אהלן חברה,
אפתח ואומר שזה קצת ארוך, מצטער.
לפני כחודשיים וחצי בערך, נפרדתי מהאקסית שלי, בחורה שאהבתי עד כלות נשמתי.
היינו כמעט שנתיים ביחד בהם נפרדנו 4-3 פעמים בגלל שהבחורה לא ידעה מה היא רוצה מעצמה, הייתה קרירה, קשר כמעט ללא סקס והתנהגה כמו ילדה.
יום אחד זה עלה לי על העצבים והחלטתי להיפרד ממנה, שבוע אח"כ שדיברנו היא אמרה שהיא הבינה שאין לקשר לאן להתקדם ושהיא שלמה עם ההחלטה שלי ורוצה לעבור הלאה.
האגו כל כך נפגע והרגשתי שביזבתי איתה שנתיים שלמות. החלטתי לכפר על זה בכך שיומיים אח"כ שכבתי עם מישהי אחרת
והתחלתי לצאת עם בנות.
מצאתי את עצמי אחרי שבועיים וחצי במערכת יחסים חדשה, עם בחורה יפה, מבית טוב וגם קרובה אלי.
בחורה שבהחלט העלתה לי את הביטחון והאגו שמת בפרידה, ובאמת הרגשתי שאני נקשר אליה לאט לאט מוצא את עצמי רוצה לראות אותה כל הזמן, ממש התחלה מעולה.
עד כאן הכל טוב.
לאחר חודש האקסית ניסתה ליצור קשר, דבר שקצת עירער אותי אבל סיננתי אותה והמשכתי עם הנוכחית.
חודש אח"כ, אלוהים יודע איך היא נפגשה עם אחד החברים הכי טובים שלי ובכתה לו ושהיא לא מצליחה לעבור הלאה.
חבר שלי ביקש שאפגש איתה ושאשמע מה יש לה להגיד, הסכמתי ונפגשנו בבית קפה.
שנפגשנו ראיתי שהאקסית רזתה בטירוף ונראית מעולה, ובעיקר ראיתי שהיא כל כך שמחה שנפגשנו.
היא הבטיחה להשתנות(גם בפעמים קודמות אך לא השתנתה), ורצתה ממש לחזור, למרות שהייתי מהופנט ממנה ובסערת רגשות לא נשברתי ואמרתי לה שאני יוצא עם מישהי אחרת ושאני לא יודע אם זה נכון לחזור ושאחזיר לה תשובה.
מאז אני נקרע עם עצמי, הלב נוטה לאקסית, הראש לא, הוא זוכר יופי כמה סבלתי תקופות שלמות ואיך כל פעם היא לא ידעה מה היא רוצה מעצמה.
המחשבה לשחרר אותה ושתהיה עם מישהו אחר קשה מאוד, מצד שני אי אפשר לצפות שזה לא יקרה.
מה הייתם עושים?
שבת שלום,