eladns

שעבדתי בחשמל ישיר אחד הלקוחות בנה בית במו ידיו. לקח לו 3 שנים לא עבד. לקח משכנתא בנה לבד לבד לבד! עם אפס ניסיון. היה מביא אנשי מקצוע לדברים חשובים וביטחותיים- מהנדס בניין שיאשר לו שמה שהוא שם זה בסדר ואדריכל. אבל את הבנייה עשה לבד. היה בא לקנות דברים של חשמל, עשה את הכל לבד והביא בסוף חשמלאי שיבדוק את הכל ויאשר לו. בן אדם תותח! קנה מגרש באיזור גוש עציון בכמה שקלים. העלות של הבנייה- חצי מיליון שקל. בית קרקע עם 5 חדרים גדולים. אין לי את הטלפון שלו- הבחור חי בלי טלפון!!! חלום חיי דרך אגב, יש מגרשים לקנייה בזול באיזור ים המלח קליה אובנת מצפה שלם זה לא חור לדעתי. קליה- חצי שעה מירושלים אובנת 45 דקות מירושלים מצפה שלה שעה מירושלים

ניקוי יבש זה בעייתי מאוד. לקחת את המזרון ולהחזיר - זה אומר להפסיד בכיף יום עבודה. 500 שקל לא חבל? אם אתה מכיר מישהו שמגיע אליי לבית אשמח. ולגבי הרעיון עם השמש- יבוצע. תודה

אוי זה שעבדתי בשרתון, המלון החליף את כל המזרונים ושאל מי מהעובדים רוצה לקנות, רוב העובדים קנו. היה איזה 700 שקל למזרון.{מזרון חדש! הובלה עד לבית מהחברה} {עוד בונוס מדהים היה מחיר עובד 55$ לזוג בכל מלון של שרתון ברחבי העולם -זה המחיר ללילה + ארוחת בוקר. על בסיס מקום פנוי שהיה לרוב מקום פנוי}

אולי באמת נשטוף ונבריש את המזרון ואז נתלה אותו במרפסת כמה ימים עד שיתייבש?

ניקוי פנימי עמוק? אין איזה מכונת כביסה ענקית לדברים האלה?

מזרון של סימונס. גירסת מלון שרתון. מעולה! קפיצים שלו לא נהרסו, מחזיר מעמד יפה מעל 10 שנים. נוח לי מאוד. לא רוצה להחליף רוצה לנקות אותו שיהיה חדש . הוא לא מסריח. סתם עבר לי בראש ניקוי יסודי שלו עם כל הפשפשי מיטה שמדברים עליהם וקרדית האבק. תודה לעוזרים.

דווקא רוב הבת מצוות שהלכה אליהם היו בבית. מתוך 22 בנות, 4 עשו בבריכה, איזה 3-5 עשו באולם,השאר בבית במרפסת. הילדה שלי רוצה לעשות במרפסת גם. אומרת שהמסיבת בריכה הייתה כיפית בפעם הראשונה. בשלישית כבר מאסו בזה ולא נכנסו.

התחילה עונת הבת מצוות אצל הילדה. מסיבה בבית - רוב הבנות מביאות 20 שקל מתנה מסיבה באולם\פארק -50 שקל מסיבת בריכה -100 אני מובטל, ואני לא אתן לילדה שלי להביא 20 שקל מתנה. איפה הבושה שיש היום? וראיתי תמונות , גם שזה בבית מזמינים בורגרס בר ומתנות לבנות שבאו - נעליי בית,שקיות של חד קרן , בקבוקי שתיה ממותגים. מתנה- 100 שקל - לא משנה לאיזה בת מצווה.

ההתנהגות שלו לא נעימה

בחור שחצי משכונת תלפיות שלו. {בעלים של כמה מוסכים ומעל 30 דירות להשכרה יש לו- אני יודע בוודאות כי הוא ביקש ממני עזרה עם המחשב שנתקע לו וביקש עזרה עם החשבון בנק - ראיתי הכל} -מבריח אלכוהול בבקבוק שטוח בגרב לפאבים שיוצא - מתלבש כמו עני -קרוע בלוי -כל המוצרים במקרר שלו פג תוקף ממזמן - פחיות בלו\קולה\שוקולדים -נוסע על קטנוע מעפן בטוח ב100% שיקבר בסרקופג מזהב. לא מבין שבישראל קוברים בלי גרביים את האנשים. אני ממש סולד ממנו.

