אהלן וסהלן,
ג'טה 160 כפולת המגדשים היא רכב נדיר יחסית בארץ, בתחילה בשל תג מחיר גבוה שניתן לה כאשר החלה להמכר בארץ, ולאחר מכן בשל מוניטין אמינות מפוקפק של שילוב המנוע הזה עם גיר ה-DSG7. זכיתי להיות הבעלים של אקזמפלר כזה , מודל 2009, מפברואר 2012 עד נובמבר השנה. אני יודע שסופרו כאן המון סיפורי זוועה על מנועים שמתו וגירים שהחזירו ציוד בדמי ימיהם, אבל בזמן שהוא היה אצלי הרכב הפגין אמינות ללא דופי (אבל - הבעלים הקודם החליף מכאטרוניק). הפעם היחידה בה ביקרתי במוסך שלא לצורך טיפול תקופתי הייתה בעת שבוצע ריקול לתיבת ההילוכים. גם פנים הרכב הוכיח עמידות יפה, מלבד בלאי על ההגה.
בסך הכל נהנתי מהרכב מאוד. שילוב גיר מנוע בדגם הזה מעולה - העברת ההילוכים חלקה, המנוע גמיש וחזק ואפילו חסכוני יחסית בדלק. תא המטען של הג'טה גדול מאוד, אבל קשה לניצול מירבי בשל עומקו. איכות החומרים טובה מאוד. עלות הטיפולים הייתה כ-1500 ש"ח לטיפול גדול, באיזור 1000 לטיפול קטן.
הנקודה העיקרית לשלילה היא האבזור שאיתו הרכב הגיע. הוא פשוט על הפנים- הרכב עלה 160 אש"ח כחדש והגיע עם טאסות פלסטיק, מערכת שלא קוראת usb ושאי אפשר לשלוט עליה מההגה, וללא דיבורית. מעצבן נורא.
הרכב הוחלף בעיקר מפאת גילו - בינואר הוא כבר יהיה בן 7, וחששתי מעלות של תקלות אפשריות ברכיבי הטורבו והגיר, היות והרכב מזמן לא באחריות. בתחילה ניסיתי למכור בעצמי, אבל אחרי מפגש עם כמה קונים פוטנציאלים הזויים והבנה שהכסף הנוסף שאקבל ממכירה פרטית לא שווה את זמן העבודה שאבזבז על הצגת הרכב לקונים, מכרתי אותו בעסקת טרייד אין עם קרסו במחירון מינוס 3000.
הרכב שהחליף אותו הוא רנו קפצ'ור ברמת גימור דינאמיק. למה דווקא אותו ולא רכב אחר? אני מצטער לומר, וכנראה שאצטרך למסור את כרטיס חובב הרכב שלי בעקבות כך, אבל הוא נקנה בעיקר בשל המראה. מת עליו. הרכב שלי בצבע קרם עם גג שחור, ולדעתי נראה מעולה, ביחוד עם הג'נטים המוגדלים שמגיעים עם גירסת הדינאמיק.
עברתי עם הרכב כ-1300 ק"מ בשבועות האחרונים, ואני יכול לספק מעט התרשמויות. המנוע (1.2 ליטר טורבו 120 כ"ס שמשודך לתיבה רובוטית דו מצמדית עם 6 הילוכים) עוד לא נפתח לחלוטין (ע"פ ספר הרכב הוא מגיע למלוא הפוטנציאל רק לאחר 3000 ק"מ), אבל כבר מספק ביצועים לא רעים עם תגובת דוושה מהירה, ונושם טוב בסל"ד נמוך. תיבת ההילוכים לא רעה, אבל לא חלקה בתנועה עירונית כמו ה-DSG7. צריכת הדלק בתדלוק הראשון הייתה 12.5 קמ"ל, כאשר בתדלוק השני הגעתי כבר ל-13.8 קמ"ל, ובתקווה לשיפור נוסף. תמהיל הנסיעה הוא 60-40 לטובת נסיעה בין עירונית.
המושבים ברכב נוחים וגם נוחות הנסיעה טובה. איכות החומרים לא אחידה - החומר שמעטר את הדלתות והחלק התחתון של הקונסולה מרגיש איכותי יותר מזה של שאר הדשבורד, אבל שניהם מרגישים עמידים. ההגה לעומת זאת מת לחלוטין בנהיגה עירונית, ומקבל משקל רק בכביש בין עירוני. לא יצא לי להתגרזן איתו (וגם לא מתכוון, זה לא הרכב המתאים), אבל בנסיעה רגילה נראה שהרכב פונה לא רע ולא רוכן בפניות. זוית הראיה טובה, ויש מרווח לא רע לראש.
כיאה לתת-הדגם הבכיר, הרכב מגיע עם כמות יפה של אבזור : כניסה והנעה ללא מפתח, מערכת מקורית עם דיבורית בלוטות' ותוכנת ניווט, מצלמת רברס, חיישני אור גשם ולחץ אוויר בצמיגים, ג'נטים גדולים יותר, בקרת שיוט ומגביל מהירות, וגם פיצ'ר נחמד של כיסוי מושבים שאפשר להוריד ולכבס. לא הייתי מתנגד אם היה חלון שמש בגג, ולצערי מהנדסי רנו לא השכילו לשים בלוח המחוונים אביזר בטיחות חשוב מאין כמוהו בדמות מד חום מנוע, אבל בסה"כ האבזור טוב מאוד.
בסה"כ אני מרוצה. טרם הקניה התעניינתי גם במתחרים בקטגוריה גדולה יותר, אבל לאחר מחשבה נוספת, ובעיקר בגלל שלא מדובר ברכב יחיד במשפחה החלטתי ללכת על הקניה הקומפקטית יותר. אילו לא היה משמש רק אותי, כנראה שהייתי קונה משפחתית גדולה כמו מונדאו או פאסאט, אבל בתור רכב קומפקטי יחסית, מצודד מאוד וקל לתמרון הוא ממלא את תפקידו נאמנה.
