Monopusto

כמה תיקונים, מודגשים בשחור+ הליו קסטרונביס, שהוזכר פה, כבר הספיק להראות מה הוא שווה ב-CART, בעונת 00', בקבוצת פנסקה, ואם אני זוכר נכון, היה אחד המתמודדים היחידים לתואר, מול בן-קבוצתו, ג'יל דה-פראן, מנהל המירוצים של הונדה F1,כיום. לדריו יש אח, בשם מרינו וגם הוא נהג מירוצים (מה יהיה עם השמות האיטלקיים האלה? הם סקוטים!). אם אני זוכר נכון, לדריו יש רזומה מכובד גם ב-DTM או ב-ITC, שם נהג במרצדס C-CLASS (ב-95?96?), לפני שהגיע לסצנת המירוצים האמריקאית. יגאל.

תביא עוד..?

תסלחו לי על הבורות, אבל האם קיים בארץ השילוב C4-ידנית-5-דלתות..?

יש בידיי 2 לינקים 'נורמליים' לסרט (אולי באמת הגיע הזמן שאצפה בו-הורדתי אותו לפני יותר משנה). לינק אחד הוא ל-www.demonoid.com והלינק השני הוא לקהילת טורנט סגורה אחרת-כולה על טהרת הספורט המוטורי (יש להרשם לאתר לפני תחילת השימוש-בדומה ל'דימונואיד'). פרטים נוספים-בה"פ בלבד! יגאל.

לדיידיה פירוני יש בן. קוראים לו ז'יל.

אמנם בגרמנית, אבל בכל זאת משהו-לפי אורך הרשימה, לא חושב שיש מוזיאון שהם 'פספסו': http://www.autowallpaper.de/Automuseen/Automuseen.htm תהנה בטיול.

אם אני לא טועה, דבר דומה מוסבר מצוין גם בספרו של ראלף ניידר-UNSAFE AT ANY SPEED: פורד-ארה"ב הגיעו למסקנה שזה יהיה יותר 'משתלם', כלכלית, לשלם פיצויים במקרה של פגיעות בנפש מאשר לעשות 'קריאה לתיקון' (ריקול) ולתקן את הפגם במכוניתם. יגאל.

לכל מי שהפסיד: http://news.walla.co.il/?w=/3850/1089296 שבת שלום וחג שמח, יגאל.

רוני, זה בסדר להודות שגם אתה, כמו רבים אחרים באזור השרון, נמנה עם קוראיו ההדוקים של השבועון החינמי הנ"ל-באמת שאין צורך להתבייש. עדיין לא ראיתי את הכתבה בעצמי, אבל אני מקווה לשים את ידיי על הגליון האחרון-אשתדל לסרוק ולפרסמה כאן, למעוניינים. שבת שלום וחג שמח, יגאל.

אכן תכנית מעניינת מאוד-ראיתי אותה כבר לפני כמה חודשים. לא חושב שבשנים האחרונות ראיתי צילומים עדכניים של המפעל ופס היצור. גם אני זכיתי לעמוד מחוץ לשערי המפעל ולבקר ב'גלריה פרארי' , ביום שני שלאחר הגרנד פרי האיטלקי במונזה 06'-בו גם הייתי נוכח . הנה קישור לטורנט, לכל מי שהפסיד: http://www.isohunt.com/download/15304990/ultimate+factories צפיה מהנה!!!

כמה תמונות של ז'יל, באוטו ומחוצה-לו, ללא סדר מיוחד: תמונה אחת ששווה מיליון מילים- מימין, ז'יל, משמאל, אנצו פרארי : המשך יבוא!

אני מניח שגם אתה ראית אותה חונה ברעננה-דווקא חשבתי שזאת שלך.

