אנלוגי

מעבדת שעונים סמיכה בבאר שבע - מה שאתה לא עושה, אל תתקרב לחנות של דאלי.

House of Cards אחת הסדרות הטובות שיצאו בשנים האחרונות. לגבי דקסטר - סוף הפרק באמת היה מטופש לגמרי, אבל יצאתם פארשים לגמרי עם הספויילרים. לשמחתי לא נתקלתי בהם לפני הצפיה. לא עושים כאלה דברים בעולם האנשים הבוגרים, אודה מאוד למנהל הקשוב שימחק אותם למען מי שעוד לא ראה.

גברת קארמה באה לבעוט לך בתחת. צר לי, אבל זו עבודה בזויה בעיני, ולא הייתי צריך צלבי קרס כדי לגרש מי שהיה דופק על דלתי עם השקר הזה. כנראה לא באלימות, אבל בטח לא בנחמדות. אולי בעצם הדבר הנכון לעשות הוא להושיב את מוכר הציורים מול כן ציור ולדרוש ממנו לצייר משהו מקורי. אם יצליח - לקנות את המקור. לא יצליח - הוא כבר יעזוב לבד עם הזנב בין הרגליים. אני באמת מצטער על הנימה הרצינית בדברי ועל חוסר הסימפטיה. מבין שזו כנראה גחמה של צעיר אחרי צבא שלא חושב לעומק על הדברים, ובטוח שהיום ממרחק השנים אתה רואה אותם קצת אחרת. בחלומי הישן אני יושב על מרפסת העץ שלי, בביתי הפרטי המוקף גדר, על כיסא הנדנדה החורק עם שטאגאן דו קני בידי, וחושד בכל מי שמתקרב. זה לעניין הווייט טראש. יימח שמו של מי שהמציא את חוק איסור מכירת אלכוהול אחרי 23:00, הוויסקי תיכף נגמר והדבר היחיד שמחכה אחריו הוא חצי בקבוק עראק שזנחתי מזמן במקרר. לא שזה רע, אבל אני לא יודע איך שניהם יסתדרו אצלי בקיבה. נו שוין, לא ננסה לא נדע.

איך?.

דגל הקונפדרציה מסמן עבורי איזו פנטזיה, סגנון חיים שמתחבר עם מוזיקה שאני אוהב. לא טרחתי לחקור את המשמעויות העמוקות שלו, ומעולם לא הייתי בארה"ב כדי להבין מקרוב את הגישה אליו. בעצם, זה הופך אותי לבור, מה שמחזק את זיקתי אליו. http://www.youtube.com/watch?v=m8T0A8OYLlk דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

אני עדיין לא מבין למה אתה מתעקש להשוואות המוזרות האלה. לא נראה לך הגיוני שלהלוויתו של דמות ציבורית מפורסמת יגיעו יותר אנשים מלזו של אדם פרטי? לא נראה לך הגיוני שהתקשורת תתן משקל רב יותר למצבו של מי שנמצא עשרות שנים בראש עשיה ציבורית מאשר לזה שעד ליום מותו איש לא שמע עליו, ולא כי לא מגיע לו, אלא כי כך בחר לחיות את חייו? לגבי יעקב מרר ז"ל, הכתבה בווינט ישבה במיקום מכובד לכל הדעות במשך לפחות יומיים. אפשר ורצוי להעביר ביקורת, אבל מן הראוי לא לסלף את העובדות. חיפוש פשוט בגוגל יעלה לך ראיונות שנעשו איתו לאורך השנים, התקשורת לא נזכרה רק עכשיו. למען הסדר הטוב - אני מסכים עם הרבה מדבריך, אבל חושב שאתה הולך בדרך לא נכונה ע"מ להדגישם. או בלשון צבאית - הגדרת מטרות, בחרת נשק, טענת כדורים, אבל אתה יורה לכל עבר וחורג מגבולות גזרה. אגב איציק, בנו של עובדיה יוסף שירת כרב ראשי בצה"ל. בעוד שזה בהחלט הופך אותו לחייל בהגדרה היבשה, אני לא לגמרי משוכנע שזה מספיק ע"מ לסנגר על גישתו של עובדיה יוסף ותנועת ש"ס בנושא גיוס בני ישיבות.

