אנלוגי

בחנות העודפים של קולומביה קניתי שלוש חולצות של Mountain Hardware במאה וקצת לאחת, עושות עבודה נהדרת כבר קיץ שלישי. טובה יותר משתיים של נייקי ואחת של קולומביה שנקרעה בדמי ימיה (לא זוכר איזה דגם). יש לי גם אחת זולה מH&O, זוועה של דבר.

לגבי חוזה הקלטות - לא בטוח שצריך. ממליץ לקרוא את המדריך המצויין של איה כורם, שאיני נמנה על חובבי המוזיקה שלה אבל היא כותבת נהדר. לגבי מוזיקה מסחרית - אם לא היו לנו ערנים כאלה, כל מה שהיה נשאר זה שלמה ארצים ודודו אהרונים. ועידן יניבים. ועומר אדמים. וקרן פלסים. הלכתי להקיא קצת. בספריית הדיסקים שלי חיים בשלום פינק פלויד עם דוד פרץ, שלום חנוך עם שילה פרבר והחברים של נטשה עם אורי מרק. חלק מתפרנסים יפה מאוד מהמוזיקה שלהם, חלק ממשיכים למלצר. אם הייתי צריך לוותר שרירותית על האמנים העשירים או העניים, אין לי ספק שהייתי נפרד בשמחה מהראשונים. אין מה לעשות, באלבומים של אמנים פחות מוכרים וממוסחרים יש בד"כ איזו כנות שהרבה יותר נוגעת בי.

חזק אתה בגיטרות, אהבתי מאוד את הדמו השני. ימי הכלב עומדים להתחיל! שיהיה בהצלחה.

לגמרי. אחלה יציאה.

Sandisk RecuePro עשתה עבורי כמה פעמים את העבודה בצורה מושלמת. פעם היו מקבלים אותה חינם עם רכישת כרטיס סאנדיסק מסדרת אקסטרים, לא יודע מה המצב היום. תוריד את גרסת הדמו, סרוק את הכרטיס ותבדוק כמה תמונות היא מזהה. אם היא מזהה הכל לטעמי זה שווה רכישה, או אם תרצה, נדמה לי שיש לי עדיין Serial שלא שומש. אחפש.

השתמשתי באחת לפני כמה שנים באופן די קבוע. סה"כ עדשה מצויינת מבחינת איכות, אבל פוקוס קצת איטי, לפחות על ה- D70 שהייתה לי אז, בטח יחסית ל- 80-200 AFS שהייתה לי. יחד עם זאת, יכול להיות שהפוקוס יהיה די דומה למה שאתה מקבל היום, אין מנוס מבדיקה על המצלמה שלך. מבחינת איכות אני מעריך שהתוצאה של ה 80-400 תהיה טובה יותר ממה שאתה מקבל היום.

לסדרת ה-G וסדרת ה-S יש את אותו חיישן ושאר טכנולוגיה - אותה איכות תמונה. סדרת ה-G מציעה גוף חזק יותר, זום ארוך יותר וסוללה גדולה יותר שמספיקה ליותר זמן. היא גדולה יותר, כבדה יותר ומגושמת באופן משמעותי. אם המחיר, הגודל והמשקל מתאימים, ובהתחשב בנטיה שלך לזרוק מצלמות על הרצפה, ה-G היא אופציה טובה. אצלי ב S90 הסוללה מספיקה למשהו כמו 300 תמונות, די והותר לטעמי.

מכונת תספורת ידנית - זה לא מספריים?

זה היה חסר לי בחוויה. אני מסתפר אצל ספר בוכרי זקן וקצת פוזל אצלי ברחוב. זה התחיל מתוך רחמים, אבל האמת שהוא עושה עבודה טובה (חוץ מפאות, הוא לא מסתדר איתן מי יודע כמה). יש לו גם כל מיני אבקות ואפטר שייבים ישנים, עובד עם מברשת גילוח - בקיצור, תענוג. הוא גם לא מהמתחככים. להסתפר בתל אביב אצל איזה Avi Biton Hairstyle זה מתכון בטוח לשפשוף, ותהיה בטוח שהספר יהנה מזה. אם אזכור אצלם לכם היום את אחת המספרות עם השלט הכי מצחיק שאני מכיר.

