. סיבוב קליל של המפתח, והדוכסית ניעורה לחיים, רוצה לנסוע. לאחר ביקור חפוז במוסך של קובי מתגלה כי רק לפני חודשיים וקצת עשינו לדוכסית טסט, מעט יותר מאלף קילומטר חלפו להם, והדוכסית כשירה לעבור גם את הטסט הנוכחי. נסיעה למכון הטסטסים בפרדס חנה, ביקור קצרצר בו, לכלוך של החולצה של רענן בשמן, והדוכסית עוברת טסט שני בתוך חודשיים וחצי. חזרה לסדנא של רענן. הרי בלי הקפה של אחרי אי אפשר. יושבים לשתות קפה בחברת אנשים חביבים, ולאחר מכן, עם רדת החשיכה, בחוסר רצון מוחלט לעזוב את רענן, אני יוצא לדרך הארוכה אל עיר הקודש. בחוץ שוררת עלטה, כך שהנהגים האחרים בכביש לא רואים את הדוכסית המכוערת שלי. אולי זה איזה סוג של סטארט אפ - לנסוע איתה אך ורק בחושך. קרירות ירושלמית מקבלת את פנינו, והדוכסית נוסעת בעוז, מנצלת כל סוס וסוס במנוע שלה, נוסעת היטב, באי נוחות מדהימה. הזוית של הרגל הלוחצת על דוושת הגז כל כך משונה, שכאשר קמים ממושב הנהג לאחר נסיעה בת יותר משעה בדכסית, אי אפשר ללכת ישר. סטארט אפ 2 - מכשיר עינויים בתצורת דוכסית. הילדים עולצים למשמע המנוע בחניה, אני עולץ כאשר אני מצליח להגיע לכורסא על רגל אחת ישרה, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. הצלחנו להגיע בשלום הביתה, כאשר יש עוד לא מעט עבודה (בעיקר סדר ונקיון) בדוכסית. כמו שאמר לי היום הבוחן במכון הטסטים, לאחר שהפקידה אמרה שהיא והדוכסית באותו הגיל, אבל היא נראית הרבה יותר טוב ממנה (טוב נו, לא חוכמה גדולה), שכאשר אוהבים, אין דבר כזה מכוער. מרוב שהיא מכוערת ולא נוחה לנהיגה, בדבר אחד אני בטוח - היא תישאר שלי!!!