במקום לעבוד בחנות ולהכניס כסף בשעה הזאת, הלכתי להסתובב. הפסיד יותר מ40 שקל.

הבוס בעבודה הקודמת היה שולח אותי ברגל חצי שעה לכיוון {אני שמחתי לעשות את הטיולים האלו} בכדי למשוך לו מעט כסף מהכספומט. הכספומט הקרוב היה של פועלים - היה 6 שקל עמלה והרחוק של מזרחי טפחות היה 1.2 שקל עמלת משיכת מזומן. שעת עבודה שלי -40 שקל.

כן סבבה, אנסה להגיע לשם טיול

צודק צודק צודק אין לי משהו אחר להגיד לך.

הסוסים כבר מזמן ברחו מהאורווה. אופניים חשמליים זה הכלי להשתולל לנסוע באדומים מדרכות. מה שבא לך. תחשוב שיש לך רכב ללא מספר או טוב יותר, רכב עם מספר זיהוי קונסולרי. באמת הייתה עומד כמו כולם? יש לך VIP פאס, תעבור תיסע תגיע. אני לא בעד. זה מה שאני רואה. כבר רשמתי פה לפני שנתיים+ שאני בירושלים, ברחוב יפו על פסי הרכבת הקלה הייתי הולך עם האופניים ולא רוכב עליהם וכולם ליידי עפים על 40 קמ"ש. בסופו של דבר אמרתי מה אני אהבל? יאללה, גם אני אחרי העדר. אין אכיפה או שלא מעניין את המשטרה. לפני כמה זמן, ליד בניין כלל, אני עומד עם האופניים ברמזור אדום. עובר אותי רוכב אחר, בלי קסדה, באדום, לוקח שמאלה לכיוון שוק מחנה יהודה ויש שם ניידת תנועה! לא פחות לא יותר, אמרתי הנה, ינקנקו את הרוכב {גם לפחות תכבד קצת את המשטרה, ראית ניידת. רד מהאופניים, שים קסדה, אל תעבור באדום- ממש נסע כמו גדול } ולא עשו לו כלום, כאילו אוויר.

אתה יודע שרק אחרי שענו לי ככה- מי מסדר את זה, אני מסתכל יותר ויותר על אופניים חשמליים שנוסעים מלפניי ואני נדהם. הגלגל מטייל לו והם בשלהם. לא מעניין אותם. אני מתייחס לאופניים האלו כאל קטנוע. חובה לסדר דברים בטיחותיים. 90% חושבים אחרת ממני. נוסעים אללה באב אללה

תענוג עולה 5 שקל ננצל רגע את הבנתכם, איך קוראים לשפיצים של האופניים אם אני רוצה להזמין?

וואלה אולי ננסה לבד. מישהו יודע איך נקרא האביזר הזה באנגלית שאזמין?

כולם קיימים ולא שבורים \ עקומים. מכיר חנות שעושה את זה? גם באיזור המרכז. אין לי בעיה להגיע לתל אביב.

אופניים חשמליים בנות 5 שנים. מעולות איכותיות יקרות בזמן האחרון עקב בורות רעים שיש בכביש נראה כי הגלגל האחורי {רוב המשקל עליו} מתגלגל לו לא מאוזן. כאילו יש שמיניות בג'נט. מה עושים? מי מתקן? הלכתי כמה מקומות בירושלים. צחקו עליי. אמרו לי כולם נוסעים ככה {דיי נכון אם תסתכלו על האופניים שנוסעים בכביש תראו שבאמת הגלגל מתנדנד לו ימין ושמאל}

