Benor

כבר שכחתי מזה, עכשיו בדיוק נטרלתי. אם יש לכם תוסף חוסם פרסומות בדפדפן אל תשכחו לעשות Disable עבור Carsforum.

ילדותי ככל שזה ישמע, פעם הייתה לי המחשבה לבנות את "הסוס המנצח" עם התואר, עם המקצוע וליצור שיפור כוללני בכל תחומי החיים ורק אז לנסות ולהכיר את בנות המין השני מתוך מקום שלם יותר. אבל אף פעם אין לזה סוף.

באיזשהו מקום זה מפריע לי שאין לי את הדחף הזה לכן שאלתי. מצד שני זה מאוד מקל - אני באמת מרגיש שאני לא צריך לרדוף אחרי שום דבר. זה הופך את החיים להרבה יותר פשוטים.

הגברים הם המין החזק (פיזית), הנשים הממוצעות יחששו להרים ידיים על גבר.

זה חלק מביקורת בונה וזה לגיטימי. אני לא עשוי משוקולד 🙂

אכן.

אמור להיות אוטומטי. לשאלתך: https://www.btl.gov.il/About/news/Pages/edkun-halat.aspx כל המידע כאן: https://www.btl.gov.il/benefits/Unemployment/covid19_avt/Pages/halat.aspx

אני לא יודע לגבי שאר הקופות אבל במאוחדת לדוג', יש זכאות ל1-2 רופאים פרטיים בשנה בסבסוד מסוים.

כמו כל דבר חדש בחיים, זה דורש תקופת הסתגלות. אני כבר למדתי להסתדר עם המערכת החדשה ויש לה את היתרונות שלה. אכן החיפוש הקודם לדעתי, היה נוח יותר.

מכירים את משחקי הקווסטים משנות ה-90 עם המשימות שהיו צריכים לעבור? באינטרקציה עם נשים ממש הרגשתי ועדיין אני מרגיש שזה כך. שחלק גדול מהנשים שנפגשתי או שוחחתי איתן, זה היה להם ממש חשוב. התשוקה הזו, המקצוע... לא מדובר בכולן אבל ברגע שחלקן שמעו על חצי משרה, או היעדר תואר/מקצוע/תשוקה כללית לאיזו עשייה זה כבר הדליק אצלן מיליון נורות אדומות שגרמו להן לעשות אחורה פנה. בכל אופן כנראה שהגעתי למסקנה שבשבילי לבנות מערכת יחסים עם מישהי שכל הנושא הזה ממש חשוב לה, פחות מתאימה לי. אני לא רואה בעצמי או באדם בכלל כמקצוע, ככלל אני מעדיף פחות לתייג את עצמי/את הסביבה בכל מיני תוויות אבל לצערי גם אני חוטא בזה.

ממש מעט. עבדתי באיזה "מפעל" ייצור. כל היום מהבוקר ועד הלילה גלגלתי כבלים. זו הייתה עבודה מאוד מתסכלת. מעבר לזה לא יצא לי.

זה כמובן תלוי בבנאדם. אני יכול להסתכל על אבא שלי, עבד במקום קבוע ומסודר עם תנאים טובים שנים רבות מחייו. בשנים האחרונות, הרגיש שחיקה ומיצוי וכבר לא התחשק לו להגיע לעבודה. לאחר שהוא יצא לפנסיה, הוא מרגיש שהוא הרבה יותר ממצה את עצמו וסוף סוף יש לו את הזמן והאנרגיות לעשות את הדברים שהוא באמת אוהב. הוא הצהיר בפניי שאין לו שום געגוע למקום העבודה ואין לו שום רצון לעבוד רגע נוסף בחייו ועם העבודה (כל עבודה שהיא פרילאנס/עצמאי/שכיר) הוא סיים לצמיתות. מצד שני, יש אנשים שרוצים להמשיך לעבוד כל עוד מצבם הבריאותי מאפשר זאת.