אני כנראה האדם הכי פחות מתאים לסנגר על עובדיה, הן בשל חוסר ידע והן בשל דעותי, אבל לדעתי אתה מסתכל על העניין בעינים צרות ומוכוונות מטרה. על פי מה שאני יודע הוא דווקא נחשב לפוסק מקל יחסית, ואחד שעשה לא מעט מאמצים לחבר את ההלכה עם העולם המודרני ולטשטש הבדלים עדתיים (בין הספרדים). ברור שלנו, החילונים/אתאיסטים זה נראה לפעמים מגוחך, אבל למי שכל חייו חי תחת פוסקים מחמירים מאוד מדובר על סוג של מהפיכה. ושוב, לא צריך להסכים עם דרכו או פסיקותיו בשביל להכיר בעובדה הפשוטה שמדובר על אחד מגדולי הרבנים בדורינו. זה לא אומר שצריך להעריץ או אפילו לכבד אותו, רק להבין שבמשך שנים רבות מאוד היה סמכות דתית עליונה למיליוני אנשים. גם עם דעותיו של גנדי למשל לא הסכמתי מעולם, אך לא הייתה לי שום התנגדות או הפתעה שמותו זכה לכיסוי תקשורתי נרחב. אתה צריך לנסות להפריד בין הביקורת שלך על פועלו של האיש לבין הביקורת על התנהלות התקשורת, קצת קשה לי להבין נגד מה אתה יוצא.

אני רחוק מהדת, ומילואימניק, ולמרות זאת אני חושב שהגזמתם קצת. עובדיה יוסף הוא באמת אחד מגדולי הרבנים בדורינו, וככזה יש לו חשיבות רבה עבור ציבור עצום, וודאי יותר רחב מציבור עושי המילואים. ללא שום קשר לאם אני מסכים עם דעותיו או דרכיו (ואני ממש לא), מדובר על אדם שהטביע את חותמו ובצורה משמעותית. אני חושב שההשוואה המתייחסת לכמות הכדורים שכל אחד ירה היא מגוחכת במקרה הטוב, ולא בא לי לכתוב מה היא בעיני במקרה הרע. אין בכך מלהפחית מכבודו של יעקב מרר ז"ל, אבל ע"מ לעשות כמות כזו של ימי מילואים לא נדרש אדם יוצא דופן מבחינה רוחנית. הקרבה ואמונה במדינה בהחלט, ועל כך יש לי הרבה הערכה. ויותר מכך - כרגע בווינט הכתבה על מרר ז"ל מופיעה עם תמונתו במדור החדשות, ושום אזכור לעובדיה יוסף. Having said that, הפסטיבל סביב מצבו של עובדיה בהחלט מוגזם ומגוחך, אבל לא חריג ברמה התקשורתית שהורגלנו אליה סביב כל "סלב" אחר, וודאי מוויינט. יש בי גם בוז ציני כלפי הקריאות להשמדת אייפונים או התפילות הפנאטיות, ואף מילה לרופאים שמחזיקים את כבוד הרב חי. תנו כמה אייפונים לכל רופא כאות תודה על מאמציו, זה בטוח יהיה יותר יעיל לשיפור מצבו של הרב. אגב, האנשים שתרמו הכי הרבה למדינה במערכת הביטחון ולא המשיכו לפוליטיקה ישארו כנראה עלומים לנצח, ואני יכול לחתום לכם שאין להם שום בעיה עם זה, ואולי אפילו מאוד שמחים על כך. חשיפה היא הדבר האחרון שמעניין אותם.