מספר עמודים מהספר של דונלדסון ניתן למצוא באתר של אמאזון.קום: http://www.amazon.com/gp/reader/0753507471/ref=sib_dp_pt/104-8989256-8257552# הכנתי קובץ ZIP קטן המכיל קטעי וידאו שונים של ז'יל: *קטע ראשון- עקיפה של ז'יל על אלן ג'ונס, בכניסה לפניית 'טרזן' בזנדפורט. עונת 79'. פרשנות: מארי ווקר. * קטע שני- מתוך הארכיון. ראיון של ז'יל לערוץ CBC הקנדי. הוא מצטייר בתור מתראיין רהוט למדיי, במיוחד בחלקו השני של הראיון. * קטעים 3-5- קטעים נוספים מתוך הארכיון של של CBC: יום ההלוויה, תחילת דרכו של ז'אק במירוצים. הקובץ: http://download.yousendit.com/0A018A1635D92D08 יום טוב, יגאל.

הנה כמה תמונות מהאירוע: כל המי-ומי בפורמולה 1 היו שם...

גם אני אשמח לקבל פרטים נוספים על השוק ברעננה. תודה מראש.

כתבה סרוקה נוספת, הפעם פרי עטו של פיטר וינדזור המוערך, מתוך F1 RACING: עמוד 1:

המכונית הנאה ביותר מבין אלו שהוצגו עד כה. לפני המעבר למקלארן, ניואי זכה להצלחה גדולה ותארים גם במדי קבוצת ויליאמס, בעונות 93-97. ניואי, כמו הרבה גאונים אחרים, אף פעם לא סיים תיכון והעדיף להרכיב דגמים מיניאטוריים בזמנו הפנוי (מאוחר יותר השלים בגרויות במעין 'בית-ספר ערב').

אחת לכמה זמן עולה מעל דפי פורום זה השאלה האם רכב כזה או אחר נבחן ב-TOP GEAR. לרוב, השאלות דנות ברכבים ישנים שנבחנו לפני הפורמט החדש (לפני-02'). מסתבר שב-BBC חשבו (גם) עלינו והעלו לאוויר מעיין "גרסת בטא" שכוללת ארכיון מלא ומתועד של כ-ל תוכניות הרדיו והטלוויזיה שלהם, מאז היווסדם. ניתן למצוא שם תקציר של כל פרקי TOP GEAR מאז ומעולם (917 תוכניות בסה"כ) וגם הרבה מידע לא הכרחי נוסף-הידעתם ששמעון פרס הופיע ב-517 תוכניות בערוץ? הכתובת של הארכיון: http://open.bbc.co.uk/catalogue/infax חיפוש מהנה!

הנה דברים נוספים שרויבק כתב על וילנב, במסגרת טור אישי בירחון MOTORSPORT הבריטי (גליון נובמבר 99'):

http://www.alexreade.net/index.html ה-חנות לממורביליה והלבשה מוטורית בלונדון. לפי קריאת ביקורות, פה-ושם, גם לא זולה במיוחד, אבל יש 'מבצעי-סוף-עונה' והנחות לחגים...

אתר מצוין שנעזרתי בו הוא אתר הטיולים של "מישלין": http://www.viamichelin.com בהצלחה, יגאל.

לפני מספר שנים(6-7), שודרה תכנית מוטורית מקורית, בערוץ 2, בשם "אוקטן". צולמו כ-6-7 פרקים והתכנית ירדה מן המרקע.

זה המקום לציין שהאירוע הזה (וגם הכיסוי שלו ב"יורוספורט") הם מסורת ארוכת שנים. אחת ממארגני האירוע היא מישל מוטון האגדית ובמקור הוא נערך לזיכרו של הנרי טובוינן ז"ל. הגביע על שמו עדיין מוענק לזוכה הכללי באירוע. אגב, מקומו המקורי היה האיים הקאנאריים (גראן-קאנריה) ורק בשנים האחרונות הוא עבר למקום 'זוהר' יותר-ה'סטאד-דה-פראנס', בפריז. אגב, מיד בסיום השידור, מנויי YES יכולים לזפזפ לערוץ YES4, שם ישודר סרט שמבוסס על חייו של דייל ארנהארט (האב), בשעה 22:00. דיסקבר, שומאכר לא צפוי להשתתף באירוע.

