fungas

על חלק מהדברים שאמרו כאן אני מן הסתם אחזור, לגבי חלק אחר אני אסייג ועל חלק קטן אני אחלוק. כל התשובות שקבלת כאן הן לעניין, למרות שבאופן מוזר אתה תמצא שחלק מהן סותרות האחת את השנייה. וזו נקודה ראשונה: רכיבה היא דבר פלואידי, עם מיליון משתנים וכמה דרכי פעולה אפשריות לכל אחד מאלפי המצבים. סוג האופנוע, איכות הצמיג, איכות האספלט, מבנה הפניה וכמה דביל/גאון הרוכב שיושב על האוכף - אלה רק חלק מהגורמים שברגע שתשנה אחד מהם תשתנה התשובה. אבל בכדי כן להועיל איכשהו, הנה שלושה כללי אצבע: 1) האופנוע יורד (משכיב) העיניים עולות. כלל ברזל. 2) כנס לאט, צא מהר. 3) ככל שההטייה מחריפה הבלימה מתעדנת. מותר ואפשר לבלום בהטייה. גם עם הקדמי וגם עם האחורי. למעשה כדאי לך מאוד להשתמש בשניהם בכדי ליצור שקיעה מאוזנת של האופנוע על המתלים. את שניהם אתה אמור לתפעל בעדינות יתר, בטח בזמן התרגול. בכל מקרה, את עיקר הבלימה אתה אמור לבצע בקו ישר ואל תוך ההטייה אתה גורר (כמו שמישהו היטיב לנסח כאן) את שחרור הכוחות. הטייה של האופנוע בקצב איטי אל הזווית הרצויה תאפשר לך להפעיל יותר עוצמה יותר עמוק אל תוך הפנייה. הפלה מהירה של האופנוע תדרוש שחרור בלמים מהיר בהתאמה, אחרת האופנוע יגיע אל הזווית הקריטית עם עוצמת בלימה גבוהה מדי ו"יאבד את הפרונט". באם אתה נאלץ לבלום תוך כדי ההטייה (טעות בשיפוט המהירות), האופציה הבטוחה ביותר היא לישר את האופנוע (אם אפשר) לבלום ולחזור אל ההטייה. אם הישור בלתי אפשרי מבחינת התנאים, ליטוף עדין של שני הבלמים אמור לספק את התאוטה הרצויה. מה שלא יהיה, אל תגיב בפאניקה, אחרת, וזו הבטחה, אתה תתרסק. איך לא מגיבים בפאניקה? מתאמנים על המצב בתנאים מבוקרים ומתמיעים הרגלים נכונים. לגבי הציור של גילגול: אכן כך אתה אמור לאבד מהירות אל תוך הפנייה. בין אם על בלמים או ע"י הפחתת/סגירת גז. על הקו לעומת זאת אני חולק. זהו אכן קו המרוצים הקלאסי, רק שאנחנו לא במסלול וכדאי להשאיר קצת מרווחי ביטחון. בניגוד לגילגול אני טוען שבעיית ה"הבריחה החוצה" לא מתבטאת כשאתה "דוקר" את אפקס, אלא דווקא ביציאה מהפנייה. מכאן שכדאי לתכנן את קו הפניה כך שהוא יוצא אל מרכז הנתיב ולא אל חלקו החיצוני - ואז במקרה של הרחבת הקו לא תמצא את עצמך על השוליים. מקווה שעזרתי. FUNGAS מצטרף להמלצה להרשם לקורס רכיבה מתקדמת, בו בשלב "אומנות הפנייה" מטפלים בעניין הזה בדיוק. רק לידיעתך, אני מדריך שם - אז לא הייתי סומך על האובייקטיביות שלי...

DR650, XT600. אין לך הרבה אופציות אחרות. שניהם, אגב, עונים לדרישה "דלק, שמן וסע...". FUNGAS

נסה לשאול את REDBULL...

אני מממש את זכותי לשגיאות כתיב פה ושם, ואני מבקש ממך לא לתפוס על זה טרמפ. אגב, גם לחטור אפשר, אבל זה קצת ברוטאלי, לא?