הרבה זמן לא עדכנתי את ששת קוראיי בהתקדמות (אם היתה) בשיפוץ הדוכסית. כפי שבוודאי זכור לכם, נעצרנו בסיפור בשלב הפחחות (אם אפשר לקרוא לזה כך) והצבע. הצביעה לא יצאה לשביעות רצוני כלל וכלל. חלקים שלא פורקו מהמרכב התלכלכו בצבע שהותז, כך למשל האגזוז קיבל צבע של הגוף ומיכל הדלק אשר נצבע על ידי רענן בצורה מרשימה ביותר, זכה לשכבה לא אחידה נוספת של "שפריצים" בצבע הרכב. דברים אלו, ונזקים מעין אלו קרו במקומות נוספים בדוכסית, כך שככל הנראה הדוכסית תזכה לעוד שכבת צבע, לפחות חלקית. לאחר שחילצתי אותה מהידיים האיומות של הפחח, היא הגיעה אל הידיים של הרפד. הרפד היה צריך להחליף הכל - מושבים, רצפה, גג, דפנות, דש בורד וכל חלק אחר אשר עשוי מאיזה סוג של משהו אמור להסתיר את הפיברגלאס. נבחרו צבעים. כמובן שהתאמת צבעים זה לא ממש הצד החזק שלי, אבל לא נורא, לפחות, כך קיוויתי, זה ייצא יפה. אתמול הדוכסית יצאה מהרפד... לא יכול להגיד לששת קוראיי כי אני מרוצה מהעבודה (כי אתם לא לידי), אז אכתוב זאת. אני מרוצה מאוד מהעבודה של הרפד, ובהחלט הוא היווה עבורי חוויה מתקנת לפחח. בשורה התחתונה, הדוכסית יצאה מכוערת בטירוף. פשוט אוטו מכוער, עם התאמת צבעים מזעזעת. מצד שני, גם כאשר האוטו היה חדש הוא היה מכוער, אז מה כבר יכול להיות? מהרפד, צריך להגיע אל הזגג. הזגג נמצא כעשרים ומשהו קילומטר מהרפד. אכן מצוקה. מה עושים? ניקח גרר? אולי עגלה נגררת המותאמת למכוניות? נאאאאא.... חמוש במשקפי אבק, נכנסתי אל הדוכסית והתחלתי לנסוע. אחרי חמישה קילומטרים בערך, שמתי לב שחצי מהשיער שעוד נותר לי, מפוזר בדרך מהרפד ועד לכאן. חשבתי לעשות מהשיער שנשר חוט ע"מ שאדע איך לחזור אל הרפד, אבל אין בכך צורך, אני מכיר את הדרך, מה גם שהשיער הוא לא מה שהיה פעם. אחרי חמישה קילומטרים נוספים, כבר הצטערתי שלא לקחתי כובע... הנסיעה ללא שמשה קידמית, או שמשות בכלל, היא בהחלט חוויתית. מומלץ בחום (רק אל תשכחו לקשור כל דבר היטב, כולל את השפם זקן וכד'). כמו לרכב על אופנוע בלי קסדה, רק שזה בתוך אוטו. הנסיעה אל הזגג עברה בשלום, והדוכסית הזכירה לי עד כמה היא לא נוחה לנהיגה. תענוג צרוף. איך שהגעתי אל הזגג ונכנסתי פנימה לתוך המוסך שלו, ארובות השמיים נפתחו, וגשם זלעפות החל לרדת. שמחתי על מזלי הטוב אשר מנע ממני להירטב ולהרוס את הריפוד החדש של הדוכסית. הזגג כל כך התלהב מהדוכסית, כך שהיא נשארה אצלו לסופשבוע. לא בטוח שאני רוצה לדעת מה הם עושים ביחד. יום ראשון על הבוקר אשוב אליו, אחלץ אותה מבין ידיו, וניסע ביחד אל עבר השקיעה... היות ואני נוסע בבוקר, מה קשורה השקיעה? בזכות עבודתו ה"נאמנה" של הפחח, עליי להרכיב מחדש את כל החשמל באוטו - הוא רק שם את הפנסים חזרה במקום, לא טרח לחבר את חוטי החשמל, ואת אלו שהוא כן חיבר, הוא חיבר לא ממש נכון, אז יש עבודה לעשות... בנוסף, הגיע זמן לעשות לה טסט (שוב), אז לאחר סיום עבודות החשמל יש לגשת לקבלת אישור רכב מיושן ומשם לטסט. אתמול, כאשר חזרתי הביתה, הילדים לא זיהו את הקירח שבא לפתע ומביט בהם. לפחות הכלבים זיהו את הריח, אז היה לי איפה לישון (איתם, אלא מה?)

חלונות אחוריים נפתחים (חלונות הזזה) בדוכס היו בחלק המכוניות, בעיקר באלו שפנו לשוק האזרחי, בשנים היותר מאוחרות.