הסוג של ווייט טראש שלי: בחווה בני זילנד בה עבדתי במטע תפוחים לפני עשור פלוס פגשתי זוג חמוד לאללה, סטודנטים דרום אפריקאים. כמה ימים טובים היינו חברים מאוד טובים. טיילנו, שתינו בירה, הלכנו לדוג, שתינו בירה, בישלנו, שתינו בירה. ערב אחד שתינו בירה, והרבה. פתאום הבחורה שחררה איזו יציאה גזענית לגמרי על שחורים. זה די הפתיע אותי, אז התחלתי לחטט. הבחור התנצל בשמה, אמר שהיא סתם שיכורה, אבל הבנתי שיש משהו אמיתי שם. כשאני רוצה אני יכול להיות חוקר לא רע, אז בעדינות תקיפה המשכתי. מסתבר שכשהייתה ילדה קטנה היא נסעה עם אימה ברכב, והן הותקפו ע"י חבר'ה אפרו אפריקאים. אימה נשארה נכה, המשפחה עזבה את העיר ועברה לחווה, אותה הם די ביצרו. הם נהיו קיצוניים לגמרי, ועד היום היא לא מסוגלת להתשחרר מזה. בן זוגה, בהתקדמות השיחה והבירה, מסתבר שגם הוא פנאט לא קטן, התחיל לספר על איך הם היו מתארגנים בחבורות ללכת מכות עם האפרואים. אלות, שרשראות, לטענתו גם הרגו כמה. אני יודע שזה יחסית נפוץ בדרום אפריקה, הגישה הזו, אבל באמת שהיה מדובר על זוג שלא היה ניתן לראות את זה עליהם. הם גם לא חשפו שום דבר קרוב לזה עד אותו רגע. הם עוד השוו את מצבם למצבנו בארץ, וטענו שיש לנו מזל, כי אנחנו יכולים להתנהג ככה לערבים, הכושים שלנו. שיבחו את הקו קלאס קלאן, והתחילה שם שיחה שמאוד לא מצאה חן בעיני על צבע עור. לא יודע מה עבר לי בראש באותו רגע, אבל שיקרתי ואמרתי שיש בי קצת דם שחור. הייתי חייב לראות מה תגובתם. אני שחום יחסית, בטח אחרי שאני עובד תקופה ארוכה בשמש, והיו לי אז ראסטות. לא יפתיע אתכם אולי, אבל הם קמו והלכו, ולא דיברו איתי מאז. נו שוין, יותר בירה בשבילי.

שוטטות תמיד מבורכת, על אחת כמה וכמה באיזור מצפה רמון. לפני מצפה רמון פנה ימינה לכיוון בה"ד 1, ותמשיך עם הכביש שלושים ומשהו ק"מ עד הר חריף. בדרך לא תמצא שום דבר לאכול, אבל כנראה לא מעט מקומות לצלם ואת אחד הכבישים המדליקים שקיימים. סע לאט, הוא קצת משובש. אם יש לך מזל תראה פראים. במכתש רמון, אחרי שגמרת לעלות ולרדת את מעלה עצמאות כמה פעמים, אתה יכול לבחור לך שביל עפר ולראות לאן הוא לוקח אותך. יש הרבה שבילים טובים, בתלות בכמה אתה מוכן להתעלל בפאביה. אם אתה חרוץ ולא נרתע מקיטש אני בהחלט ממליץ על צפיה בזריחה משפת המכתש. ממליץ על ביקור במנסרה ובקיר האמוניטים. דיונות לא תמצא. לזרוק שק"ש עקרונית מותר רק בחניוני לילה, יש לך את חניון בארות בתוך המכתש, או אם נסעת לכיוון הר חריף ונשארת את חניון בורות לוץ. אישית אף פעם לא נרתעתי מלהיזרק בחורים שכוחי אל, ואם אתה לא מדליק מדורה רוב הסיכויים שגם אם יגיע פקח הכל יהיה בסדר. מיותר בטח לציין, אל תרד עם הרכב משבילים ואל תשאיר אשפה. קח איתך משהו חם, כבר קריר בלילה. אין לינקים, השארתי לך מרווח תמרון גם בחיפוש. דיר באלאק אתה לא מעלה תמונות כשאתה חוזר.

היום חג, אפשר לגבב גם בשעות האור. גם לי יש סוג של סיפור ווייט טראש חו"לי, אשאיר לך את הבכורה.

בחיפושי אחרי דרך מקורית לצבוע את הגיטרה, הגעתי לאתר שמציע מדבקות מוכנות. חרשתי בו הלוך וחזור, ומה שכל פעם חזרתי אליו זה זה: אם רק הייתי מוכן לשלם 50$ עבור השטות הזאת!

אני משתמש בתחנת עגינה, כיוון שיש לי כמה וכמה דיסקים. הרבה יותר זול לקנות דיסקים פנימיים מאשר מארזים חיצוניים.

יש גם הילבילי'ז. עד כמה שאני מבין ווייט טראש זו הגדרה רחבה, כמו מזרחיים, רדנקס והילבילי'ז הם כמו מרוקאים ועירקים, נניח. לאחר בדיקה קצרה בויקיפדיה, בעצם זה די דומה. אני הייתי יכול להיות בכיף רדנק, עם הרקע החקלאי, החיבה שלי לטנדרים, בגדים זרוקים ואיזורים נידחים. וקאנטרי. את החיבה לרובים אני מסוגל לפתח. יש לי גם בת דודה שהייתי מוכן, ובכן, להיות רדנק.

