בחצי שנה האחרונה היה רעש בגיר של הרנו 19, שהלך לאט לאט והתחזק. לפני מס' שבועות החלטתי לעשות משהו בנדון לפני שיהיה מאוחר מדי.
תחילה חיפשתי גיר מפירוק, הכוונה המקורית הייתה לפרק גיר מקליאו RSI שכן מדובר באותו יצרן ואפילו המנוע בבסיסו זהה (ה-1.8 ב-RSI הוא גרסה מתקדמת של ה1.7 שאצלי), אז לכאורה אין סיבה להבדלים, מה גם שהגיר ב-RSI מחולק היטב מבחינת יחסי העברה.
מסתבר שהגיר כלל לא זהה, והתושבות שלו שונות לגמרי אוכלי צפרדעים מז&%#@
אז פניתי למוסך המקומי אצלי, שאני בד"כ מאד סומך עליהם ומעולם לא הייתה לי בעייה איתם. הנ"ל הזמין גיר "מייבוא" והרכיב אותו + מחזיר שמן ואפילו קלאץ' חדש. המוסכניק נשבע בפני שמדובר בגיר של "רנו 19 1700", דגם טיפה נדיר בארץ.
נסיעה ראשונה - הגיר חלק כמו חמאה, שילוב מדוייק, שקט. איזה שקט!
אבל שמתי לב שמשהו מרגיש שונה - פתאום האוטו לא מגיב כמו פעם, הנסיעה חלקה ושקטה אבל איפה התגובה הפתאומית שאני זוכר?
ואז בכביש המהיר הכל התבהר - 100 קמ"ש על השעון בחמישי ושעון הטורים עומד על פחות מ-2500. מה זה לעזאזל? ממה שאני זוכר הוא היה צריך להיות על כמעט 3000!
בדיקה קצרה העלתה שלרנו 19 1700 מתחילת שנות ה-90 היו שני דגמים - GTX (שלי) ו-TXE טיפה מפואר יותר (חלונות חשמל + נ"מ שהורכבו בארץ). מסתבר שהיחס הסופי ב-TXE ארוך יותר מאשר ב-GTX וזה הגיר שקיבלתי
אז עכשיו אני בהתלבטות - מצד אחד הגיר עובד היטב (וזה נדיר ברנו), הנסיעה חלקה ושקטה ואפילו צריכת הדלק ירדה משמעותית. מצד שני התגובה כבר לא מה שהייתה פעם, והאוטו טיפה חנוק.
מה הייתם עושים במקומי - דורשים החלפה לגיר הנכון (קשה להשיג ולא בהכרח יעבוד טוב) או נשארים עם זה ואולי משפרים את התגובה באמצעים אחרים?