לאן אתה חוטר, שדוני? אונס כלים תמימים? ולדיון שפתחת: למצות יכולות של אופנוע, זה לאנוס את כל המכלולים שלו ללא פחד. לעקם לו את עצר המצערת, לשרוף לו את הברקסים, לקפל לו את השלדה, למעוך לו את הבולמים, לדפוק לו את הרגליות, לקפל אותן, ללחוך לו את השלדה שבבסיס הרגליות, להבין שאי אפשר יותר ולהניח לו לנפשו מתוך רחמים. עד היום, אני יכול להגיד שעשיתי את זה רק על כלי אחד: DR350 סופרמוטו במגרש. ובכדי לסבר את האוזן, אני מדבר רק על מגרש. לא בכביש ובטח ובטח שלא בשטח - שם אני עדיין רחוק ממיצוי של טייפון. הסיבה היחידה להתעללות המאסיבית בDR המסכן, היא אימונים אינטנסיביים על LC4 סופרמוטו. לגבי המיצוי של כלי כמו ה-KTM... או שאתה שמבון, או שאתה מתאבד, או שאתה משקר לעצמך. FUNGAS אם אתה עדיין מפחד, לא מיצית

אהההם.... סליחה. CBR ובנדיט לא נמצאים באותה הליגה מבחינה דינמית וה"אופי הספורטיבי לא קיצוני שלהם". בד"כ אני נוטה לעדן את הדברים, אבל בשביל לשמור על הפשטות: ה-CBR קוטש את הבנדיט בכל מה שנקרא רכיבה טכנית/ספורטיבית. כביש מפותל, שינויי גובה וכיוון תכופים ורצופים, הרבה זמן על הצד, בלימות לתוך פניה ויציאה חזקה ... כן, ה-CBR. ביג טיים. תחת דיים שיודעות מה הן עושות, הבנדיט יתקפל ויתעוות, בעוד ה-CBR ישמור בכבוד על שורשיו והגדרתו כאופנוע ספורט שפוי. בקיצור, אין שום קשר בין בנדיט מקורי להגדרה "אופי ספורטיבי", גם אם מוסיפים לה את ההסתייגות "לא קיצוני". הוא אופנוע כל-בו. חזק, בהמה, מטריף, בסיס מצויין לסטריט-פייטר. אבל לא ספורטיבי. אפילו לא קצת. אלא אם כן אתה מאותם אנשים שחושבים שווילי ופצצות של גז בקו ישר זו רכיבה ספורטיבית. יאמר לזכותו של הבנדיט שיש לו את אחד המנועים הכי מגניבים ומרגשים שיצא לי לסובב להם את המצערת. אסור אסור אסור שהמנוע הזה יעלם לו עם הדגם הזה לכשיבוא זמנו. פשוט פנינה. לגבי מה שמסביב למנוע, נו, איך לומר, בינוני (למעט הברקסים).

הצמיג הקדמי הזה הוא צמיג גשם. הדיסק הוא דיסק היקפי. וגם KTM הם יצרן קטן. דגדגו את הונדה או לא דגדגו. ואפריליה? הם נחשבים גדולים בהשוואה להונדה? הם דווקא מדגדגים מאוד (ולנטינו רוסי, מכיר?). הגישה שלך קצת לוזרית. מזל שהיצרנים לא מאמצים אותה ואז הספורט, כל ספורט, היה הולך לפח הזבל. FUNGAS.

תנחומיי הכנים. FUNGAS.

נחמד, טוב, מתבצע בעולם, הלוואי. קצת לצינון האווירה: יעבור עוד הרבה זמן וכמה שנים טובות של שלום יציב ואיתן, ללא טרור עולמי, עד שמישהו בשב"כ - אחד כזה עם ביצים במידה XXL - יסכים להכניס אזרחים לשטח האווירי + כמה אלפים בודדים של קהל. עד אז יוזמה כזאת נחשבת למופרכת מבחינת כוחות הביטחון. הדבר היחידי שהוא יותר חסר סיכוי, יהיה מרוץ פלאט-טראק על שביל הסיורים סביב חוות השקמים - כשאריק שרון יושב על המרפסת בתחתונים. FUNGAS. מצטער.