חשבתי שזה בוראט.

יש לי דירה 60 מ"ר מתקלף.

מה פתאום צ'ט? כל הכיף בגיבוב זה ה"אני רק אשים את זה כאן".

מציקה ולא נותנת לי לישון, אז התחלתי לעבוד על תרגומון: אלוהים אולי תקנה לי סקודה פאביה ספורט לכל חבריי יש פורשה, חייב להתעלות קרעתי את התחת, לא עזרו הבני זונות אלוהים אולי תקנה לי סקודה פאביה ספורט

שיט. זה לא היה האלבום הנכון, אני בכלל רציתי את Highlights. עוד 29 ש"ח הלכו לאפל, אני מקווה שג'ון מקבל מזה משהו.

הגיבוב, בהיותו האוף טופיק של האוף טופיק, הוא הזיקוק של כל מה שאנחנו מחפשים - בריחה מהיומיום, התעסקות בקטנות, מקום לזרוק אליו את השריטות הקטנות של החיים ולגלות שבסופו של יום אנחנו בסדר, כולם שרוטים באותה מידה. יתרון הגיבוב הוא שלא צריך לתת כותרת, לא יוצאים בהכרזות. זה בסדר גמור סתם לשפוך. הודעות נקברות בעבר, ממש כמו בחיים - מוציאים וממשיכים הלאה. אין סיבה להמשכיות, אין התקעות על העבר. כך למשל, רק כאן אני יכול לכתוב שבפעם הראשונה בחיי אני מפקפק בכל מה שהאמנתי בו. אולי זה הגיל, אולי שטיפת המוח, אולי סתם משבר חולף - אבל קיבלתי סטירת לחי מבשר. עשינו על האש החבר'ה מהצבא, היה כיף אדיר. מלא חברים שלא ראיתי שנים, חצר מפוארת של אחד החבר'ה, אלכוהול משובח ובשר טוב. חזרתי הביתה שמח וטוב לב, רק כדי לקום יום אח"כ עם הרגשת כבדות מעיקה שלא עזבה אותי. אפילו לא אכלתי כ"כ הרבה, אבל כבר הרבה זמן לא אכלתי סטייקים. שיהיה ברור - אני אוכל בשר קבוע, כל החיים, בלי שום הפתעות. מת על בשר. פתאום באמצע החיים הגוף אומר לך עזוב, זה מיותר. הראש כבר היה שם מזמן, אבל הגוף דרש את שלו. עכשיו שניהם בגדו בי, ואני אובד עצות. זה קרה לי פעמיים בשבוע שעבר, הכנתי שני תבשילים שונים עם חזה עוף, שבעת האכילה שאלתי את עצמי בשביל מה בכלל העוף? הגוף לא התנגד, רק הראש הוטרד. נראה לי אני מתחיל צמחונות מדודה, לא הצהרתית ולא קבועה. למה זה חומר גיבובי? כי אני לא באמת מחפש תשובות, הן לא קיימות. אני רק מוכן לחשוף כאן מחשבה אמיתית, קצת מפדחת בשבילי, ולדעת שאקבל תמיכה במקרה הרע, או ירידות מתוחכמות במקרה הטוב. או בכלל התעלמות והמשך קדימה, שהן חומר היסוד של הגיבוב.

גולדסטאר בירה מצויינת, עממית ולא מתיימרת. לא רואה ממטר הרבה אחרות בעיני. בוולינגטון ניו זילנד מצאתי במקרה חנות כשרה שמכרה גולדסטאר. קניתי שישיה וחזרתי לאכסניה. חלקתי אותה עם החבר'ה האנגלים שהסתובבתי איתם שכ"כ שמחו שסוף סוף יש בירה נורמלית. כן מה ששמעתם - הבירות הניו זילנדיות המצויות לא מתקרבות, לעומת גולדסטאר היא חסרת טעם. לטענת האנגלים היא הייתה יכולה להיות להיט גם באנגליה. חזרנו לחנות הכשרה ורוקנו את כל הסטוק, מכרנו אותה בפאב האכסניה וכך גם שתינו טוב וגם כיסינו הוצאות.

בקריאה נרגשת שנית אני מבקש להפסיק לשלוח לי דוגמאות, איכסה.

אני יוצא בקריאה נרגשת לשידור חוזר, עדיף בהודעה פרטית בטח.

אפשר השלמה למאחרים? כמה רע זה היה?