הנה מאמר ההספד של רויבק לוילנייב: Obituary by Nigel Roebuck for Autosport Magazine - May 13, 1982. Gilles Villeneuve Last Saturday afternoon Gilles Villeneuve died violently at the wheel of a Ferrari. It was the end of the final practice session, and he was going for it. He was on his last set of qualifying tyres, and came upon a slower car. In those circumstances, Gilles so often said, you had to squeeze your fear, keep your foot down. It was absurd, but the system left you no alternative. Many people in motor racing were totally unable to understand Villeneuve. He was more fiercely competitive than anyone I have ever seen, yet the attraction of the man was that he saved it all for his racing. On the track or off, his integrity was absolute. He had not a trace of affectation. There was no need to surround himself with vacuous hangers-on, as did so many of his colleagues. Ego is very important in motor racing, essential even. But Gilles enormous confidence came from within himself. He had no need of yes-men to tell him how good he was. He knew. As a consequence, he was secure enough to admit his mistakes, rather than blame the car, and he would look you straight in the eye as he did so. It was a short career, just over four years at the top of the sport he loved so much. When Gilles first appeared in Formula 1, at Silverstone in 1977, he already had an awesome reputation. Those who had seen him in Canada spoke of an astonishing balance and confidence and pace, and it was apparent in Europe from the start. History will relate only that he drove in 67 Grands Prix, and won six. It will not remember him as a World Champion, but that is of no consequence. Any such list which omits a Moss is already an absurdity, and Gilles himself often said that the World Championship was a secondary consideration, a bonus. Driving 'for points' was complete anathema to him, a concept he found impossible to comprehend. What mattered was winning races, an instant, intuitive thing, a passion to beat everyone now, today. Planning a Grand Prix season like a military campaign, calculating gains here, losses there, was not Villeneuve's style. The loss of any great racing driver is a blow to the sport, but Gilles Villeneuve was so much more than that. Those who knew him well liked him enormously, but beyond that there was something of the man which touched fans across the world. There has never, in my experience, been adulation and love for a racing driver such as that for Gilles. Wherever the circuit, the response of the public, as he drove round on the warm-up lap, was instinctive. The mystique of Ferrari helped, of course, but it went further than that. People sensed that, with Gilles, the impossible could happen. There was a crackle of excitement in the air. He would take an inferior chassis, demand of it more than it had to give, and thus we had the Villeneuve style. Genius can never be hidden. He was the best of his generation, and stands comparison with anyone in the history of the sport. Gilles was a good friend of mine, and I find this task extremely distressing. Quite apart from his superlative ability in a race car, he was a charming man, who never changed with fame and fortune. Polite, honest, and straightforward, he had a tremendous sense of humour and a simple love of life. His attitude to motor racing was unfashionably romantic. In a bland, commercial, world, he loved it for its sake. The jet set made him cringe, and he had an instinctive abhorrence of anything bogus. For me, and, I suspect, many thousands of others, the light has gone out in motor racing. To his wife, Joanne, their children, Jacques and Melanie, to his family and countless friends, to Mauro Forghieri and everyone in the Ferrari team, we offer our deepest sympathies. Their grief is shared across the world. NSR AUTOSPORT, MAY 13, 1982

תיקון קטנוני: הפיצול היה בסוף עונת 95'-תחילת 96' (האליפות הראשונה והיחידה של ג'ימי ואסר ב"צ'אמפקארס"). למיטב ידיעתי, לא ניתן לצפות במירוצי ה-NASCAR בשידור חי, בארץ, אך קיימת קהילת ביטורנט מחתרתית גדולה שמקליטה ומפיצה את המירוצים הללו (כמו גם מירוצים של כמעט-כל-סדרה-אחרת-שתוכלו-להעלות-על-הדעת) שעות מספר לאחר סיום המירוץ עצמו-ובאיכות מצוינת. צריך רק לדעת איפה לחפש-פרטים נוספים-רק בה"פ. מועדים לשמחה, יגאל.