הנה.יש שם, פרטים ,גוש חלקה של עוד אחד שהתאבד אחרי שגורשתו מיררה לו את החיים והעובדות הסוציאליות היו שותפות לזה. אני לא מבין אותכם . למה אתם חושבים שזה שקר? למה אתם כגברים, לא רואים את הסכנה שזה יכול לקרות גם לכם? אתם יותר יוצאים עליי מאשר אומרים וואלה זה נכון, מלא גברים גרושים מתאבדים. לפחות יש מדיות שבהם אפשר לקרוא על זה לא כמו ערוץ 2 ו1 שמחליטים לא לספר על זה כי את מי זה כבר מעניין. רועי בר און. זיכרונו לברכה. Dudu Schwifelסיפורי בלשים ועולם הפשע . 1S gtrSpotunshrorced · Gadi Baron is feeling sad. 1S gtrSpotunshrorced · השמיים נפלו עלינו !!! רועי (הבן שלנו) הלך לעולמו. היום קמנו מה"שבעה". החלטנו לספר את סיפור הטרגדיה הנוראית כדי לנסות למנוע את הקורבן הבא. רועי ז"ל לא יכול היה לשאת יותר את עינוי ועיוות הדין המתמשכים של מערכת המשפט לענייני משפחה (ובכלל זה העו"סיות) שהייתה שותפה והאחראית ליצירת ניכור הורי מתמשך בינו לבין בנו שהייתה להם אהבה מדהימה. מערכת אטומה שבינה לבין הצדק מרחק עצום ובלתי יאומן עבור ישרי הדרך. מערכת שהתמסרה בקלות ובנינוחות למניפולציות ציניות של גרושתו (המתייפייפת ומתחסדת ומציגה עצמה כאישה יפת נפש הדואגת לצדק חברתי, שלום, אחווה ואהבה לא רק לבני אנוש אלא גם לבעלי חיים, זאת בעוד שהיא מתנהגת במפלצתיות זוועתית כלפי רועי גם בחסות מערכת המשפט לענייני משפחה) שהתישו וייאשו את רועי ואשר כל מטרתן הייתה למנוע ממנו הורות שיוויונית (משמע להיות אב המשתתף בהחלטות משמעותיות בחינוך וגידול הבן). מערכת שמאפשרת לגרושה לרושש עד אומללות את רועי ולממן לה את חיי היוקרה אותם היא לא מתביישת להציג באורח ראוותני ומנקר עיניים (תוך הצגת אמתלה נבזית שהיא צריכה את הכסף – דמי מזונות בסכום לא מבוטל כלל וכלל – כדי לממן את צורכי המחיה של הבן שלהם...). אבל אין לטעות – לא העיוות הבלתי נתפס של הניצול הכספי תוך קיפוח זכויות הראייה שלו הוא שייאש אותו, אלא מניעת ההורות השיוויונית היא זו שהביאה אותו להחלטה לשים קץ לחייו. מזעזע ומחריד (!!!) לגלות שהבן שלך הצטרף לרשימה ארוכה שהולכת ומתארכת של גברים גרושים שהתאבדו כי לא יכלו יותר לעמוד מול פמיניזם רצחני שהפך את החברה שלנו לחברה דורסנית שרומסת דווקא את הגברים שאוהבים את ילדיהם ומוכנים לתת להם את כל חייהם... אלה הם הקורבנות של פמיניזם רצחני שהביא לכך שבמערכת המשפט לענייני משפחה התפיסה השלטת היא שהאישה היא הקורבן, כל מה שהיא אומרת/טוענת הוא אמת מוחלטת גם אם אין קמצוץ של ראייה/הוכחה לכך וגם אם מדובר בתצהירים שקריים ואילו הגבר הוא הפושע וכל מה שהוא אומר/טוען הוא דבר שקר או שזוכה להתעלמות גורפת גם אם יש בידיו הוכחות מוחלטות לכך. למרבה התדהמה שלנו, כאשר מומחית מטעם בית המשפט הוכיחה שהגרושה טענה טענות שווא באשר לרועי בפני בית המשפט לענייני משפחה, הגרושה לא נדרשה לתת את הדין על כך. מתוך החוויה המזעזעת שאנחנו חווינו, אנחנו למדים לצערנו הרב שעננה שחורה ומכבידה מרחפת מעל בית המשפט לענייני משפחה שמאפשר למציאות מכאיבה ומסוכנת כזו להתקיים בין קורותיו !!! אנשים טובים (יש גם כאלה בתוך סביבת הרשע שאפפה וחנקה בהתמדה את רועי), השכנים והשכנות