gadik6

כל מה שכתבת מדויק, ואת כל זה אני גם יודע בעצמי, אבל בכל זאת אני אוכל סרטים על כלום. לגבי המעבר שלה - היא תסתדר גם לבד, בזה אני בטוח (יש לה כאן אחות, חברות והיא בחורה עצמאית), אבל אני בכל זאת מרגיש מחויבות כלפיה וצורך לדאוג לה ולעשות הכל כדי שתהיה מאושרת (לא בגלל איזו חתיכת מתכת ויהלום על האצבע או כי "זה נהוג", אלא כמישהו שאוהב אותה והיא חשובה לו, ויודע שהיא עוזבת הכל למעני, גם אם היא מודעת לכך שיש בזה סיכון). בנצי, יש מצב להגיע לייעוץ? כיבוד קל עליי כרטיס טיסה עליך.

אז דיברתי איתה אתמול, סיפרתי לה מה אני מרגיש ומה עובר עליי. היא כמובן תצטרך לחשוב על זה. אין הרגשה יותר חרא מזה, לגרום כאב לאדם שאתה הכי אוהב.

יכול להיות שאתה צודק (ולהגיד שכנראה שאתה צודק לא יהיה מוגזם), אבל זה לא בהכרח אומר שבעוד 5-10 שנים אני אהיה בשל (בין אם זה איתה או עם מישהי אחרת), ואז אני סתם זורק הכל לפח (ופוגע בה כמו אחרון החארות). עידן, זה לא קשור למראה (או זה לא קשור רק למראה), וגם לא רק לכל התכונות החיוביות שלה, אלא לעובדה שיש מישהי שהיא לא רק בת זוג אלא החבר הכי טוב (כמו שמישהו ציין), ואוהבת ומקבלת אותך כמו שאתה, בלי שום תנאי (פרט לאהבה חזרה כמובן).

אתה צודק, לא נשארים בקשר רק בגלל שזה נוח/לא נעים להיפרד/לא מסתדר וכדומה. העניין הוא שבמקרה שלי אני אוכל סרטים לא כי לא טוב לי איתה אלא למרות שממש טוב לי בקשר הזה ואיתה. בקיצור, צריך לגרום לעצמי להפסיק לאכול סרטים בגלל שטויות.

יש אחות, אבל עם בעל וילדים. אבל יש חברות יש שכנוע עצמי, אין ספק, אבל זה בעיקר בגלל שאני רואה את עצמי חוזר שוב ושוב על טעויות שכבר עשיתי בעבר (ולא עם בחורה אחת). אגב, לגבי המאהבת, אם בר רפאלי לא רצתה אותי עכשיו, אז לא נראה לי שמשהו ישתנה בעוד עשר+ שנים.

אני מניח ש'לא עבר כלום כי אני מטומטם' זו לא תשובה? עבר לי שאני אוהב אותה, שאני רוצה להיות איתה ושאני רוצה שהיא תהייה מאושרת ותעשה עלייה בראש שקט. אגב, אני לא מרגיש מחויב בגלל שהצעתי לה (והיא גם לא לוחצת בכיוון, למרות שהיא מצפה כמובן), ולא בגלל זה אני דואג. אני פשוט לא רוצה לפגוע בה (כן, הייתי צריך לחשוב על זה קודם, אבל עדיין לא מאוחר). בכל מקרה, אחרי שיחה עם חבר קרוב (בכל גולנצ'יק טמון פסיכולוג מסתבר) הבנתי שצריך לקחת את עצמי בידיים כנראה (ידעתי את זה לבד, אבל הייתי זקוק לכאפה שתעיר אותי), ואני אצטרך לעבוד על עצמי לפני שהיא תגיע כדי לא להרוס את הקשר, ולא להרוס לעצמי הזדמנות כל כך טובה (וגם לא לפגוע בה כמובן). עידן, אתה חבר של האנשים הלא נכונים בפייסבוק פשוט אתה יכול לשאול את דריש, שסובל אותי גם בפייסבוק, לדעתו בנושא.

אנחנו מכירים שנה, ביחד כחצי שנה, וביחד פיזית (כלומר סך הזמן אותו בילינו זה לצד זו לאורך הקשר) כחודשיים. שוב, אורך הקשר במקרה הזה הוא קצר, אך עם כמות השעות המצטברת שאנחנו מדברים זה עם זו ביום לא היה מבייש זוג שיוצא כבר כמה שנים. נכון שלא גרנו ביחד, ונכון שלא חיינו "חיים אמיתיים" ביחד, אבל זה לא ישנה הרבה לפי דעתי (ייתכן שאני טועה, אין חכם כבעל ניסיון). לגבי ההשתלבות שלה בחברה הישראלית - היא מבקרת כאן כל שנה למשך כמה שבועות (ולפעמים יותר), מכירה את החברה והתרבות הישראלית, אז לא תהיה לה בעיה להשתלב. כמובן שאם היא תעשה עלייה "לבד" (לא אליי), אז יהיה לה הרבה יותר קשה, כמו לכל עולה חדש שעולה לבד.

