טוב אתמול קיבלתי את הרשיון הזמני בלי התמונה ובו כבר לא הופיעה ההגבלה "נהג חדש" ככה שאפשר להעיף את השלט...
בכל מקרה החלטתי לסכם בקצרה את השנתיים האלו על הכביש...
כבר על ההתחלה כשהרשו לי לצאת בלי המלווה התחלתי לעשות שטויות (לצערי), מוסיקה בפול ווליום, לוקח סיבובים מהר, פתיחות ושאר ירקות, בהמשך זה הגיע להיגוי-יתר, תת-היגוי ואפילו החלקה עם כל ארבעת הגלגלים תוך כדי עקיפה, למזלי זה נגמר רק בידיים רועדות קצת ולא יותר (אולי זה מזל אבל גם הגבתי מהר בכל אותם מקרים ובדרך נכונה)...
עם הזמן כישוריי הנהיגה הלכו והשתפרו וכך גם שיקול הדעת, עכשיו לדוגמא אני יכול לנהוג הרבה יותר מהר בכביש טכני ומפותל מאשר לפני שנתיים, אך מצד שני לא בטוח שאני אסע הכי מהר שאוכל...
השנתיים האלו על הכביש לימדו אותי לא לסמוך בכלל על המזל (לדוגמא לא לבוא לכיכר ב60 ולקוות שאף אחד לא יבוא פתאום משמאל) ולנהוג בצורה זהירה יותר בלי לעשות שטויות (רוב הזמן לפחות). בנוסף, כשנהגים אחרים שחותכים או לא נותנים זכות קדימה או תופסים את השמאלי זה כבר לא מעצבן אותי כמו בהתחלה, אומנם יש מקרים שאני חייב לחתוך בחזרה כשזה באמת יותר מדי, אך למדתי גם לוותר ועכשיו אני כבר לא מנסה לחנך אחרים בדרך שלהם והתחושה היא יותר תחושה של ייאוש שאין מה לעשות עם נהגים כאלו, ולא תחושה של כעס שצריך להוריד אותם בכח מהכביש ואז לרסס עם M16.
בסך הכל למרות שבהתחלה עשיתי שטויות ונהגתי בצורה מסוכנת, הרי שנשארתי פחות או יותר בתחום המגבלות שלי ושל הרכב שלא כמו נהגים אחרים שאני מכיר שעברו בהרבה את המגבלות שלהם, ועכשיו אחרי שנתיים גם כישוריי הנהיגה השתפרו (כמובן שתמיד יש מה לשפר ולכן אני מתכוון לקחת קורס נהיגה מתקדמת עד הצבא) וכך גם שיקול הדעת כנהג...
לסיכום, אני מקווה שעם הזמן אני אלך ואשתפר עוד יותר גם מבחינת כישורי נהיגה וגם מבחינת שיקול דעת ואחריות.
*אם יש למישהו סיפורים בסגנון הוא יכול להוסיף אותם כאן...