של רועי, כתבו לנו ביוזמתם מתוך ההלם שאחז גם בהם: "אחרי שהלכתם הבחור מזק"א אמר שזו אחת הזירות הקשות - רק מלראות כמה יצירות הוא עשה עם הילד, איזה דברים, כמה סבלנות" והוסיפו: "ממש עצוב שככה נגמר. כולנו זוכרים את רועי עם הילד. הוא היה אבא מדהים". אני אומר בפה מלא, בגאווה ועם כאב עצום: רועי היה אבא פי 1,000 יותר טוב ממני!!! אנשים טובים (חברים וחברות של רועי) הבטיחו מיוזמתם שהם יעשו הכל כדי לספר לבן של רועי איזה אדם מדהים וייחודי רועי היה: "האדם הכי חכם שהם פגשו, והם פגשו הרבה אנשים חכמים". כמובן שגם אנחנו נספר לו על כך ועוד. אנשים טובים, הגיע הזמן להתעורר ולבלום את הפמיניזם הרצחני, הפמיניזם הרדיקלי. למרבה הצער יש גברים שרוצחים את בנות זוגם. למרבה הצער יש נשים שרוצחות את נפש הגרושים שלהן. התוצאה הנוראית זהה !!! כשגברים רוצחים נשים הם עושים שימוש באמצעים ברוטליים (סכין, אקדח, רובה, אלה, מערוך) ולכן נוצרת זירת פשע ברורה: יש קורבן, יש תוקפן, יש אמצעי רצח ובעיקר יש דם וכל זה מצטלם היטב בתקשורת ומחזק את האחיזה של הפמיניזם הרצחני בתודעה הציבורית. כשנשים רוצחות את נפש הגרושים שלהן "זירת הפשע" שקופה: יש קורבן, אבל אין פושע בזירה, אין טביעות אצבע שלו, לא רואים את כלי הרצח, לא רואים את הפושע ולא רואים את "הדם על הידיים". אין דם = אין תקשורת. ולכן מרבית הציבור לא מודע לכך שהפכנו להיות חברה חולה שבה הפמיניזם הרצחני מצא לו אחיזה במוקדי כוח רבים כולל במערכת המשפט לענייני משפחה. זו חברה מסוכנת לגברים גרושים ומאמללת באכזריות את ילדיהם שנשארים ללא האבא !!! העצמת נשים ומניעת סקסיזם הן מטרות ראויות. אבל רמיסת גברים גרושים זו מטרה/תוצאה שמאמללת את ילדיהם והופכת את הורי הגברים להורים שכולים. אין כאב גדול יותר מכאב של הורים שמאבדים את הילד/ה שלהם !!!!!!!!!!!!! צריך להפסיק לדבר, לחשוב ולפעול במסגרת אבחנה מגדרית. כדי לרפא את החברה החולה שלנו חייבים לשנות את השיח החברתי על נשים וגברים. חייבים לדבר על שיוויוניות מגדרית. חייבים לדבר על אנשים ולא על נשים וגברים. זה הממד האוניברסלי המאחד את בני האדם ויוצר שיוויון אמיתי בין נשים לגברים: א נ ש י ם. לכן, חייבים לנקות ממערכת המשפט לענייני משפחה (ובכלל זה העו"סיות בשירותי הרווחה) את התפיסה הסטריאוטיפית שנשים הן הקורבן ואומרות האמת והגברים הגרושים הם הפושעים ודוברי שקר. מערכת המשפט לענייני משפחה עוסק בדיני נפשות ולצערנו היא איננה עומדת באחריות העצומה המוטלת עליה. תודה ענקית לכל מי שבאו לנחם אותנו. ממכם שמענו גם את הכאב העצום שלכם על האובדן הבלתי נתפס של רועי ז"ל שהיה גאון ועילוי נדיר בתחומים רבים ואשר הייתה לכם יראת כבוד גדולה אליו. הוא הותיר אחריו קהילת מעריצים שהבטיחה ביוזמתה להנציח את המורשת הנדירה שלו. חיזקתם אותנו כשנפשנו לא ידעה מנוח מרגע שהאסון הנורא נחת עלינו. תודה לשוטרים שבאו אלינו הבייתה בשעת לילה מאוחרת (03:00) כשלא היינו מסוגלים לעצום עין לרגע, עוד טרם ההלוויה, לשאול לשלומנו. חברתו של רועי בשנה האחרונה, כתבה בעצב רב לזכרו: "מאמי שלי, לפני 5 ימים חגגנו לך (עם הוריך והבן שלך) יום הולדת (יום הולדת 38), היית מאושר ושמח. החזקת בידי