שמתי אוזניות, אבל לא הרגשתי את הספר מתחכך בי.

טוב, לגמרי: http://www.youtube.com/watch?v=KhsPYRUqphk דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

לא אמרתי שצריך ללמוד, הבנתי לגמרי מה הבחור מחפש. לימוד בסיסי אפשר לקבל בהשקעה קטנה מאוד ברשת, בהבנת יחסי הגומלין בין מהירות צמצם ו-ISO, והפשרה שבשינוי כל אחד מהם. החצובה הזאת היא כ"כ קטנה וקלילה וההשפעה שלה על איכות הצילום בחושך יכולה להיות מדהימה. בתור בעליה של S90, אני מצטרף להמלצה, אבל וזה אבל גדול - אין מה לצפות לעולם אחר של איכות תמונה. שיפור כן, אבל החיישן שם עדיין לא מספיק גדול. אני גם מסכים איתך לגמרי לגבי הזום, אין צורך אמיתי בזומים המטורפים שמוכרים טוב את המצלמה. רוב האנשים משתמשים רוב הזמן בצד הרחב של העדשה. זה ניתן לבדיקה ויכול להיות מאוד מעניין.

לא מתווכח עם תוצאות המבחנים, אבל טוען שבעולם האמיתי: א. לא תבחין בהבדל לעולם, כי כולן חדות בצורה מפחידה. ב. הסטופ הנוסף, שעוזר גם למהירות ודיוק הפוקוס, חשוב עשרות מונים מאיזו סטיה של 5% חדות. יש לגרסת ה-F4 יתרונות רבים, בין היתר מחיר ומשקל נמוכים וגודל קומפקטי. יש המון סיבות טובות לרכוש אותה, חדות בעיני היא ממש לא המהותית בהן. עריכה - בשביל המשחק בדקתי בDXO. ה-F4 אכן טיפה יותר חדה משתי הגרסאות הישנות של ה-F2.8, מקבלת 15 בחדות מול 14 ל-2.8 הלא מיוצבת ו-13 למיוצבת, אבל בציון הכולל מקבלת פחות. בבדיקה מול ה-2.8 החדשה היא נחותה בהפרש גדול יותר מכמה שהיא טובה מהישנות (15 מול 18 ב-2.8 החדשה). ושוב, בחיים האמיתיים זה כ"כ זניח שזה לא היה שווה אפילו את חמש הדקות שהקדשתי לבדיקה.

מחזק את הנאמר ע"י עופר ואיל, וממליץ בעקבות כך על חצובה קלה וגמישה, כזאת: גם תשפר מאוד את יכולות הצילום בלילה, וגם תפתח לכם אופקים חדשים בצילום עצמי. לגבי צילום נושא בתנועה, תתאמן על מעקב אחר הנושא תוך כדי הלחיצה על כפתור הצילום. במצלמות אוטומטיות בהן לא ניתן לשלוט במהירות הסגר די קשה להתמודד עם מצבי צילום קשים, לילה ותנועה הם מהקשים. עבודה עם המצבים המתוכנתים בטח תעזור, אבל אם יש רצון ללמוד ולהשתפר אין מנוס מרכישת מצלמה עם אפשרויות ידניות.

פלינדרום. חולם גם. מהרהר אם הגשמת חלום שווה את אובדן החלום. מחליט לחשוב על זה בבוקר.

מלצר שיעיר לי על גובה הטיפ יתקל בדרישה להחזיר את מה שקיבל, ולא יראה ממני יותר שקל לעולם. טיפ הוא מחווה של רצון טוב מהלקוח, ואינו חובה. זה שאותו מלצר בוחר או מסכים לעבוד בשחור עבור טיפים זו בעיה שלו ושל הבוס שלו, בטח לא שלי. הרבה פעמים אני משלם באשראי, מקום שלא מקבל טיפ באשראי יאלץ להתמודד עם תשלום החשבון בלבד. למרות כל זאת אני משאיר טיפ אוטומטית תמיד, אלא אם כן באמת לא הייתי מרוצה מהשירות. שונא את עצמי על זה, אבל הנורמה החברתית המקולקלת משפיעה עלי.

