שלום לכולם,
זכור לי שירשור דומה מהעבר אבל עוד חוזר הניגון.
כפי שאתם יודעים (או לא יודעים) אני גר בחו"ל כבר כמה שנים.
לא באתי לפה בגלל שהיה קקה בארץ (למרות שהיה) ולא עשיתי רילוקיישן ולא שום דבר. פשוט הלכתי אחרי אישתי (אז חברתי) שבאה לפה בגלל שההורים שלה עזבו את הארץ לפה וביקשו ממנה לנסות את מזלה פה.
יש לנו מחשבות על לחזור לארץ. בעיקר כי המשפחה שלי שם ואני כן רוצה שהילדים שלי ידעו את מורשת ישראל, התרבות והחגים וגם כי נכון, אין לנו ארץ אחרת ואני מאוד מתגעגע אליה לפעמים.
אבל אז עולות המחשבות של ממה נחיה ומה נעשה?
פה אני איש מכירות (חידוש חוזי תחזוקת תוכנה) באותה חברה כבר 3+ שנים עם משכורת שניתן לחיות ממנה בסדר גמור ואפילו יותר (כמובן שזה גם תלוי בהוצאות ובסטנדרטים האישיים של כל אחד), ובארץ אני אולי איש מכירות, בלי תואר שכנראה, לא שווה הרבה למרות הניסיון. אישתי אותו דבר למרות שפה היא אשת מכירות בכירה והיא בת 25.
פה אני מסוגל לחשוב על לימודי תואר ראשון בערב, ובארץ לא.
גם אם אני חוזר ומוצא עבודה, אני כנראה לא ארוויח מספיק בשביל לחיות כמו בן אדם (ואני לא מדבר איתכם על לקנות בית).
אז מה נשאר לי? לחיות פה כמו בן אדם, או לחיות כמו מסכן בארץ?
אני יכול להגיד שהפחד לחזור גדול מהפחד שהיה לי להתחיל חיים חדשים במקום אחר.
אין לנו ארץ אחרת אבל עם זה ואידיאולוגיה לא קונים לחם.
ולכל מי שדואג, אני עדיין תורם את חלקי ומשלם ביטוח לאומי למדינה, שרוב הסיכוים תשלול את התושבות שלי עוד מעט, למרות ששילמתי ביטוח לאומי מיום שיחרורי מהצבא ועד היום הזה (היום אני בן 28 ).
בברכה,
גילעד