אני לא חושב שיש למישהו אומדן מדוייק. אבל בהתחשב בעובדה שלא פעם התייצבו 28 רוכבים למרוץ, והיו עוד כחמישה בקהל, ותמיד יש את השניים-שלושה הפצועים/ מקולקלים/בחו"ל, + עוד לפחות עשרה/חמש-עשרה שמסתובבים אי-שם בארץ - הייתי אומר שיש בישראל בסביבות ה-50 סופרים. אל תתפוס אותי במילה. FUNGAS.

אין לי כוח לחפש את הדגמים: - הדיוק הערום: פגז! - הדיוק הלבוש (RC8?): חדשני ומגניב. דורש את הסתגלות העין. מגעיל באפור. - הLC8 סופרמוטו: להקיא. - המסכות החדשות של דגמי השטח: מעוותות. - ה525 SMR : עומד לי ואני עושה עליו ביד. לגבי הBMW: סידרה חמש: אלגנטי סידרה שש: עומד לי ואני עושה עליה ביד סידרה שבע: בעעעעעעע!!! שמישהו יבוא לנקות לי את הקיא מהמקלדת.

FUNGAS

ששששש.... FUNGAS. קיבלנו. בראש. נקודה.

סתמו את הפה. פייר אנד סקוור. קיבל בראש. FUNGAS

אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז מזל טוב על החתונה הקתולית. איזה בור בלי תחתית. ואיפה המיני בכל הסיפור? ומה עם הקטום 50 CC? והזיפ/קווארץ? והטייפון? כדאי מאוד שהוא ייצא בן-זונה. ולא, בלי הצביעה זה לא שווה. אני תורם עשרה שקלים. FUNGAS. מחכה כבר שנתיים למוצר המוגמר.

שאני אמדוד לך זמנים בסטף/נס-הרים/בית גוברין/כביש הצפון/מלכישוע/בית אלפא/מבוא חמה/מצפה רמון/סדום ערד/ליאון-עג'ור/מחלף גלילות/מגרש החניה של איצטדיו רמת-גן/מסלול ירקונים/מסלול אשדוד/רחוב הירקון בת"א בחמישי בלילה/מסביב לכיכרות/על כביש הערבה/נורבורינג/ וויתקין....פעם על בולדוג ופעם על מרודר? עזוב.... ותרשה לפחפח על הויראגו. גם בלי לרכב עליו מטר. FUNGAS.