יהודי - מכיר, מזדהה ומשתתף בצערך. עבודה עצמאית היא לא לחלשים. גם אני הרגע הכרזתי על סיום, אך אני באמת סיימתי. מתעלם מהעובדה שהגדרתי לעצמי שאני מסיים בצהריים, ומסתפק באופוריה של סיום בתאריך היעד. בנצי, האלכוהול והאופנוע הם חבריך הנאמנים ביותר. פגוש אותם בנפרד, אבל בתדירות גבוהה.

טמרון - לא מכיר. סיגמא - לא רוצה יותר להכיר (מנסיון קצר עם עדשה בודדת, אם כי מלפני כמה שנים). לדעתי האישית בלבד שווה להשקיע בקנון. גם אם זה אומר לקנות יד שניה ולקחת לכיול (אם צריך). זו השקעה בטוחה, מוצר איכותי מהשורה הראשונה שערכו לא ממש יורד עם השנים. איכות בניה מעולה, איכות אופטית מעולה, סוס עבודה. אתה הרי עובד עם הציוד, כל חסכון שתעשה בקניה יכול לחזור ולהתנקם בך. לגבי הפרשי חדות בין גרסת ה-2.8 ל-4 אומר רק פחחח. גם אם זה קיים זה שולי לגמרי (אלא אם כן אתה נהנה לבלות בפורומים לצילום במקום בצילום עצמו, וגם אז להאמין לכל מיני דוגמאות מוטלות בספק), ובטל בשישים מול הסטופ הנוסף ומהירות הפוקוס. נאמר מנסיון של שנים עם שתי 70-200 שברשותי, אחת מיוצבת והשניה לא. יקום ה"גבר" שיגיד שהוא יכול להבדיל בין תמונות מכל אחת מהן ובין תמונות מגרסת ה-F4, אני מארגן מבחן השוואתי, גוף קבוע על חצובה, עדשה מתחלפת בצמצם זהה, תשע הדפסות 50*70. מי שיקלע שלוש משלוש יקבל אחת מהן לבחירתו. נשאלת השאלה, במידה ויצליח, האם יבחר בגרסת F4? ואם לא יצליח, האם יסכים לממן את עלות המבחן (ההדפסות, ועלות שכירת גרסת F4)?

אז לקחת את הלפטופ לראות פורנו במיטה? לא הבנתי. ------ פעם פוליקר, שאף פעם לא הייתי חסיד גדול שלו, הוציא אלבום. היו בו כמה להיטים (מן הסתם השירים הפחות מוצלחים), אבל הוא היה כישלון מסחרי עד כמה שאני זוכר. זה ברור, כי אי אפשר לעשות כסף מאיכות. באלבום הזה, הילד שבך, מתחבאות כמה פנינים אמיתיות. איך יודעים שהן פנינים? הן לא מופיעות ביוטיוב. זה תמיד עושה לי קצת נעים כשאני לא מוצא שיר ביוטיוב, ככה אני יודע שהוא לא נחלת הכלל, ואז או שיש לי אותו על דיסק או שאקנה. אבל מה קורה אם בא לי לגבב לכם שיר לילה? אז יגעתי ומצאתי, ואני מאמין. מאמין שפוליקר הבין שבעידן הנוכחי אפשר לשתף מוזיקה. באתר שלו אפשר לשמוע את כל שיריו מסתבר. אז בבקשה, זה מה שעושה לי הרהורים הלילה. תנו לו להתנגן גם לשיר הבא, ושיהיה לילה טוב.

אני אהיה באיזור הערב, מה אתה צריך?

קראתי כל מילה, אבל זו לא חוכמה - אני פריק של מילה כתובה. אני קורא כל הזמן, גם אם אין מה. אם אין עיתון בשירותים אני קורא את המאחורה של המטהר אויר. קירות בשירותים ציבוריים זה הכי כיף. גרפיטי, שלטי דרכים, חזיתות של חנויות - כולם מלאים כל הזמן במילים, והן מתחברות לאיזה רובד אחיד של מציאות. פה ושם יש גליצ'ים: קינקי: בהחלט אזהרה ראויה לפחית בירה, וצעד עסקי חכם: רק לי זה הפך משהו בבטן? לא הכתבה עצמה: גיבוב של קצבים: דווקא ספרים אני לא קורא בזמן האחרון, אם כי בדיוק אתמול חזרתי לאיזה ספר ישן שכבר קראתי כמה פעמים, ונזכרתי למה. אחלה של ספר. אתה צריך לשאול את עצמך אם אתה לא פריק הפוך, הדחף שלך לצטט בהקלדה מהעיתון במקום סתם לצלם בסלולרי כמו שלוקו עשה, הוא לא סתם.