הגעגועים לדוכסית אשר נמצאת אצל הפחח גדולים... התקוה כי העבודה תצא בצורה המספקת אותי גדולה אף היא, אך בינתיים, ע"מ להעביר את הזמן ולא להרגיש שאני יושב באפס מעשה, החלטתי לנקות את החלונות האחוריים של הדוכסית. בדוכסית, החלונות האחוריים הינם סגורים - ללא אפשרות פתיחה. ברכב לחלקים אשר נקנה, החלון האחורי ישב בתוך מסגרת מתכת, כך שישנה אפשרות לפתוח אותו. אבל... מתכת, רכב שעמד שנים לא מועטות בחוץ, חשוף לפגעי מזג האויר.... חלודה, טינופת ועוד כלמיני דברים שלא כאן המקום לפרטם. הוצאתי את המסגרת, והתחלתי לנקות אותה... רק ע"מ להרגיע, ולו במעט, את הגעגועים לדוכסית. לא יצא מי יודע מה, יש הרבה מקום לשיפור, אבל התוצאה הזמנית מוצגת בפני ששת קוראיי, יחד עם מה שהיה לפני כן, כך שבהחלט ניתן לראות איזה סוג של שיפור בין מה שהיה לבין מה שכעת...

שיגעתי אותו... מגיע לו!!! הוא בחר לצבוע את הדוכסית, אני בוחר לשגע אותו כמה שאני רוצה... שוב, בפעם החמישית (וכנראה האחרונה) החלפתי את הצבע העתידי של הדוכסית. שלוש פעמים הייתי אצלו (כולל היום), חמש פעמים החלפתי את הצבע.... הספק לא רע... בסה"כ הוא מתקדם בהחלט יפה, אם כי אני לא מרוצה מזה שהוא עדיין לא פירק את הפגושים והידיות, כמו גם את החלונות הקידמי והאחורי. הפחח השלים את החתיכה החסרה של החצאית מתחת לפגוש הקידמי, אם כי עדיין דרוש שם סיום תיקון, כך שהמבט המשונה שהיה לה נעלם. הדוכסית חסרה לי עד מאוד... אני באמת ובתמים מתגעגע לדבר המכוער והיפה הזה כאן אצלי בחניה... באלי כבר להכנס, להתניע אותה, משופצת או לא, צבועה בצבע יסוד או בצבע אחר, עם או בלי ריפוד, עם או בלי חשמל, ופשוט להתדרדר איתה אל עבר השקיעה.... כאשר חזרתי מהביקור אצלה, נכנסתי למגרש החניה, המקום של הדוכסית נותר ריק, והמחשבה הראשונה אשר עברה לי בראש היתה - "מי לעזאזל מכין מרק בצל, נכון שזה איכס?" רגע... זה לא קשור לסיפור... הגעגועים אל הדוכסית קצת מחרפנים אותי, והרצון לראות אותה מוכנה עצום ורב, למרות שאני יודע שיש לי עוד לא מעט עבודה לעשות עד אשר אוכל להציגה בפני ששת קוראיי בצורה אשר תכבד אותה ואותי. המתח של בחירת הצבע נותן בי את אותותיו, האם החלטתי נכון, האם עליי לשגע את הפחח גם בפעם השישית? האם הצבע של הדוכסית יתאים לצבע של הריפוד, או שמא תהיה לי התאמת צבעים כמו של גבר ממוצע מהמאדים? האם גם את הרפד אני עוד אשגע? בסדר... בסדר... נראה לי ששגיעתי מספיק את ששתכם... סורי... כפיצוי אשים כאן כעת מספר תמונות מועט של הדוכסית, כפי שהיא נראתה היום בצהריים.

ראשית, תודה! שנית, היא נולדה לבן צבאי ולא תכלת / כחול / ירוק / או מה שהיה לה לפני שפשוף הצבע... לבן צבאי זה צבע משעמם, ולא מדגיש את הכיעור הכל כך יפה של הדוכסית...