והרגשתי וידעתי שאתה ואני זה לנצח! אבל שלשום אחרי פגישה קשוחה ורעה (עם העובדות הסוציאליות וגרושתך) החלטת שאין בך כוחות יותר להילחם. היית שבור, מרוסק כי המערכת שברה אותך. המערכת שלא ראתה כמה אבא טוב אתה, כמה אתה נלחם על הורות משותפת. המערכת שבה השופטת ישבה מולך והתעלמה מהתצהירים שהגשתם אתה ועורכי הדין שלך. המערכת שבה עובדים סוציאליים באים לדפוק שעון ולצחוק בפניהם של אנשים שנלחמים על הילדים שלהם. ובסוף העובדים חוזרים לביתם המושלם עם הדשא הירוק, הגדר הלבנה והכלב בחצר. ואתה... יצאת מהפגישה כשאתה מבין שאין בידיך כלום, נפלת בין הכיסאות החשוכים של המערכת, המערכת הלקויה ביותר שיש ! לא ענית לי כל היום וחששתי ופחדתי על הנשמה הטהורה שלך. ובערב מצאו אותך כבר לא בין החיים יפה שלי, אלוהים כמה שאתה יפה ! כמה שהנשמה שלך טהורה, כמה שאתה אבא טוב לבן שלך, כמה שנתת לו כשלא היה לך מה לתת (כי גרושתך רוששה אותך) ובכל זאת גרדת מהריצפה מה שיכולת. בישלת ארוחות וקנית מתנות שוות, עשיתם טיולים והבן שלך רק חיכה לימים שבהם אתה אוסף אותו מביה"ס. לא היו לכם הרבה שעות ביחד אבל עשיתם עולם, הבן שלך היה חוזר אליה (אל הבית של גרושתך) מאושר בזכותך! אף אחד במערכת השטנית הזאת לא ראה את זה, רק מי שהיה קרוב אליך ידע מי אתה, והיית עולם ומלואו! החצי שלי, החצי של הבן שלך. אני רק רוצה להגיד תודה, תודה שהכרתי אותך, תודה שהראת לי מה זו אהבה אמיתית ללא גבולות, ללא מסכות, ללא פחדים. אהבה טהורה שמבוססת על חברות, על אמון, והיית בשבילי הכל! לא ענית לי כי ידעת שאני אצליח להוציא אותך מזה. לא היית מסוגל לדבר איתי, כי הייתי יודעת, הייתי שומעת! אבל כבר אז אתה כבר החלטת לקחת את חייך. לא יכולת לחייך מולי נשברת לרסיסים... השארת את כולנו המומים! ולי בראש רק סצנה אחת: הכאב העצום שלך כשהגוף שלך כבר לא היה מסוגל לזוז... אלוהים, מה על מה חשבת באותו הרגע? חייך חלפו תוך שניה בסרט אילם ואז עיניך נעצמו והיית רגוע... עכשיו, עכשיו אתה מלאך שכולו טהור! אני מקווה שטוב לך איפה שאתה עכשיו.. יושב לך ברוגע ושולח לנו כוחות להתמודד עם הכאב העצום שהשארת פה. אני לא כועסת חלילה, רק אהבה יש בליבי כלפיך, אהבה וריקנות מטורפת! נסיך שלי, כל הזמן אמרת לי כשהיינו ביחד "... שאם זה חלום אז כשאתעורר דבר ראשון אחפש אותך ...". אז עכשיו זה חלום בלהות ואני רוצה להתעורר ממנו. אני אוהבת אותך יפה שלי, אלוהים כמה שאני אוהבת אותך! אתה תחייה בליבי לנצח! שנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים! היה מגיע לך עולם שלם של טוב כי ליבך טהור! הלוואי ותהיה הגרוש האחרון שעושה מעשה כזה! הלוואי שהמערכת הלקויה במדינה שלנו תשתנה! הלוואי ולא היית עושה את זה!" ולנו, הוריו של רועי, אחותו והבן שלו, נותר חור כואב בלב שאין לו מרפא. יהי זכרו של רועי הבן היקר והאהוב שלנו ברוך. את האסון הנורא שלנו כבר לא ניתן למנוע, רועי לא ישוב אלינו לעולם, אבל אנחנו נעשה ונפעל כדי לנסות למנוע את האסונות הבאים. אנשים טובים, אנא שתפו את הפוסט כדי לעזור לנו (לכולנו) בכך. הערה לסיום: אנא בתגובות כאן לפוסט הימנעו מאזכור/נקיבה בשם של הגרושה. אין כוונתנו לעשות לה שיימינג.

