50, 40, 30, 15 K.... אומנם למי ששילם פעם 250K אלה הם הרי דברים זניחים אך כלל וכלל לא בשבילי. אך מצד שני אינני מאכער הרכבים ואינני חושב על מכירה מיידית, אלה על כך שהרכב ישרת אותי שנים רבות. ואחד השיקולים הוא שבמידה ולא יתפרק, אפילו אחרי 10 שנים לא תיהיה בושה להופיע ברובר 75 (לא כמו למשל באיזה סוברו 89).
אולי מישהו בחו"ל יחשוב כמה אנחנו (השכירים הרגילים) כאן עומללים שצריכים למלא את הראש בדברים הנ"ל וכמה עצבים זה עולה לנו. אך אולי למעשה יש בזה גם פן חיובי, כי הרי המצב הנוכחי מפתח כושר אינטלקטואלי ומרחיב אופקים.
אני זוכר שבילדותי בברה"מ לרכוש רכב היה עוד יותר קשה (אומנם שם לא היו בעיות עם התחבורה הציבורית) ולתקן בכלל בעיה. אז בסופי שבוע היו נראים בעלי הרכבים שוכבים מתחת לרכושם ומתקנים. נניח אתה ד"ר למדעים או עיתונאי ובנוסף נהיה גם מכונאי רכב. מה רע לרכוש מקצוע נוסף?