סיפור קטן לשעת לילה שאולי יגרום לסופר מן להרגיש קצת יותר טוב.
בגיל 17 עשיתי רישיון, ביום הראשון שנגמר לי המלווה נסעתי לאסוף את אמא שלי מהעבודה, פעם ראשונה לבד.
בפניה הראשונה עשיתי סיבוב של 180 מעלות ועפתי עם הרכב של אבא לתוך מדרכה, במזל רק פוצצתי צמיג.
נסעתי מהר, לא היה לי מושג איך הרכב מתנהג בפניות ולא היה לי קמצוץ מהידע שיש לי היום בנושא נהיגה.
אתה יודע מה עשיתי יום למחורת?
שוב נהגתי ברכב, הפעם לאט יותר.
מאז עברו הרבה שנים וקילומטרים, עשיתי כמה קורסים, נהגתי קצת במסלולים ואני חושב שאני נהג לא רע.
בקיצור, כולנו מתחילים מאיפה שהוא, חלקנו עם בטחון עצמי מופרז וחלקנו הפוך.
אתה נשמע בחור נחמד מאוד (מדי), תפסיק לאכול סרטים ותמשיך הלאה, לא קרה כלום.
סה"כ שיפשוף קטן שלשכן לא מזיז ולך כבר תיקנו (כל הכבוד אלי!).
תגיד תודה שלא פירקת את האוטו על מדרכה.
נ.ב
בחיית רחמים, מה אכפת לך שרוני כועס\ עצבני?
זה פורום ציבורי, שיתפוצץ! (למרות שאני בטוח שהוא לא באמת כועס, רק רוצה לעזור לך).
אתה חייב לשחרר ולהפסיק לקחת קשה.