הקטע מתאר ניסוי בו מכניסים חתול לתוך מיכל סגור שאי אפשר לראות לתוכו, ובתוכו יש מנגנון מסויים שאמור לשפוך חומצה על החתול, במידה ומתרחשים תהליכים אטומיים(קשה קצת לתרגם לעברית) במהלך שעה אחת.
אנחנו(הצופים, מדענים וכו'), לא יודעים מה קורה בתוך הקופסה, אלא אם כן נפתח אותה.
בכל מקרה, אנסה לתאר לך את הפרדוקס עצמו, למרות שזה לא ממש פרדוקס.
"החתול של שרדינגר" בא להראות שאנחנו - המדענים, לא יכולים לדעת תוצאות ניסוי מסויים מבלי לשנות את תוצאותיו בצורה כזאת או אחרת תוך כדי שליטה/צפיה בו.
מעשינו - בני האדם, משפיעים על העולם, ברמות מיקרוסקופיות וגרנדיוזיות.
הניסוי הנ"ל, בעצם מעלה שאלה פילוסופית קשה שעולם המדע מתחבט בה עד היום ויתחבט בה עוד שנים רבות - האם אנחנו יכולים לדעת תוצאות ניסוי מסויים מבלי לשנות את תוצאותיו? התשובה - לא ברורה, ויותר מזה - לא ידועה.
יכול להיות שבעצם זה שאתה פותח את התיבה אתה בעצם הורג את החתול, כי גרמת לאיזה ריאקציה אטומית שתשחרר את החומצה.
בעצם מה שהם אומרים כאן זה ש-"יכול להיות שהחתול מת אחרי שעה, מכיוון שההסתברות אומרת שסבירה מאוד ריאקציה אטומית בתוך המיכל בתוך שעה".
שים לב, שכל הניסוי הזה מסתמך על הסתברויות ולא על עובדות מציאותיות....
זה היה ככה על קצה המזלג... אחת השאלות היותר מסובכות של המדע, בין היתר לשאלת קיומו של אלוהים בהקשר לפרקטלים, שאלות קשות בנושאים כמו אור וגלים שאיננו יכולים לענות עליהן, שאלות קשות בנושאי גרביטציה, ועוד הרבה הרבה.
ככל שהמדע מתקדם עם הזמן כך קטן הידע שלנו וגדלות השאלות, "החתול של שרדינגר" בא לשאול אם אנחנו לא גורמים בעקיפין לתוצאות ניסוי מסויימות בעצם כך שאנחנו צופים בו(בניסוי)/מודדים אותו וכו'...
גדולים ממני מוזמנים לתקן אותי...
אלעד