זו דעתי על הבולדוג. נכתב במקור בעבור מגזין עלום ולא זכה להתפרסם. יללה, הרווחת. "אם לא נאט, לא נבין, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ חדשה" לא הרבה פעמים יוצא לעמוד פנים מול פנים עם אופנוע שנראה כמו דגם תצוגה נוצץ באחת מתערוכות הרכב. אופנוע שבכל פעם שהעין נחה עליו אתה מופתע מחדש וחושב לעצמך "בו'נא אני בהלם, הוא ממש יפה". הבולדוג של ימהה הוא כזה. ללא ספק. על איזה רקע שלא תתקעו אותו הוא נראה ראוי. יותר מראוי – הוא נראה כמו כרזת פרסומת לעצמו: על רקע שולחנות של פונדק נטוש, במרומי מצוקי דרגות על רקע הרי מדבר, על רקע הים, על רקע עירוני היי-טקי, על רקע צפרדע זבל גולשת, ליד משאית כשהנהג בוהה בו בהערצה, באמצע פיאצה רומאית עם דוגמנית חטובה שרוכנת עליו – הוא תמיד נראה כאילו עוד רגע בתחתית המסך תופיע הכתובית "YAMAHA, touching your heart". ואולי זה מה שגורם לו להחוויר טיפה בכל מה שקשור לרושם הראשוני מהרכיבה עליו. העובדה שהוא נראה כוחני מאוד מייצרת לא מעט ציפיות: הכל מאוד מינימליסטי, הרבה חללים, זנב קטנטן, פרונט קליל למראה, ואזור המנוע... וואו! - יש שם גוש בהמי של מכאניקה מתכתית בשחור מט שתופס לפחות שבעים אחוז מהתמונה הכללית וזועק "אני חזק כמו בהמה!" אז זהו שלא. חזק הוא לא. הוא אפילו חלש. 56 כוחות סוס ממנוע 1100 סמ"ק זה חלש מדי. הנתון הזה לא מפתיע בכלל כשמגלים שהמקור של המנוע הזה הוא בדגם "דראגסטאר" – אופנוע קאסטום (כאילו הרלי דיווידסון כזה...) של החברה. וזה אומר נוכחות ויזואלית, גודל, הרבה מומנט, ותחושה של "אין כוח". והתחושה הזו, ששואלת שוב ושוב "מה, זה הכל?", ליוותה אותי במשך כל השעתיים הראשונות על האוכף. לא ידעתי מה לעשות אתו, לא ידעתי איך לאכול אותו, לא ידעתי לאן לקחת אותו. ובכל הזמן הזה התקדמנו. על אותו הסל"ד, אותו הילוך, אותה מהירות, אותה תחושה מהורהרת במוח, והופ... אנחנו בים המלח אחרי ים של מחשבות. קטע. זה מסוג האופנועים שגם כשהתחת שלך נרדם בגלל שהות יתר על המושב, עדיין לא מרגישים את הצורך לשנות תנוחה. קוראים לזה נוחות, אני חושב. מסתבר שה- BT1100 (ככה קוראים לו בפגישות עסקים) הוא אופנוע לאנשים קצת אחרים. אופנוע לאנשים שאוהבים את תחושת מנועי הוי-טווין (שני צילינדרים בתצורת V) הרגועים של אופנועי קאסטום, אוהבים אופנוע חשוף וניקלים מבריקים, אבל לא סובלים את העובדה שקאסטומים מתנהגים זוועה בפניות ובקושי בולמים. בשבילם הבולדוג הוא קאסטום עם התנהגות כביש טובה. וכזה עוד לא היה לנו. מביני עניין יודעים ש"קאסטום" ו"התנהגות כביש" לא מסתדרים במשפט אחד. אבל הבולדוג מצליח איכשהו לשדר בדיוק את זה, וזה ממש מהנה. למנוע יש התנהלות נעימה ורגועה שמלווה בפמפומי וי-טווין שקטים וערבים. אין טעם למשוך אותו יותר מדי לסל"ד גבוה וכפיצוי הוא מושך טוב מאוד החל מטורים תת-קרקעיים. שאר האופנוע, לעומת זאת, מאוד קואופרטיבי וישמח לזרום בקצב טוב בכבישים טכניים מרובי פניות: ההיגוי קליל ומדויק, מרווח ההטיה טוב והבלמים לקוחים הישר מהשפיץ של אופנועי הספורט– YZF-R1. התוצאה היא אופנוע עם מאין קצב משלו: הוא מחליט, רוב הזמן, כמה ואיך. לא בגלל שהוא לא יכול, אלא בגלל שככה כיף לו. כנסו לראש שלו והוא ימשוך אתכם לחוויה שקשה לקבל על אופנוע ספורטיבי יותר. אפילו קצת יותר. הסיבה לכך היא שהקצב די רגוע. משביע רצון, אך רגוע. לא צריך להתעסק עם ההילוכים יותר מדי ואין בלימות מטורפות לתכנן מראש. פשוט קצב שמשחרר את הרוכב מהצורך בריכוז אבסולוטי בכביש ומאפשר להרים את הראש ובאמת לטייל. מאפשר להבחין בבית עתיק שאף פעם לא שמת לב אליו כי היית עסוק בקו הפניה וזוויות הטיה, מאפשר לשים לב לשינויים בטמפרטורה ובלחות האוויר, מאפשר למחשבות על קו פרשת המים ועל השבר הסורי אפריקאי להשתחל לראש בפעם הראשונה מאז שעורי הגיאוגרפיה בכתה ח'. גם זה סוג של אופנוענות. אופנוענות שקצת נבלעת באטרף הרגיל שקיים על אופנוע. שלבו את העיצוב, הנוחות ונועם ההליכות עם העובדה שמעט מאוד כלים כאלה מסתובבים בארץ, ותקבלו את המתכון לאופנוענות שפויה אינדיווידואלית ואיכותית. אי של שפיות בתקופה פסיכית. נדיר. YAMAHA BT1100 BULLDOG נתונים טכניים: מנוע: 1,063 סמ"ק הספק: 56 כוחות סוס צמיגים: קדמי: 120/70-17 אחורי: 170/60-17 בלמים: קדמי: דיסק כפול 298 מ"מ. אחורי: דיסק 267 מ"מ. משקל: 248 ק"ג (כבד, הכלב) FUNGAS.