דו שימושיים, דו"שים, הם כלים המיועדים גם לשטח וגם לכביש. פעם היו כאלה אמיתיים, היום כמו עם מכוניות רוב מה שנראה כאילו יכול לנסוע בשטח הוא בעיקר פוזה. חוץ מקטנועים. הם מסוגלים לנסוע יופי יופי בשטח, כי אתה לא שם ז*ן על מה שיקרה להם. עם הקטנוע האחרון שהיה בשימושי-אך-לא-שלי נתתי סשן קורע מצחוק בחולות תל ברוך, כשאני רוכב אחרי ג'ימיני ואופנוע דו"ש. הם לא התרחקו. גם הם צחקו עד דמעות, בראות את הקטנוע ה3X4, שזה בעצם אומר גלגל אחורי מניע ושתי רגליים דוחפות.

אופנועים זה של בנים, קטנועים הם דו מיניים. דו מה?

לא אפשרי כלכלית הייתה הגדרה מוטעית מצידי. לא משתלם עבורי יהיה יותר נכון. למה? קח אויר: אין כזה דבר אופנוע שטח טהור בישראל. כלומר, יש כאלה המוגדרים ככה ע"י היצרן ונמכרים ככה בכל המדינות, אבל אצלנו הם חייבים רישוי. מה זה אומר? מראות, וינקרים, מס' רישוי, מיסוי כרכב רגיל (עלות כחדש - יותר מהמכונית הכי זולה בשוק). ביטוח חובה היסטרי (חובה בלבד - 4500+ ש"ח). כל זה עבור כלי שאמור לנסוע רק בשטח, רק בסופי שבוע, כיוון שהם אינם בנויים לנסיעה יומיומית ולא אוהבים כבישים. הם מצריכים טיפולים מרובים, לרוב עפ"י שעות מנוע, עדיף לבזבז את השעות האלה בשטח ולא על הכביש. צמיגי שטח נשחקים בשניה בכביש. בקיצור - קניית כלי שטח טהור עם רישוי רגיל זה לוקסוס לעשירים. אז תאמר אבל אפשר לקנות כלים עם מספר אפור, המיועדים לספורט מוטורי בלבד ואינם מורשים או אמורים לעלות על כביש ציבורי. נשמע מצויין - מיסוי נמוך, אין חובת אביזרי רישוי, ביטוח תאונות אישיות. אבל מה? על כלים אלה מותר לרכב בשטחי התחרות בלבד או במסלול מורשה. כיוון שאין לנו שטחים מורשים בימים בהם אין תחרויות, בעצם זה אומר שמי שמחזיק כזה כלי ע"מ להתחרות לא יכול להתאמן בשום מקום. תודו שזה אבסורד נהדר! כמובן שיש את האופציה לרכב על כלי לא חוקי או ללא ביטוח, אבל את זה אני משאיר לאחרים. מעדיף להימנע ולרכוש אופנוע שיספק את צרכי היומיום שלי, ויאפשר לי לטייל להנאתי בשטח בסופ"שים. ניקו - הקאג'יבה אלפנט הוא אחד מחלומותי הישנים ביותר, עוד ממש כשהייתי ילד. יש כאלה כמה בארץ, מדי פעם אני רואה אותם בכביש ומחסיר פעימה. יש גם גרסאות קטנות יותר, 650 ו-750, אבל הבהמה הגדולה זה הדבר, בעיקר בצביעת הלאקי סטרייק ובגרסת הדאקר. 650 750 דקאר סטייל:

לא ממש חובב אופנועי ספורט, בעיקר מפחד מחוסר היכולת שלי לשליטה עצמית. מת על שטח, אבל לא אחזיק אופנוע שטח טהור במדינתנו, פשוט בלתי אפשרי כלכלית. אני סאקר של דו"שים גדולים, בעיקר הישנים: מהחדשים - מפנטז על שניים: אבל תכל'ס, לפי מצב הכיס והחיבור למציאות, אני מקווה מאוד שבקרוב אהיה בעלים של כזה: