השנה 95, אני תומך לחימה (מילה יפה לג'ובניק) במוצב כרכום, כשאני מחליף חייל מהמחזור שלי שנהרג שם. מתגבר את הכוחות של המוצב בעמדת שמירה בכוננות עם שחר כשלפתע בום חזק ומיד אחריו החמ"ל כורז בצעקות "כוננות ספיגה! כוננות ספיגה!" (לא אמורים לעשות את זה לפני הבום?). אחרי זה שומע עוד שריקה מעלי. מסתבר שהפגז (פגז? עברו כמעט 30 שנה, לא זוכר את המונחים) נפל פחות מ100 מטר ממני.
בדיעבד הבנתי שאם שומעים את השריקה זה אומר שהפגז חלף מעלייך אבל באותו רגע זה היה מפחיד.
אבל אם להודות על האמת- באותו זמן לא באמת פחדתי (צעיר מטומטם) ובדיעבד רק נשאר סיפור. דברים הרבה יותר מפחידים זה כשהורה מבוגר נכנס לניתוח, מה שנקרא "החיים עצמם"