A.C... לא החמצתי את פרייז'ר איילנד (שלושה ימים, טויוטה לנד-קרוזר, שלושה אנשים במקום תשעה), שתיתי בקיינס (ונדלקו על התחת שלי למרות שהוא לא שחור), הייתי במסלול בפיליפ-איילנד (אימוני טרום עונה של הסופרבייק (בחינם), צללתי, קפצתי, נהגתי, ישנתי באוטו, באכסניה, בדירה שכורה ואפילו -תתפלא - אכלתי כל יום. החישוב שלי לא כולל את רכישת הרכב (3700 אוסטרלי לחלק לשלוש), או את עלות הטיסה. אני מדבר על הוצאת מחיה חודשית בתנועה על היבשת הדרומית (דלק, אוכל, בילויים, לינה). FUNGAS. אפשר לפוצץ אלפיה אמריקאית בחודש, ואפילו כדאי - אם היא בכיס. אבל לא חייבים אלפיה. ממש לא. בטח לא באוסטרליה - אחד המקומות האחרונים על הפלנטה הזו שרמת ההנאה אינה תלויה במידת ההוצאה.

1000 אמריקאי לחודש? ממוצע? הגזמת קצת לא? עם התניידות חכמה, בלי פינוקים, אבל גם בלי התכלבות - אפשר להגיע גם ל400 אמריקאי. שלא לומר אוסטרלי. אל תכניס אותו ללחץ... FUNGAS.

האלו! רגע! סיני, תעשה את זה קצר וקולע, כדי שיבינו. לכל המתלבטים, העניים, מחוסרי הדיור, החולמים, השואפים, המקווים והמיואשים: 1) ספורט מוטורי עולה הרבה כסף. 2) מתחילים בקטן. 3) יותר גרוע, מתחילים כאנדר-דוג! ככה זה. 4) סחתן על השאיפות להצליח ולנצח. הסיכויים הם קלושים. יש רק מקום אחד בראש הפודיום. 5) אם אתה לא נהנה מעצם התחרות ומתכוון לפרוש אחרי שלושה מרוצים בהם הגעת אחרון או כמעט אחרון, אז תעשה לעצמך טובה, ואל תתחיל אפילו. 6) ברוכים הבאים לעולם הספורט המוטורי הממוסד! אמנם עדיין לא חוקי, אבל לשם אנחנו מכוונים. מכאן נובעים כמה דברים: א - ליגה זו לא דמוקרטיה! יש לה מנהל וחוקים. לא מתאים - לא משתתפים. ב - כתוצר של סעיף א': אי-אפשר לבוא בטענות. רק להציע הצעות. ואף אחד לא מבטיח התחשבות. ג - אמנם עדיין לא התחלתם, אבל כבר עכשיו נגמר שלב הקומבינות והחיפופים. אם נדרש ציוד מיגון, אז תשיגו את ציוד המיגון הנדרש. ד - "אני לא יכול לעמוד בזה "(פינאנסית) זו בעיה פרטית שלך. תפתור אותה. את הסעיף וההודעה הזו כותב אדם עם משכורת מגוחכת ולא קבועה. - אף אחד מכם כנראה לא היה מתחלף איתי. ה - וכאן מגיעים לעניין ההחלטה. אם אתה רוצה ללכת על זה, אתה תמצא את הדרך. זה לא כדורגל בשכונה, או כדורסל עם החבר'ה. זו ליגה. ואתה צריך להחליט ללכת על זה עם כל הלב. גם אם זה אומר להתפשר על תחומים אחרים בחיים שלך. ו - אתה לא רוצה להתפשר? שא בתוצאות ואל תקטר ז - (ומדברים פה על כל הזין) ככה דברים מתנהלים בכל העולם. אנחנו רק בהתחלה. אל תתיאשו! כשליגת קטנועים מסודרת תוכל לתמוך ליגת קטנועי סטוק כליגה משנית, יהיה לכם קצת יותר קל. עד אז, או שאתם קופצים על עגלת החלוצים, או שאתם לא תוקעים לה מקלות בגלגלים. וזהו. קבלו את הדברים ברוח טובה. FUNGAS