שמגר? שרי ישראל? שומר נפשו ירחק. שם יותר מטורף. באחריות. קופצים לכביש , עוצרים הנהגים בכל מקום, חותכים. באמת שם נהפכתי לדתי יותר. יודע למה? גמרתי ספר תהילים מהפחד לנסוע שם.

נראה לי שהבנתי מה הולך בבגין. לכל אורך בגין דרום יש שוליים. למעט המקטע שמבגין דרום-גיבעת מרדכי עד לקניון מלחה. שם אין שוליים ובאמת שם יש את התמרור שאוסר על הולכי רגל,חמור ואופניים. אתמול, ראיתי את השופל הזה,נוסע על 20. פקק אדיר בשעה 17:15 שכולם בירושלים מתים להגיע לבית,השתרך מאחוריו. פתאום ניידת. עושה את הצפור שלה, הייתי בטוח הנה דוח לו או לי {אם ימצא על מה לתת לי לא הפרתי שום חוק} והופ, הניידת רק רצתה לעקוף ולנסוע.

שגבר מתאבד -רמת אמינות נמוכה מעניין. טוב אחפש לכם שם,גוש,חלקה לאמת את הסיפור.

סוף סוף ראיתי הד תקשורתי שפורסם היום וידוי נדיר של גרושה טריה: את המכתב המזעזע הבא קיבלתי מגרושה. לצערי במסגרת פגישות שלי עם גרושים וגרושות אני יודע שזה רק קצה הקרחון ויש עוד מקרים רבים כאלה. אני מעביר את המכתב ככתבו, ומציע להעביר אותו הלאה אולי יחד נמנע את במקרה הבא. המכתב לפניכם: אני כותבת את הדברים הבאים מתוך מטרה למנוע את הטרגדיה הבאה. אם אתם מכירים מישהי שצועדת בדרכי – אנא עצרו אותה בזמן. שלא תעבור את מה שאני עברתי. אהבנו...במשך שנים – לפעמים בטירוף. הוא היה החבר שלי עוד מהתיכון. בשלב מסוים לאחר הצעת נישואין מרגשת על חוף אכזיב – התחתנו. חתונה מהממת. גם אני הייתי – מהממת. והוא חתיך הורס. בהמשך הוא נהיה אב ילדיי. היום במבט לאחור אני יודעת להודות שהוא היה אבא מדהים. אבל, לאחר שנות נישואין, עם עליות ומורדות – ולאחר צרימות ויכוחים, מריבות והאשמות הדדיות, כולל רמיזות מחברות שלי שאולי הוא בוגד בי, החלטתי שאת הפרק המשותף איתו בחיים אני סיימתי. לא סיפרתי לו בהתחלה שאני מתכוונת להתגרש. כך ראיתי במספר אתרים באינטרנט שמייעצים לנשים העומדות לקראת גירושין מה לעשות. כתבה שם עורכת דין מסוימת שאני עומדת לקראת מלחמה ושיש להקדים את הבעל בכמה צעדים חשובים – ולכן רצוי להכין את ההכנות החשובות לגירושין ללא ידיעתו. המליצו שם למשוך לא מעט כספים מהחשבון המשותף, להקליט את הבעל ואותי במהלך ויכוח (בלי ידיעת הבעל כמובן וברור שצעקתי שם כפי שלא צעקתי בחיים)ועוד כמה הצעות ממומחות בתחום. השלב הבא היה הרגע בו אני מודיעה לו שאני רוצה להתגרש ושאני דורשת שיעזוב את הבית. הוא היה בהלם טוטאלי (בדיוק כמו שתיארה עורכת הדין המנוסה) הוא אמר שהוא רוצה לישון על זה לילה – אבל הוא לא ידע כבר את הצעד הבא בתכנית. ב5 לפנות בקר דפקו שוטרים בדלת – זה קרה לאחר שב4:30 טילפנתי למשטרה וב"בכי" דיווחתי שבעלי מאיים להרוג אותי ושאני מבקשת שיגיעו לדירה לפני שיהיה מאוחר מדי. הוא נלקח למעצר. את המבט הנדהם והנעלב שבעיניו לא אשכח לעולם. לאחר שיחה לעורכת הדין שיחה בה בכיתי מרוב ייסורי מצפון – היא הרגיעה אותי שאני בדרך הנכונה ועכשיו כשהוא בהלם – אנחנו נוכל לפרוץ קדימה. עוד באותו יום הגשנו צו