אני מצטער להגיד, אבל כל אלו שאומרים שהם הורים ולכן מותר להם לחנות ולחסום נתיב כי:"מאוד קשה ללכת עם ילדים." ו- "אוי, אוי, אוי אם יקרה להם משהו...", אתם לא שונים מכל נהג שחותך, מזגזג, לא משתין לכיוון של אף אחד אחר בכביש.
כן חינוך, לא חינוך. דבר בסיסי שצריך להתקיים בכל מקום, זה התחשבות באחרים, לא על חשבוני, אבל אם אפשר להמנע מבזבוז של כספם, זמנם או כל דבר אחר, של אנשים אחרים.
מה שאנשים אומרים פה, זה שאף אחד אחר על הכביש לא מעניין אותם. הם חוסמים נתיב, מסכנים נהגים אחרים וילדים אחרים, העיקר שהם והילד שלהם בסדר. לא יקרה כלום אם תלכו עם הילד 100 מטר. בימים שאני או אישתי חייבים את הרכב והצד השני לוקח את הילדה לגן, עושים את זה ברגל. כן, הולכים לגן. מרחק של כ- 2 ק"מ. עם צומת מרומזרת ועוד כמה צמתים. והילדה שלי רק בת שנתיים. אז או ששמים אותה על אופניים, או שמחזיקים ביד בחלק מהדרך, אבל עושים הכל כדי לא לפגוע בנהגים/עוברי דרך אחרים.
ציפיתי ליותר מאנשים כאן. ציפיתי מאותם אנשים שבוכים על זה שמישהו פתח להם על הרכב את הדלת, שיתחשבו בזמנם של אחרים.
מאנשים שרותחים שמישהו השתלב להם לנתיב, שיתחשבו בילדים אחרים שהולכים ברגל לבית הספר. כנראה שלא משנה כמה אתה מתהדר בנוצות של "אני בסדר וכולם לא", פחות אכפת לך מהסובבים אותך.