כן, גיחה לרוסיה זה משהו שאני חושב עליו ברצינות, למרות שזה שאני אדבר איתה אולי יעזור לה לגבש החלטה טובה יותר ויהיה יותר הוגן מצידי, אבל לא בטוח שזה יפתור את הבעיה או את היותי מטומטם. לגבי הפנטזיה - זה לא פנטזיה, וזה לא ש"היה" כיף ועכשיו כבר לא, או שאני פוחד שהיא תימאס עליי. עדיין כיף, אני נהנה מכל רגע שאני נמצא איתה, אני נהנה לדבר איתה, אני אוהב איך שהיא נראית, איך שהיא מתנהגת ואת כל שאר התכונות שלה. והיא עושה עלייה בגללי, זה לא משהו שהיא תכננה (היא אומנם יהודיה ויודעת עברית, אך היא לא חשבה לעבור לארץ בתקופה הקרובה). הבעיה, כמו שאמרתי, היא לא בה או בקשר שלנו, אלא באובר-ביקורתיות שלי ובלחץ בגלל הקשר (שזה לא משהו ייחודי לקשר הזה, וקרה כבר לי בעבר). כנראה שזה באמת חומר לפסיכולוג (תמיד יש פעם ראשונה אני מניח).

אמרתי לה שאני עובר תקופה לא טובה, והיא ניסתה לעודד אותי, אך לא סיפרתי לה מה הסיבה. אני פוחד מכך שהיא תיפגע (גם מזה שהיא תחליט לסיים את הקשר ואני אצטער על זה, אבל זה זניח לעומת זה שהיא תיפגע בגללי). אני יודע שהיא מאוהבת בי מעל הראש (אגב, למי ששאל, היא לא לחצה או נדנדה, אבל היא בהחלט משקיעה ומראה יותר חיבה ממה שאני רגיל אליו בקשרים קודמים. כנראה שהתרגלתי לרדוף אחרי כלבות), ואני פוחד ששיחה כזאת דרך האינטרנט תפגע בה מאוד (מילא אם זה היה פנים אל פנים אז זה היה איכשהו יותר קל). אגב, לגבי אורך הקשר - אין ספק שבארץ לא נהוג "להתמסד" אחרי זמן כל כך קצר, ועוד לפני שגרנו ביחד (ברוסיה זה אומנם נהוג, אבל זאת לא הנקודה), ואני יודע שמהצד זה נראה צעד פזיז, אבל אין לי ספקות שאנחנו מתאימים, ואין לי ספק שהסיכוי שאמצא בחורה "טובה" ממנה הוא אפסי, אך הבעיה היא לא בהתלבטויות שלי לגביה, הבעיה היא סרטים שאני אוכל בגלל שטויות (ולא בפעם הראשונה).

את זה שאני מטומטם, פחדן (?) ושאר הדברים אני יודע, השאלה היא מה עושים עם זה כדי לא להרוס לעצמי (ולה בעיקר) את הקשר? ניסיתי לעבוד על זה עם עצמי אבל כנראה שזה חזק ממני, אז מה השלב הבא? מטפל זוגי/פסיכיאטר/לדפוק את הראש בקיר עד שיעבור? וזה בסדר מיכאל, נתת תשובה מכל הלב, תודה (וגם באתי לפה לשמוע עצות ולא לקבל מחמאות).