אח... הגעגוע.... הגעגוע הזה הוביל אותי אל הדוכסית, לראות מה קורה איתה, ואיך מתקדמים העניינים אצל ה"פחח". לפיכך, נכנסתי אל הצעצוע היפני שלי, ונסעתי לבקר את הדוכסית. מעט תיקוני הפיבר כבר בוצעו, אך היות ועדיין זה רק חצי עבודה, אז איני יודע עדיין אם אני מרוצה מהם, אבל עושה רושם שזה יהיה בסדר גמור. החלונות עדיין לא פורקו, והמתח ממשיך להיות עצום ורב, עד שאדע איך לעזאזל יוצא הצבע שבחרתי על הדוכסית. מרוב מתח, כאשר ביקרתי אצל הפחח החלפתי את הצבע של הדוכסית... שוב... אני חושב שאני די משגע את הפחח, אבל מכפת לי, כזה אני - משוגע. ככל הנראה, מחר שוב אסע אליו, אז יש סיכוי ששוב אשנה את החלטתי לגבי הצבע, אלא אם הוא כבר התחיל לצבוע אותה (להערכתי הוא יתחיל לצבוע אותה מחר או מחרתיים לכל היאוחר), כך שעדיין נותר זמן להחליט באופן סופי על צבע. האפשרויות הן כאלו, ואני פתוח להצעות מששת קוראיי: צבע אחד, או שילוב של שני צבעים - חלק תחתון עד גובה החלונות, חלק עליון מגובה החלונות ומעלה. אני ממש לא יודע באיזה צבע לצבוע את הדוכסית, ובהחלט אני לא יכול להגיד שאני שלם עם מה שאמרתי לפחח, וזה לכשלעצמו סיבה מספיק טובה לנסוע אליו שוב... על הדרך, סגרתי כבר גם עם רפד שיעשה את הריפוד, אם כי כאן אני סגור לגבי הצבעים, הן של הגג, הן של הדפנות והן של המושבים - זה היה הרבה יותר קל מאשר לבחור צבע לאוטו. יש כאלו שמגרד להם כאשר הם נוגעים בפיברגלאס, לי מגרד כאשר הפיבר שלי רחוקה ממני...

געגוע.... אתמול, יצאה מכונית (פח) של אחד מחברי פיברקלאב מהפחח. הוא כל כך התלהב מהצביעה ומהעבודה, כך שמייד נוצר "תור" אצל הפחח. נדחפתי לראש התור בעודי אומר "אני רק שאלה", "אבל יש לי רק דוכסית אחת", "אתה לא רואה - הנה אשתי שמרה לי תור אצלו מלפני שבועיים", והנה היום השכם בבוקר, הדוכסית הגיעה אל הפחח האמור. לגלות איזה צבע היא תהיה, אני לא יכול, וששת קוראיי יאלצו להמתין עם תמונות מהצביעה, לפחות עד שזה ייצא מהפחח, ולו בשביל לא להוריד לי את המצברוח, מה גם שאם זה לא ייצא יפה, אוכל להחליף את הצבע ואף אחד לא יידע... כן... אני מודע ליופי שבכיעור שיש לדוכסית. אני מודע לזה שבהחלט היתה אפשרות להשאיר אותה ככה, וזה לא היה מוריד מערכה, אולי אפילו מעלה, ואני כמעט מתקשר לפחח ואומר לו, "עזוב, אל תיגע לי בדוכסית, רק שים עליה לכה שקופה וזהו", אבל אז אני נזכר בזה שאני חייב, פשוט חייב לעשות בה מספר תיקוני פיבר, ואם כבר עושים תיקונים, אז אי אפשר שלא לצבוע את התיקונים, ואם כבר צובעים את התיקונים, אז אי אפשר שלא לצבוע את כולה. על הדרך, יהיה גם ריפוד (אני מקוה), והכל יבוא על מקומו בשלום. להערכתי, כשבועיים עד שלושה שבועות אהיה נטול דוכסית, ואני יודע שכבר עכשיו אני מתגעגע אליה... מצורפות תמונות אחרונות בתצורתה הנוכחית....

אכן הקרשים המדוברים היו מתחת למושב, עת קניתי את הדוכסית (עוד בטרם היתה דוכסית). אך אם אסדר לעצמי הגבהה למושב, אצטרך בד בבד לסדר גם גג נפתח...

שכחתי תמונות מטיול החג....

