ניסיתי שטח.
נחמד.
רכבתי שנים בכביש. וגם זה נחמד.
בכביש הייתי לפעמים יוצא מפניה והאחורי היה נותן איזה סיבסוב ויוצר קשת רחבה יותר לפניה, או שהייתי מחליק את האחורי לפניה הכניסה לפניה.
הייתי מאושר.
הבעיה היתה נורא פשוטה.
בכל נסיעה כזאת בעיר הייתי צריך לחשוב כי יש מצב שאני ארסק פיירינג יקר, או שאפול עם אופנוע ששוקל 200 קילו,
אולי סתם ההיגוי יהיה יותר כבד מאשר אופנוע שטח.
אבל בסופו של יום התשובה היא באלמנט הפאן.
השכבות עד האוזן איפה שאני רוצה.
בלימות מטורפות ברמזורים תוך כדי הרמת הזנב לאויר.
החלקות זנב ארוכות כקצרות בנסיעה פשוטה לעבודה.
הרמות גלגל מזדמנות אם יוצא או שרוצה.
עד פה גם אופנוע כביש עושה את זה יופי, נכון?
כן, אבל אני גם עובר על מדרכות מתי שבא לי בדרך.
הבורות לא מטרידים אותי.
מהמורות מהירות מפריעות לי לזנק אותם.
פקק? אין בעיה. היגוי מספיק טוב לצלוח אותו, ואם לא אז אני עובר דרך האי תנועה או מטפס על המדרכה.
חנייה?
אין בעיה.
ההבדל הוא שאני גם לפעמים עולה מדרגות בשביל לחנות במיקום יותר טוב.
סוף שבוע הגיע ואני מטייל.
יציאה מכביש בית אורן. האחורי משיר גומי מהצדדים וישירות עובר לשביל ביערות הכרמל.
למה?
כי ככה בא לי.
אז מה יש לי פה?
גם יתרונות של אופנוע דו שימושי, וגם של אופנוע ספורט.
יקום עוד מישהו שיכול לעשות את כל הדברים למעלה עם הR/ZX/FZR שלו.
אמרתי כל הדברים...
מה שכן, טיולי כביש ארוכים ב200+ קמ"ש אני לא יכול לעשות.
מצד שני, אני גם לא צריך לטייל 300 ק"מ בשביל כביש מפותל מספיק בשביל להנות.