אז אומנם הפורום זה לא ספת הפסיכולוג (וגם לא ביקרתי כאן די הרבה זמן), אך אולי מכאן תבוא הישועה. אני יוצא (למען האמת מאורס) עם בחורה מדהימה כבר כחצי שנה (אנחנו בני 28+-) - היא יפה (הבחורה הכי יפה שיצאתי איתה), חכמה, מצחיקה, תומכת, מעניינת ועוד המון תכונות שרק אפשר לבקש. הקשר בינינו מצוין, אנחנו יכולים לדבר שעות, תמיד נהנים וצוחקים כשאנחנו ביחד, אפילו יש בינינו סוג של "טלפתיה" לפעמים (חושבים על אותו הדבר, יודעים מה האחר חושב), ויותר מזה, כשאני חוזר הביתה עצבני או מבואס אחרי יום ארוך, שיחה איתה תמיד מרגיעה אותי אחרי כמה דקות. הסיפור שלנו בעיקרון הוא מעט לא רגיל - הכרנו לפני כשנה במסגרת משלחת סטודנטים (אני מישראל והיא מרוסיה), היא מצאה חן בעיניי (אז בעיקר פיזית), אך לא יצא מזה משהו שכן היינו בקבוצות נפרדות ולא דיברנו יותר מדי. מפה לשם, שמרנו מעט על קשר, ורצה הגורל ואחרי כמה חודשים שנינו ביקרנו באותו המקום בחו"ל באותו הזמן למשך כמה ימים, כל אחד מסיבותיו שלו. טיילנו ביחד, יצאנו לאכול/לפאב בערב, ונהניתי והרגשתי בעננים (בערב האחרון חיבקתי אותה ולא רציתי לשחרר). גם כאן שום דבר לא יצא, כל אחד חזר לארצו, אבל אחרי כחודש של געגועים אליה שלחתי לה הודעה בפייסבוק, סיפרתי לה מה אני מרגיש, ומפה לשם זה התגלגל עד שטסתי אליה לרוסיה למשך שבוע. השבוע עבר מצוין (חוץ מזה שחטפתי איזה וירוס וצינון רציני לקראת הסוף), נהניתי מכל שנייה איתה, ומשם הקשר המשיך (מדברים כל יום מעל שעה בסקייפ ועוד הרבה בוואטסאפ וכדומה, נוסעים זה לזו פעם בחודש-חודשיים ועוד), ובעוד כחודש היא עושה עלייה בגללי/בזכותי (לפני כחודש גם הצעתי לה). עד כאן הכל מושלם כביכול, אבל הבעיה היא שזה לא. אני ידוע כאדם ביקורתי, פרפקציוניסט/פדנט ועוד שלל תכונות שמפריעות לי לפעמים בחיים, אך הבעיה שזה התחיל להפריע גם ביחסים איתה. אני כל הזמן משווה אותה לאחרות, כל הזמן מחפש חסרונות (במקומות שהם לא קיימים), וכבר לא יודע אם אני רוצה להמשיך בקשר. מנקודת מבט אובייקטיבית יש לי את כל הסיבות לכך שפרידה היא לא הדבר הנכון - היא יפה, חכמה, מצחיקה וכל שאר הדברים שחשובים לי. אבל יותר מזה, הקשר בינינו מצוין, היא אוהבת אותי, היא מבינה אותי ואני אותה, טוב לנו ביחד, אנחנו מדברים בפתיחות אחד עם השנייה, נהנים מהזמן המשותף והכל, ואני יודע שבחורה כמוה לא בטוח שאמצא. יותר מזה, גם בשני קשרים רציניים שהיו לי בעבר (רציניים אצלי זה חודשיים-שלושה), כל הזמן חיפשתי מה לא טוב, ואת הקשר הראשון סיימתי בגלל זה (אחרי חודש ביקשתי ממנה שנחזור, ואז אחרי עוד חודש היא זרקה אותי, כנראה בצדק). יותר מזה 2, לפני שנכנסתי לקשר לא חיפשתי בכלל קשר רציני, ככה שזה לא שרציתי להיכנס לקשר בכוח. בשורה התחתונה, אני חושב על זה כל הזמן בזמן האחרון, ובשבועיים האחרונים זה כבר הגיע למצב שהתחלתי להתנהג כמו ילדה מתבגרת עם בחילות, חוסר תיאבון, דיכאון וחוסר חשק בגלל כל המחשבות על הקשר. במקום ליהנות מהקשר איתה ומהזמן איתה, אני רק סובל מהמחשבות. יותר מזה, אני דואג לה ועצם המחשבה על להיפרד ממנה (ואיך זה ישפיע עליה וישבור לה את הלב אחרי שהיא התאהבה) עושה לי רע. אז נשאלת השאלה מה עושים? האם זה המרחק ממנה שמחרפן אותי, האם זה העובדה שהיא משקיעה כל כך בקשר ואוהבת אותי כל כך מבלי שארדוף אחריה (מה שאני לא רגיל לקבל מהבחורות בארץ, אלא יותר לרדוף אחריהן), האם זה בגלל שאני פוחד ממחויבות וכל הלחץ של העלייה שלה לארץ ועוד עושה לי רע, או שזה כי אני סתם מטומטמם ולא יודע מה טוב לי?