אני חושב שהיא הולכת פה על גבול דק מאוד לא? כאילו..היא מזיזה אותם..אבל עדיין..המיבנה....נו...שויין....איפה נפתח קורס? לא גבול דק ולא נעליים. קלאסיקה של חזה טבעי למהדרין. אני לא שולט בשירטוטים ממוחשבים ואין לי סורק בכדי להעלות לכאן ציורים שלוקח בדיוק חצי דקה להכין בכדי להסביר לך אחת ולתמיד איך עולים על זה. בטח שבסירטון שכזה. וזה לא קורס. זה יותר קראש- קורס של שלוש דקות. ולמען הסר ספק, העניין שלי בעניין נובע ממשהו מאוד לא לעניין מבחינה עיצובית גרידא שסיליקון מעוות ביצירה מספקת בהחלט של הטבע. FUNGAS, מוכן להפקיד רישיון מעל 500 אם הם לא טבעיים.

סיליקון זה לא. לך תשלים את החינוך שלך בנושא ותחזור לכהונה בתום תקופת ההשכלה. פ-א-ד-י-ח-ה. F-U-N-G-A-S.

הוא לא. לא ממש. זה שאפשר לרכב איתו בשטח קל ובשבילים לא עושה אותו טוב לשטח. זה לא אופנוע שטח, אבל זה אופנוע עם יכולת שטח מוגבלת... מה שאי אפשר לומר ממש על מתחריו הישירים... באופן יחסי. הכל יחסי מקס די... הכל יחסי. גם חנאן עשראווי יכולה לדגמן... לא ? ברור שהכול יחסי, פשוט 1200 בשביל לא סלול נראה לי יותר מידי כוח בגלגל, מתכון יפה להלחלקה בשטח... מצד שני- לא רכבתי עליו כך שאני לא יודע והאזרח "קצת" יותר מנוסה ממני בנושא... יותר מדי כוח בגלגל? אתה יודע שהגלגל מחובר למנוע, והמנוע למצערת, והמצערת ליד, והיד (בשאיפה) מחוברת לשכל? תשתמש ב"1200" בחוכמה, ויהיה בסדר....

תמונות כל-כך יפות... נשאר רק לדמיין איזה תוצאות היו לך באור קצת יותר אירופאי ורך. באמת כל הכבוד (בעסה שלא רכבתי אותו יום...). FUNGAS. מפנטז על בוק בפעם הבאה.

אמן. שי יצא גיבור. כפיר יצא מלך. רקדן על האופנוע. שפיצר, מרוץ אדיר על אופנוע לא פשוט לרכיבה. אנגלברג, צל"ש או טר"ש בפניה האחרונה? צל"ש. בר-ארז, מי יתן ויכבה לו האופנוע כל מרוץ. תענוג לצפיה, הפילוח שלו. וכמובן שחריקו. לא כולם שמו לב, אבל ארבע רוכבים במרוץ הגמר הרגישו את נחת זרועו. פצצות. FUNGAS.