אני יכול לתת לדוג' - הדירה שאני עתיד לעבור אליה ואני עובד עליה, אני עושה שם לפעמים "פרוייקטים" קטנים מעין D.I.Y - סתימת חור באמבטיה, ניקוי מרפסת השירות מלשלשת יונים כל אלו נתנו לי סיפוק מסוים. שמתי לב שלא לכולם, אבל יש אנשים שיש להם מעין "אובססיה" להטיף לאחרים ללמוד. ולא משנה מה, אפילו תואר כללי במדעי החברה העיקר שיהיה תואר. והם כל הזמן יזכירו לך את זה שאין לך תואר והאם אתה מתכוון ללמוד ולמה אתה לא לומד וכד'. @Smiro מעניין. למעשה לדעתך, האדם הוא "מקצוע" אם הבנתי אותך נכון או לפחות חלק גדול מאישיותו של האדם. ומה אם אדם מאבד את ההכרה המקצועית שלו / המקצוע שלו או את היכולת לעסוק בו? מרגע זה ואילך אינו שווה דבר? שאלה תיאורטית כמובן. אני חושב שזה איפשהו באמצע. לא להתעלם לגמרי מהפידבקים מהסביבה, אבל שהבטחון במהותו יהיה "פנימי" ולא יהיה תלוי בגורמים חיצוניים כדוגמת רכוש, כסף, מעמד וכד'. שגם אם תהיה חסר כל עדיין יהיה לך בטחון עצמי. בוודאי. היה פסיכולוג שניסה לטפטף לי "אם האוכל בא התיאבון". התיאבון הגדול עדיין לא הגיע אבל אולי שווה להמשיך ולנסות. לא הרגשתי שאנשי המקצוע עזרו לי במיוחד, או שלא מצאתי את הפסיכולוג הנכון ניסיתי כמה וכמה. אני עכשיו מנסה (באופן כללי בחיים) גישה יותר פרקטית, פחות דיבורים ופחות שיח ויותר מעשים. לרוב אני מרגיש שהשיחות האלה לא מובילות אותי לשום מקום, ופשוט צריך לעשות ולדבר פחות.

כנראה שאני לא אשנה את אורחות חיי כנראה בשביל שום אישה, אבל שמתי לב שיש נשים שמאוד בוררות על זה. (לא מתכוון להסיט ולגרור את הנושא לשם).

את האחרון קראתי, את הראשון לא. תודה על ההמלצה, אקרא.

אולי זה מתקשר לנושאים קודמים שפתחתי. בעשור הנוכחי בעיקר טפלתי וניסיתי לטפל בעצמי בריאותית, כל הנושא המקצועי הוזנח. אני כבר מס' שנים עובד רצוף במעין עבודה משרדית Dead-end-job נוח בחצי משרה, אין לי בו עניין מיוחד אבל הוא מספק לי שגרה מסגרת וכסף. כרגע, אני כבר מעל חודש בחל"ת אני עתיד לחזור באמצע החודש. לפני כן, לאחר הצבא כמעט ולא הצלחתי להתמיד בשום עבודה/מסגרת. אני רואה את הסביבה הקרובה שלי - רובם עובדים בהייטק/תפקידי תמיכה כלשהם ורובם התקדמו יפה גם ללא תואר ראשון ומרוויחים משכורות לא רעות בכלל. בעבר נמשכתי לתחום התמיכה במחשבים רשתות וכד' אך לא עשיתי עם זה דבר. העבודה שלי לא מעניינת, אבל מודה ומתוודה אין לי שום רצון להתפתח מקצועית. אני רק רוצה את השקט הנפשי שלי ומעדיף כמה שפחות לחץ בחיים. מישהו יכול להזדהות? אני אדם שיודע ויכול להסתפק במועט אבל המציאות הארץ ישראלית לדעתי, מחייבת להרוויח כ-10 נטו ומעלה. (המינימום שבמינימום בשביל רווק שרוצה לגור לבד, להחזיק רכב ולחסוך עוד 1000-3000 ש"ח בצד ובנוסף לחסוך לעתיד ולפנסיה.) והזרוע עוד נטויה ככל שהשנים עוברות, המציאות מחייבת להרוויח סכומים גבוהים אף יותר. אני קם בבוקר, לפעמים אני לא ישן טוב ואני קם עם התקפי טיקים רבים (תסמונת טוראט) ולפעמים נאלץ לאחר 1-3 שעות עד שהמצב נרגע. לפעמים שהמצב נהיה כבר בלתי אפשרי אני בכלל לא מגיע לעבודה. וגם בתוך העבודה - משתדל לעשות את המקסימום. לעבוד מהר, ולעמוד בהספקים. אני נאלץ לקום דיי הרבה ולהתאורר כאשר יש לי סימפטומים חזקים של הטוראט במהלך העבודה. גם בזמן העבודה - מזיז הרבה את הגוף, זז הרבה בכיסא, נובח, לפעמים עושה קולות מאוד חזקים. כרגע אני עובד בחדר לבד, מה שמקל עליי. ממה שהמדע הציע ומציע - שום פתרון לא עזר לי. לא רואה הרבה מעסיקים שירצו להתמודד עם זה. תכונה חשובה שמעסיקים אולי כן ידעו להעריך - אני מאוד מסור למעסיק, ומשתדל בהתאם ליכולות שלי תמיד לעשות את המקסימום שאני יכול. אין כאן בקשה למתן פתרונות של ממש, אני מרגיש נוח לשתף ולהשתתף בפורום הזה. שאלה שמופנית ליושבי הפורום - -כולכם רוצים להתקדם במעלה הסולם ולהתפתח כלכלית ומקצועית? - יש כאן אנשים שיכולים להעיד על עצמם שהם עובדים בעבודות פשוטות, ולא מתכוונים לעשות שינוי בעניין? - האם הסטטוס המקצועי שלכם וההצלחה בו הגדילה לכם את הבטחון העצמי?