מדובר על סוג של עוזר מחקר? זה דבר נפוץ/מבוקש שם? אני יודע שבישראל (לפחות בבן גוריון) רוב עוזרי המחקר הם או סטודנטים (בין אם לתואר ראשון או לתארים מתקדמים) או עובדים במשרה מלאה/חלקית. דירת שלושה חדרים זאת וילה מבחינתי. אני גר כרגע בסטודיו בגודל 35-40 מ"ר וזה גם מה שאני אכוון אליו (או לחילופין לגור עם עוד שותף בדירת 3 חדרים), ככה שכ-1000 דולר לחודש זה לא כזה מנותק מהמציאות. יותר מזה, אף אחד לא מבטיח שאני אמצא עבודה/לימודים דווקא בניו יורק ולא באיזה חור באמצע אריזונה (נכון שהשאיפה היא להגיע לעיר כמו ניו יורק או שיקגו, אבל גם אז התכנון הוא לגור בפרברים על מנת לחסוך, במידה והדבר אפשרי). לגבי ההתמחות, ידוע לך מה הויזה הרלוונטית? האם מדובר בויזת סטודנט או משהו אחר? כמובן שהכל יהיה באופן מסודר (בין אם זה דרך מקום עבודה או דרך מוסד לימודי), אני פשוט מנסה להבין מה קל יותר ואיפה הסיכויים יותר גבוהים. וכמו שציינתי למעלה, לגור עם עוד שותף (או במקרה ה"גרוע" עם עוד 2) או בדירת סטודיו זה לא משהו שיפריע לי.

אם אני אגור בלב מנהטן אז כנראה שלא, אבל זה לא היה התכנון בכל מקרה. אחרי חיפוש באינטרנט, עלות מחייה חודשית בסיסית לזוג צעיר (ללא ילדים) עומדת על כ-2400 דולר, בעוד שעבור סטודנט רווק עם רכב (שאוכל בחוץ, יוצא לבלות וקונה לעצמו דברים פה ושם) עלות המחייה החודשית היא כ-1800 דולר לפי האתר הבא (הוספתי ל-1000 דולר שיצא לו עוד 800 דולר שכירות/חשבונות בהנחה ואני אגור לבד ולא עם שותפים): http://redbus2us.com/msmba-cost-of-living-in-usa-%E2%80%93-250-or-950-why-difference/ כלומר משכורת חודשית של כ-2500 דולר אמורה להספיק לי לכל ההוצאות, ואולי גם תאפשר לי לחסוך ממש מעט כל חודש (לאחר שאני לוקח בחשבון מסים שיורדים מהמשכורת וכדומה). לגבי ההתמחות - ביומכניקה בתואר הראשון. בתואר השני התזה היא גם בתחום של ביומכניקה/EMG, אבל אני מבצע גם עיבוד אותות/ניסויים/ניתוחים סטטיסטיים במסגרת המחקר, אז יש נגיעה בתחומים רבים. את עלות הויזה רציתי לדעת רק על מנת להעריך עד כמה זה "לא משתלם" כלכלית למעסיק, לא כדי לשלם עבורה בעצמי. באשר לשכר - יש בארה"ב דבר כזה שנקרא internship (לפחות בתחום שלי) שבו סטודנטים לקראת סיום הלימודים/בוגרים טריים עובדים בחברות בתחום תמורת שכר נמוך יותר, ולשם אני מכוון (בין השאר). באשר לעובדים בחינם - קרוב משפחה שלי עשה לא מזמן רילוקיישן לארה"ב עם המשפחה (הוא גם מצא שם עבודה, רק שלו יש גרין קארד וניסיון של כמה שנים טובות), וכרגע הוא עובד בחברה שמעסיקה הרבה זרים (בעיקר הודים, היספנים ומהגרים אחרים) ש"יובאו" מחו"ל על מנת לעשות (כדבריהם) mucho trabajo poco dinero (או במילים אחרות - הרבה עבודה תמורת מעט כסף), ככה שהדבר הזה קיים. בכל אופן תודה על התשובה, כנראה שאין מנוס מלחפש חברה שתהיה מוכנה לעשות את כל התהליך הזה.

תודה על התשובה. יש לך מושג מה העלות של הוצאת ויזת עבודה עבור המעסיק (פרט לאגרה שעומדת על כ-190 דולר לפי מה שראיתי)? השכר החציוני בארה"ב בתחום שלי למישהו ללא ניסיון/ניסיון מועט עם תואר שני עומד על קצת יותר מ-5 אלף דולר לחודש, אז בהנחה ואני מוכן "להתפשר" על שכר התחלתי של 2-3 אלף, אני מניח שזה יהיה שווה למעסיק, גם לאחר קיזוז עלויות הוצאת הויזה. לגבי לימודים אני גם בודק, אבל פרט לנושא הכספי אותו ציינת, יש גם את הפרט השולי שאני לא מעוניין להמשיך לתואר שלישי, אז המקסימום זה סמסטר בחו"ל (מה שמצמצם את האפשרויות שלי).