הרחקה בבית המשפט. השופטת שקיבלה את הבקשה – לא טרחה לברר יותר מדי ובוודאי לא ביקשה הוכחות – היא מיד חתמה על צו ההרחקה. לא אלאה אתכם בפרטים אבל עורכת הדין היצירתית שלי שנאבקה כמו לביאה נגד בעלי – הצליחה להוציא אותו כל פעם מחדש משיווי משקלו – היא הצליחה להשיג לי דמי מזונות יפים מאוד, למרות שבעלי לא ממש הרוויח משכורת מכובדת, וכדי למנוע ממנו לדרוש משמורת משותפת היא המליצה לי להגיש תלונה במשטרה שהוא מכה את הילדים בזמנים בהם הוא פוגש אותם. אמרתי לעורכת הדין שבחיים הוא לא הרים עליהם יד – אבל היא בחיוך של לביאה – אמרה לי – את לא רוצה לאבד את המזונות היפים שהשגתי לך. נכון? הגשתי תלונה במשטרה – עורכת הדין שלי פנתה במהירות לבית המשפט – ובית המשפט הוציא הוראה שבעלי יכול לפגוש את הילדים רק במרכז 'קשר' שעה בשבוע– ובנוכחות גורם נוסף מפקח. בפעם הראשונה שראיתי אותו במרכז ה'קשר'– היה קשה לי להכיר אותו, זה לא הגבר שרק לפני כמה חודשים היה בעלי – הוא היה נראה מובס, חלש עם מבט כבוי בעיניים. זו גם הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. יומיים לאחר מכן מצאו אותו בביתו – מת. הוא תלה את עצמו. במכתב שהשאיר כתב – שהוא כבר לא יכול להתמודד מול כל המערכת הזו – ושהוא מתנצל בפני משפחתו – וילדיו הקטנים. מתנצל שלא היה לו את הכח להילחם עליהם. בהתחלה הייתי בהלם – שכרון הניצחון לא הצליח לרגע למחוק את נקיפות המצפון. המצפון המשיך להציק בשבועות ובחודשים הקרובים. הילדים לא היו בלוויה – אבל כל פעם כשהם שואלים איפה אבא ולמה הוא לא בא לבקר אותם – אני מרגישה כמו סכין ננעצת לי בלב. היום במבט לאחור אני מבינה שהייתי קרבן – לא פחות מבעלי. קרבן של המערכת המשומנת. קרבן של עורכת הדין שלימדה אותי להילחם כמו לביאה במי שהיה אהבת נעורי – במי שהיה אב ילדי – במי שעד היום יש לי פינה חמה בלב בשבילו. פינה ענקית. חלל ענק בלב שנפער. שאין שום דרך לסגור אותו מחדש. קרבן של מערכת משפט שראתה בי תמיד הצודקת – ונתנה לי כמעט כל מה שביקשתי. קרבן של עובדות הרווחה – שלפחות במקרה שלי – האמינו לכל המצאה ולכל עלילה חדשה שהיפלתי על בעלי (נהפכתי די במהירות לשקרנית מעולה – הייתה לי מנטורית מדהימה – עורכת הדין שלי) לאורך הדרך גיליתי שיש לא מעט סיפורים כמו של בעלי – וכמו שלי.אני לא היחידה,יש עוד רבות כמוני. אני מתחננת בפניכן– אם אתן לקראת גירושין – או במהלכם – אל תהיו קרבן של המערכת כמוני. אל תתנו לזרים לנהל מלחמה נגד האיש שהיה אהבת חייכן. אל תגרמו לכח הכמעט אוטומטי שבתי הדין לעניני משפחה ופקידות הסעד נותנות לנשים – לשכר אתכן ולשקר אתכן. תזכרו שגם אחרי כל המריבות – זה אבי ילדיכן – בהמשך החיים תצטרכו להסביר לילדים מה קרה לאבא – וגם אם תצליחו לשקר לילדים שלכן טוב טוב, את האבא שכל-כך אהב אותם והם אותו – כבר לא תצליחו להחזיר – וגם להירדם בלילה בלי כדורי שינה – לא בטוח שתצליחו – אני כבר שנים לא מצליחה. פורסם בפייסבוק בקבוצה סיפורי בלשים ועולם הפשע פירסם משה חסדאי