אני שירתתי בריחן מ 99 עד 2000, יצא לי להיות קצת גם בעיישיה ומרג' עיון. יצאתי גם לכל מיני תפיסות מוצבים במוצבי צד"ל כמו חונה, שהיה צפונית לריחן. לשמחתי בנסיגה כבר הייתי במוצב גדר.
עד עכשיו אני זוכר איך הגעתי בפעם הראשונה למוצב ריחן ב"ספארי" באמצע הלילה, רועד מקור ובתור קבלת פנים כמה עשרות פצ"מרים על המוצב. ירדתי מהמשאית בהלם ונכנסתי למרחב המוגן לראות את כל הותיקים מריצים צחוקים ומשחקים שש בש.
למחרת בבוקר אני מתעורר מרעש נוראי, הסתבר שנתנו לנו את החדר שצמוד לעמדה של המרגמות.
האמת שבהתחלה היתה די תקופה די טובה, לא מתעסקים איתך בשטויות, וגם רואים ויורים בכלי נשק מעניינים. מתלהבים מהנוף ומהסיגריות והפחיות של המיץ אננס בגרושים.
אח"כ גם מתחילים הספקות - תהיה שיירה, לא תהיה שיירה? יהיה ערפל, לא יהיה ערפל? יהיה מטען, לא יהיה? אתה מבין מהר מאוד שהיופי והשקט משקרים.
אני גם זוכר תקרית מצחיקה עצובה אחת, זה היה בתקופה שהסתובב צלף טילים שפשוט הוריד עמדות בדלעת, בגלגלית ובבופור.
בצה"ל החליטו להקים רשתות ברזל כ 3-4 לפני העמדות, כדי למזער את הפגיעה. כמובן שבכל תדריך מעבירים לך את העובדה שצריך להיות סופר עירני ולחפש את כדור האש שאולי מתקדם לכיוונך.
ככה מצאנו את עצמנו בלילה גשום וערפילי יושבים בעמדת תצפית, דרוכים מהרגיל. פתאום ברק פגע בגדר ותוך פחות מעשירית שניה כולנו השתטחנו על הרצפה, אחרי כמה שניות הבנו מה קרה והתחלנו לצחוק כמו מטורפים.
עכשיו, כשאני קורא וכותב כאן, עולים לי המון זכרונות בראש שכבר שכחתי מהם כמו המסוק שהתרסק בליטני שראינו מהעמדה והטנק שנסע לפנינו בחזרה ממארב והתהפך (הנהג נהרג, ושאר אנשי הצוות נפצעו קשה), אני יושב במרצדס ישנה שנוסעת בלבנון במהירות מטורפת ובחושך מוחלט, הפיצוץ של מוצב סוג'וד, התקפות מוצב, ועוד הרבה אחרים.