חזרתי לפני מספר ימים מטיול/כנס בארה"ב (חוויות מהטיול ומהקאמרו SS שקיבלתי בהמשך), ובערך מאמצע הטיול יש לי מחשבות רציניות על מעבר לארה"ב לתקופה של מספר חודשים עד שנה/שנתיים לשם לימודים/עבודה. זה לא רק הדלק הזול, השתייה ללא הגבלה ברשתות המזון המהיר וההתאמות בטינדר, אלא בעיקר הרצון לגור שם תקופה מסוימת ואולי גם להתפתח מבחינה מקצועית/כלכלית. אני נמצא כרגע לקראת סיום תואר שני בהנדסה ביו-רפואית, תחום שהוא יחסית מבוקש שם ונמצא במגמת עלייה עם השנים, ולכן לא אמורה להיות בעיה למצוא עבודה במקצוע (מחיפוש בלוחות דרושים ומשיחות עם אנשים שגרים שם וקצת מבינים בנושא), במיוחד עם תואר שני ולאחר שהצגתי את המחקר שלי בכנס גדול בשיקגו. הבעיה העיקרית שלי היא שאין לי גרין קארד, שזה מינוס רציני מבחינת המעסיקים אשר יצטרכו להוציא עבורי ויזת עבודה (אפילו לאור העובדה שהם יוכלו לשלם לי הרבה פחות תמורת תפוקה גבוהה יותר). אופציה שנייה שיכולה להיות רלוונטית היא לטוס ללמוד סמסטר במחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטה בארה"ב. אפשרות זו אולי יותר "קלה" להשגה מאשר עבודה, אך לאור העובדה שאני בסמסטר האחרון שלי לתואר, לא בטוח שהדבר אפשרי/פרקטי עקב היעדר הכנסה בזמן הלימודים שם. האם יש למישהו עצות כיצד להגדיל ולשפר את הסיכויים למצוא עבודה/התמחות בארה"ב בתחום שלי? האם יש לוחות דרושים/חברות השמה שמיועדים ל"אנשי מקצוע" מחו"ל? יש לציין שכבר התחלתי לשלוח קורות חיים למעסיקים רלוונטיים/אוניברסיטאות, וכן פרסמתי במקומות כמו לינקדאין (ואני מקווה שאולי יצרו איתי קשר אנשים מהכנס שדיברו והתעניינו במחקר שלי), אבל אני מניח שיש עוד דרכים עליהן לא חשבתי. *ישנן כמובן עוד אפשרויות כמו לימודים לתואר שלישי או טיסה לארה"ב דרך הסוכנות היהודית בתור שליח, אבל 2 האופציות הללו פחות רלוונטיות, שכן איני מעוניין מצד אחד להמשיך לתואר גבוה יותר ומצד שני טיסה בתור שליח אומנם תהיה חוויה נחמדה, אבל לא תתרום לי מבחינה מקצועית.

על מה הם כבר יכולים לחייב אותי בסניף במידה ובהזמנה ששילמתי רשום שזה כולל GPS, ביטוחים מסוג CDW, TP, מיסי נמל ומיסים מקומיים וכן כי אין חיוב עבור החזרה בסניף אחר? בשאר החברות שציינת או שאין אפשרות לשכור רכב "ספורט" (כמו שכתבתי, אני מניח שזה בגלל שאני מחזיר בסניף שונה מהסניף ממנו אני אוסף את הרכב) או שזה יוצא הרבה יותר יקר. לגבי הרכב עצמו - אני נוסע לבד, אז ענייני שימושיות פחות מטרידים אותי (יש לי מזוודה אחת גדולה שאמורה להיכנס לתא המטען ועוד תיק גב שיהיה תמיד עליי), וחשבתי לקחת רכב מעניין בשביל החוויה וההנאה מנהיגה עד כמה שניתן (אין לי צורך ברכב גדול ומאובזר בשביל שבוע ימים). ואני לא סגור על המוסטנג קבריו (אני מעדיף בכלל קופה), פשוט זה הרכב הכי קרוב בהיצע שאיכשהו מתקרב לרכב ספורטיבי, לפחות מבחינת המנוע (3.7 ליטר, 305 כ"ס וכדומה).

אני טס בקרוב לארה"ב לתקופה קצרה, כאשר במשך שבוע אני אהיה שם עם רכב ואטייל בטבע/אחפש כלה. כרגע ההזמנה שלי היא לרכב מסוג פורד פוקוס (או רכב דומה) דרך חברת דולר (ההזמנה בוצעה דרך rentalcars), כאשר המחיר הוא כ-270 דולר כולל ביטול השתתפות עצמית, GPS וכדומה. אני שוקל להשתדרג ולהזמין מוסטנג קבריו, או רכב דומה לו (זאת האפשרות היחידה ב-rentalcars לרכב מסוג זה), גם כן דרך חברת דולר, כאשר המחיר במקרה זה (כולל ביטול השתתפות, GPS) יעמוד על כ-400 דולרים. האם יש כאן קאצ' כלשהו? על הנייר העסקה נראית משתלמת (תוספת של קצת יותר מ-400 ש"ח לשבוע עבור רכב חזק משמעותית, בהנחה ומדובר בגרסת ה-3.6 ליטרים), אבל האם יש משהו שאני לא לוקח בחשבון? דבר שני, חלק ניכר מהזמן אני אטייל כשכל הציוד שלי נמצא בתא המטען (בתקווה שהוא ייכנס לשם), והרכב עומד לו בחניון של איזה פארק לאומי/אגם/מסלול בטבע. האם רכב כזה עלול למשוך תשומת לב או "צרות"? אני אומנם אטייל במקומות מתוירים יחסית באריזונה/יוטה, אבל עדיין קיים החשש. אגב, בדקתי ישירות דרך כל מיני חברות כמו אוויס, הרץ, אלאמו וכדומה, אבל אני משער שמכיוון שאני לוקח את הרכב בוגאס ומחזיר בפיניקס, ההצעות לא היו משתלמות לרוב (בחלק מהמקרים לא הייתה בכלל אפשרות לשכור רכב ספורטיבי עקב כך).

מקפיץ את השרשור עם שאלה דומה - אני טס בעוד כחודש לחו"ל לתקופה של 18 ימים, ככה שהאופציה של חניון לטווח ארוך היא די יקרה (בנתב"ג זה יוצא כ-720 ש"ח, ומחיר דומה בחניון בכפר טרומן). הטיסה הלוך היא בשבת לפנות בוקר, ובחזור אני נוחת ב-11 בלילה, כשלמחרת אני צריך כבר להיות בלימודים/עבודה (אז אין אפשרות להתחיל לחכות לרכבת עם מזוודות, מחשב נייד וכדומה), ולכן תחבורה ציבורית מב"ש זה סיפור של כ-1000 ש"ח (מונית ל-2 הכיוונים). לפי השרשור 2 האופציות המומלצות הן הרחוב הראשי בשוהם (שדרות עמק איילון) והרחוב הראשי בכפר טרומן. מישהו יכול להמליץ/לא להמליץ על המקומות הללו, וכן האם תהיה שם חניה בשישי בלילה (והאם אפשר בכלל להיכנס לכפר טרומן באמצע הלילה)? תודה.

תודה, החכמתי. חפרתי היום קצת לגבי המצלמה והמתחרות שלה, ועושה רושם שהיא (האולימפוס) באמת מקבלת ציונים גבוהים. מה שכן, מצאתי מצלמה אחת במחיר דומה ועם ביקורות טובות, שמתמודדת לא פחות טוב (ואולי אף יותר) מהאולימפוס ב-ISO גבוה, בהנחה וזה מדד למשהו: http://www.photographyblog.com/reviews/samsung_nx1000_review/conclusion/ http://www.amazon.com/dp/B007XJG42E/ref=asc_df_B007XJG42E2647117?smid=A13BNE3P7C8THK&tag=pgmptvs-257-78-20&linkCode=asn&creative=395105&creativeASIN=B007XJG42E היא נראית לך עדיפה על האולימפוס?

תודה. בדקתי למען האמת את האולימפוס, אבל קיבלתי דווקא המלצה על canon powershot sx510. המצלמה עולה 250 דולר כולל רוב התוספות (כרטיס זיכרון, חצובה, סוללה נוספת ועוד): http://www.ebay.com/itm/Canon-PowerShot-SX510-HS-12-MP-Digital-Camera-Extra-Battery-32GB-TOP-KIT-/171355407863?pt=Digital_Cameras&hash=item27e59405f7 יש למישהו ניסיון איתה? שמע, אני אומנם חסר כישרון, אבל יש גבול במהלך כל הטיול (כשבוע) ניסיתי לשחק עם המצלמה, ובדקתי כמעט כל מצב/שילוב וכדומה (אפילו ניסיתי לשחק עם ה-iso אם אני זוכר נכון), אבל כלום לא עזר. יותר מזה, עצם העובדה שהצלחתי לצלם את אותם נופים עם האייפון (שהפיק תמונות טובות יחסית גם בסביבה מושלגת) גרמה לי לאותה אכזבה מהמצלמה (כלומר אני בטוח שהיעדר יכולות צילום עזר במקרה הזה, אך למצלמה יש כנראה גם "אשמה" תורמת).

אני טס לארה"ב בסוף אוקטובר, ואני תוהה אם יש דברים שממש כדאי/משתלם לקנות שם. הכוונה היא לא לבגדים (שאותם אני מתכנן לקנות גם ככה), אלא לדברים קצת יותר "רציניים" כמו ציוד אלקטרוני (כזה שאפשר לקחת בתיק לארץ, לא מקרר) אך לא רק. סתם לשם הדוגמה - אייפון 5s חדש אפשר לקנות שם בכ-1500 ש"ח (פחות מחצי מהמחיר שלו בארץ). באשר לנושא המצלמה - יש לי כרגע מצלמת canon sx210 בת מספר שנים. בטיול האחרון לשוויץ היא די אכזבה, בעיקר במקומות בהם הרקע הלבן/שלג שלטו (לא הצליחה לצלם תמונות טובות, והרים מושלגים ברקע פשוט "נעלמו" בתמונה), וברוב המקרים נאלצתי פשוט לצלם עם האייפון 4s שלי (פרט למספר מקרים בהם צילמתי אגמים על רקע ירוק, ואז התמונות של המצלמה יצאו יחסית איכותיות), שהפיק תמונות יחסית טובות. אני מחפש לקנות מצלמה שתשמש אותי בעיקר לצילומי סטילס של נופים במהלך טיולים (זה יכול להיות הר מושלג וזה יכול להיות נחל באמצע המדבר), ופה ושם צילומי וידאו. חשוב שהמצלמה תוכל להתמודד עם רקעים וסביבה לבנה (מה נעשה, יש לי משיכה למקומות כאלה), ולצלם תמונות באיכות טובה בסביבה כזו. בנוסף, חשוב שהמצלמה תהיה עמידה פיזית למכות/נפילות, שכן את רוב חייה היא תבלה בטיולים, וכן רצוי גם עמידות למים (לא לצלילה אלא במקרה של גשם, שלג וכדומה). עם זאת, לא נראה לי שיש לי צורך במצלמת גו פרו, שכן 99% מהצילומים שלי הם כאשר אני מחזיק את המצלמה ומצלם, או שמישהו מצלם אותי, ולכן כל האפשרויות והאופציות של הגו פרו כנראה מיותרות עבורי. התקציב הוא עד 300 דולר (בתקווה, אפשר להתגמש ממש מעט). כמו כן, יש לציין שאני לא צלם דגול (אני מכיר את האופציות השונות של המצלמה, אבל להתחיל להתעסק עם עדשות זה כבר גדול עליי), ולכן הדרישה היא למצלמה פשוטה יחסית מבחינת התפעול (ראיתי באינטרנט d50 למשל, שהיא מצלמת dslr עד כמה שאני מבין, אבל עושה רושם שאפשר להסתדר גם בלי כל מיני עדשות למיניהן). תודה.

תשובות באדום.

אני לא ממציא, זה כתוב בוואינט, ואם אתה מאמין להם אז אין סיבה שלא תאמין לציטוט מתוך האתר שלהם: "גפן הדגיש בנוגע לסרבנים כי "הדין (לגביהם) צריך להיות בחדרי החקירות של מצ"ח או בשב"כ. הם דיברו בחודשים האחרונים עם אנשים שלא מורשים להיחשף למידע הזה, הם יודעים את זה. הם צריכים לשבת ולהיחקר, זה צריך להיות ברור שאין סלחנות ואין פה 'אם', זו עבירה. לא הייתה להם שום זכות ושום סמכות. במערכת הפוליטית עושים מזה מטעמים, 'הנה עוד הוכחה שישראל נוהגת בצורה כזו בפלסטינים'"." אז אולי בכל זאת הם חשפו יותר ממה שפורסם? וכן, אולי ואולי, אבל בשורה התחתונה אתה לא יודע (וגם אם אתה יודע, משום מה נראה לי שמפקד היחידה לשעבר קצת יותר בקיא בפרטים). לגבי רוניצקי - אז אתה כבר מכניס אותו לאותה קבוצה יחד עם ענת קם ומרדכי וענונו? כמו שאומרים - שאפו. ובנט הוא ממש לא המנהיג שלו. לא מדובר פה על ביצוע או לא ביצוע של פקודה, אלא בהעברת מידע (בפעם העשרים, רק על פי החשד, שבינתיים לא אומת בכלל). ואתה יודע, ממש משעשע שאתה לא קורא עיתון הארץ, כי הנאומים שלהם זהים כמעט לחלוטין, גם הם מהווים סך הכל עמוד תווך חיוני לדמוקרטיה, רק חבל שעמוד התווך הזה משמש גם שונאי ישראל (ויהודים) ברחבי העולם. ואם בא לך לדעת למה - יש סרטון שצירפתי לפני כ-2 עמודים על העיתונאי בן דרור ימיני, אתה מוזמן לצפות ולהנות. אה, ודבר אחרון - בנט מציע לתת אזרחות (או תעודות זהות) לכמה עשרות אלפי פלסטינים בשטחים, איך זה מסתדר לך עם תיאורית האחים היהודים? או שהוא פשוט עושה את זה כצעד מקדים להשתלטות עוינת של הפלסטינים המסכנים גם כך?

כרגיל, הכי נוח להתעלם מהשאלות הקשות - מאיפה אתה יודע שכל (ואני מדגיש שוב - כל) מה שהם סיפרו פורסם בעיתונות? אולי יש דברים שהם סיפרו אבל לא פורסמו, עקב אותה צנזורה? וכרגיל 2 - מבחינת חומרת העבירה, אין הבדל בין להעביר אלפי מסמכים מסווגים לעיתונאי מחו"ל (על דיסק, לא בעל פה אפילו) לבין העברת ידיעה מודיעינית לשר בקבינט? ועזוב חוק יבש, החיים זה לא שחור ולבן, אני מדבר על חומרת העבירה. ובעולם שלי "אח" זה לא קללה, ככה אני קורא לפעמים לחברים ולערסים אקראיים ברחוב. אולי השנאה העצמית והביקורתיות המוגזמת כלפי המדינה בה אתה חי נובעת מדיסוננסים אישיים (אגב, יש דיסוננסים לא אישיים?)?

שוב, על סמך מה אתה קובע שזה "בולשיט"? אתה יודע בדיוק מה הם העבירו ולמי, ואיזה חלק מזה פורסם? וזה שהעיתונאים עשו לכאורה משהו לא תקין, ממש לא מוריד מהאשמה של ילדי השמנת. ואל תנסה להפוך את זה כדי שזה יתאים לך לאג'נדה. יש עובדות - ענת קם העבירה אלפי מסמכים מסווגים (שוב, אלפי מסמכים) לעיתונאי הנמצא בחו"ל, בעוד שרוניצקי עשה זאת (על פי החשד, עדיין זה לא הוכח) בהזדמנות אחת, ולחבר בקבינט המדיני-בטחוני שמעורב בקבלת החלטות בממשלה. עכשיו, מבחינת החוק היבש שניהם עבריינים (במידה ורוניצקי יורשע, מה שלא קרה עדיין), אבל ההבדל בין חומרת המעשים שלהם הוא שמיים וארץ (הן מבחינת היקף הידיעות, והן מבחינת הגורם אליו הם העבירו. אתה יכול לטעון עד מחר שענת קם עשתה את זה לטובת המדינה, אבל עצם זה שהיא בחרה להעביר כל כך הרבה מסמכים לעיתונאי שנמצא בחו"ל מעיד כבר על משהו). אגב, לא אתה אמרת שצה"ל לפעמים מסתיר דברים ממקבלי ההחלטות (כמו המקרה עם התקציב)? הרי אם איזה קצין במילואים היה מדליף למישהו בקבינט שצה"ל מבזבז כספים לשווא או משהו בסגנון, אתה בטח לא היית קופץ. מאוד מחמיא לי שאתה סופר את כמות הפעמים שהגבתי לך. אין לי אובססיה, פשוט משום מה אתה מתקשר אצלי למפלגת מר"צ, והיא מתקשרת אצלי למפלגת הגאווה הלאומית משום מה, אם זה כל כך מעניין אותך. אותי זה לא מעליב, זה פשוט מגוחך. וכן, אני בטוח שאתה קורא להם ככה כי בנט זה "אח", ולא בגלל ההקבלה שאתה מנסה ליצור בינם לבין האחים המוסלמים/חמאס.