אני לא בסדר! מודה באשמה, ואף מתנצל. משאיר שישה קוראים, ככה סתם, בלי סיפור לחג, בלי להגיד מה קורה, איך הולך (או נוסע) עם הדוכסית. אז אני מתנצל. ביג טיים! אז לא רק שאני מתנצל, הנה גם סיפור לחג שיהיה, על החג שהיה.... למעלה מאלף קילומטרים גמעה הדוכסית בחייה החדשים. באותם אלף הקילומטרים הראשונים, היא גרמה לי לגלות תושיה, גרמה לי הנאה מרובה וגאווה גדולה מעצם ההישג של הבאת הדוכסית למצב בו היא נמצאת, גרמה לי לכאבי גב וברכיים, לימדה אותי שיש לי שרירים בגוף שלא ידעתי על קיומם, שיש מקומות שעדיף לא להכנס אליהם, שיש עדיין מה שגורם לפרצוף שלנו, הישראלים בכביש, להיות יפה (וגם מכוער), שאין לנו במה להתבייש במכונית תוצרת הארץ, והכי חשוב, שיש לנו לאן לשאוף. במהלך אותם אלף קילומטר, תוקנו למעשה רוב רובן של התקלות המכאניות (תיקון תוך כדי תנועה), וכעת הדוכסית עומדת בפני השלבים המכריעים, אשר ישפיעו על חייה החדשים - בחירת הצבעים החדשים של הדוכסית ושל הריפוד, וכן היכן לעשות זאת. ועכשיו אפרט... או יותר נכון, אחפור... אז אם אין לך חשק להמשיך ולקרוא, זה בסדר, לא אעלב. =] תנוחת הישיבה בדוכסית, מזכירה במשהו את תנוחת הישיבה בכסא חשמלי. המזל הגדול הוא שהדוכסית עשויה פיברגלאס, אשר כידוע אינו מעביר חשמל. אני חושב שבזכות העובדה הזאת ניצלו חיי לא מעט קצינים בצהל. גם כאשר כסא הנהג הוא עד הסוף אחורה, הברך לא מתיישרת, והיות ודוושת התאוצה נמצאת צמוד ל"ארון", ע"מ ללחוץ עליה יש להעמיד את הרגל בתנועה לא טיבעית בעליל. בנהיגה ממושכת זה עלול ליצור דפורמציות בברך ימין של הנהג, וזה מקרין לגב התחתון, לגב העליון, לגב האמצעי, לרגל שמאל וללבלב. נהיגה בדוכסית, אינה דבר של מה בכך. היא שונה מכל רכב מודרני (מעניין לה, באמת) וכן מרכב קלאסי אחר בו אני נוהג מידי פעם בפעם (מעט מידי לטעמי). הדוכסית מסוגלת להאיץ (בסופו של דבר) למהירות סבירה בהחלט, ולשייט לה בין המכוניות החדישות, בעוד הנהגים מסביב מביטים בה בתדהמה. לא פעם ולא פעמיים, מגיע רכב, נוסע במקביל לדוכסית, ואז נשלף הפלא' / מצלמה / ילד ומצלם את הדוכסית. העניין הוא שלעיתים זה לוקח זמן רב מידי, והרכב במסלול השמאלי נוסע במקביל לדוכסית זמן ממושך, דבר אשר גורר צפירות מנהגים אחרים, ע"מ שיפנה את הנתיב, ואז הנהג הצופר נוסע במקביל לדוכסית, מוציא מצלמה וחוזר חלילה. העניין הוא שאף אחד לא נותן לדוכסית לעבור למסלול השמאלי ולעקוף מכוניות.... מרמור... מה גם שכאשר כבר הדוכסית עוקפת רכב כזה או אחר, מייד גואה הגוואה האומרת - מה? סוסיתא עקפה אותי??? ואז ישנו שלב בו לא נותנים לדוכסית לחזור למסלול הימני.... עוד מרמור.... בשורה התחתונה, הדוכסית עונה על כל הציפיות שהיו לי, ומעבר לכך. אומנם חוסר הנוחות בנסיעות ארוכות הוא בלתי נסבל (בעיקר עבור הלבלב), אך ההנאה משמעותית יותר גדולה מאשר הסבל. לאן לשאוף.... לטייל עם הדוכסית בכל רחבי הארץ (ומעבר לכך), לסיים את השיפוץ שלה (כעת היא כמעט מוכנה לפחחות, צבע וריפוד), לאו דווקא בסדר הזה. התקלות אשר התגלו בדוכסית תוך כדי תנועה, תוקנו בצורה טובה בהחלט, בצורה העונה על הדרישות שלי ממנה, וכעת יש לאסוף חלקים ע"מ להמשיך בשיפוץ - הכוונה היא לחלקי גומי (גומיות לחלונות, לדלתות ולעוד כלמיני מקומות בהם יש גומיות), ניקלים, סמלים ועוד כהנה וכהנה דברים שמוטב כי יהיו לפני שהרכב נוסע לפחחות, צבע וריפוד. לגבי בחירת הצבעים. כאן חלוקות הדיעות. יש את האסכולה הטוענת כי על הדוכסית להישאר כפי שהיא - כעוף החול אשר התעורר זה עתה, ומנגד לה, יש את האסכולה הטוענת כי יש לתקן את הדרוש תיקון (ומסתבר שזה לא מעט כלל וכלל), לצבוע ולרפד. סביר כי בקרוב אפגש עם האסכולה השניה, או אז יוחלט על הצבעים (הן של הריפוד והן של הפיבר).

תודה רבה! בשם כל חברי פיברקלאב אשר התקבצו ובאו היום לרמת גן (שניים נעדרו בגלל שהות בחול, ושניים נוספים נעדרו בגלל אישה פולניה (לפחות באופי)), אני מבקש להודות למועדון החמש, לפעילים, למתנדבים, לתורמים וכל מי שנכח באירוע. האירוע היה מאורגן בצורה יפה בהחלט, מרווח במידה מספקת וגרם הנאה מרובה לנוכחים בו. חברי פיברקלאב מבקשים להודות על ההזמנה להשתתף באירוע, ועל הכבוד שהוענק לנו להשתתף ברונדו, למרות שלא היה לנו קל למצוא נהג אשר יסכים לנהוג כאשר כל העיניים נשואות אליו, בעוד קובי מילוא מספר בשבחי הרעיון של התרומה לגדולים מהחיים. תודה על המילים החמות, תודה לכל מי שבא לשבת איתנו באוהל שהקמנו המעגל המרכזי, וגם לכל מי שבא לשבת איתנו לאכול, או לפחות לטעום. כולנו כאיש אחד, חברי מועדון החמש וגם אלו שעדיין לא, נהננו היום מאוד מהאירוע, ועל כך אנו מודים למועדון החמש.

חברי פיברקלאב הוזמנו להשתתף באירוע של מועדון החמש ביום שישי הקרוב (גם אלו מאיתנו שאינם חברים (בינתיים) במועדון החמש). נעננו בשמחה להצטרף לאירוע, ולפיכך אנו נבוא עם מיטב סוסיותינו לרמת גן. אנו משוכנעים כי האירוע של מועדון החמש יהיה ברמה גבוהה, כמידי שנה בשנה, ואנו שמחים ומודים על ההזמנה. עדיין נותרו מספר חוברות, כמו גם מחזיקי מפתחות, אשר יימכרו באירוע (בצמוד לדוכן של מועדון החמש), כאשר בדיוק כפי שהיה באירוע בחדרה, כל ההכנסות עוברות במלואן לגדולים מהחיים. החוברות ומחזיקי המפתחות נתרמו עבור גדולים מהחיים, והכסף מהמכירה יגיע אל גדולים מהחיים ולא לשום מקום אחר! אנו מצפים לאירוע, ובטוחים כי נהנה. =]