אתמול בוילג' ראיתי דברים אחרים. אנשים עם חצי מסיכה על הפנים, אנשים ללא מסיכה, מוכרים ללא מסיכה על הפנים, אף אחד לא בודק חום או אומר לאנשים לא להיכנס. כנראה שבכל מקום וההתנהלות שלו. לעומת זאת, כשהייתי בשבוע שעבר בהום-סנטר ואייס הייתה התנהלות מאוד קפדנית.

אנשים שמסתובבים בחוץ שלא שמים מסיכות אני עוד יכול לקבל. אבל אנשים נכנסים לחנויות ולקניונים בלי מסיכות או על חצי פנים. לא מודדים להם חום בכניסה וכד'. יש מוכרים שהם בכלל ללא מסיכות.

יושם אכן. האינסטלטור פירק את 2 האסלות , הגביה אותן מעט וחיבר אותם לקו הניקוז באמצעות צינור שרשורי. אני מקווה לטוב. עבר יום, והאסלות היו נקיות. אתן לזה עוד מספר ימים

1. אני מכור ל- Carsforum. כל יום נכנס וקורא באוף-טופיק. לקורונה מן הסתם יש השלכות על אורח חיי אבל היא לא מזיזה לי ת'ביצה, ואני עדיין נכנס לשרשורפלצת ההוא ללא שום סיבה נראית לעין. 2. אני בודק כל יום את מדד ה- S&P500.

תשמע, בסה"כ אני מספר על מה שחוויתי שם. כמובן שיש מגוון רחב של נשים עם התנהגויות שונות. ולגבי האימרה נשים רוצות רק גברים עם כסף, זו אמונה שקרית שהרבה אנשים משום מה מאמינים בה. לשמחתי לא קיימת אצלי האמונה הזו. אחוז הגולדיגריות באוכלוסייה לדעתי, מאוד קטן. אני בכל אופן, בעד להכיר כמה שיותר בחיים האמיתיים ובמציאות. אני פחות מתחבר להחלקות ימינה.

לא הפסדת יותר מדי.

ההנחיות כבר מאוד התרופפו, יקחו טייק אווי ויקיימו את הדייטים בפארקים/טבע/רכב/אנערף עד שהמסעדות ובתי הקפה יחזרו למתכונת הרגילה. חשבתי על זה, אבל מצד שני אולי הן ירצו בן זוג מבוסס כלכלית שיהיה מסוגל לעמוד במשברים ובאתגרים כדוגמת זה. כמות הגברים הלקקנים והיחס שהן מקבלות ברשתות החברתיות/האפליקציות כנראה שיגרמו להן לנצח להתנהג כמלכות אסתר.

הייתי שמח לגוון. בימים שאני פחות מרגיש טוב/פקוקים לא להגיע ורוב הזמן כן להגיע. ישב איתי פנסיונר במשרד שהגיע לכמה ימים בשבוע. אמר לי כל הזמן, שהעבודה הזו מחזיקה אותו שאילולא העבודה הוא כמעט ולא היה יוצא מהבית.

סוג של שירות לקוחות. חתכתי משם אחרי 2-3 חודשים כי הבנתי עם מי יש לי עסק.