David32

חצוף. יצאתי לעשן, הצעת ללכת לפגוש את שומאכר וזרמתי. "רדף אחרי"? הובלת את הדרך, אני לא מכיר את הישוב בכלל אז ברור שהלכתי אחריך. קשה? ממש לא.

איך אתה לא מתבייש... אני פספסתי את כול הצד של רופני בשולחן E-A , אתה עם השיער הארוך? היה גם בחור שישב בתחילת השולחן (בצלע הקצרה יותר) , מי זה?

אני מצתרף להמלצה של RH, שורד אצלינו כבר כמה שנים לדעתי אחרי שהיינו מחליפים קומקום כול חצי שנה בערך.

"אחשלי תבוא למה בלעדיך זה לא מפגש אמיתי..." ככה גם יהיו מספיק אנשים וגם תדע מה יכולת להפסיד.

נו באמת, יש רמת גימור ללא לדים? למה? הם עולים בערך שקל וחצי וגורמים לרכב לכך שרואים את הרכב יותר טוב בכביש במיוחד עם הנהגים הנחמדים שלנו ששוכחים להדליק אורות כשצריך.

אם כבר יאשה פה אני יכול להגיד שכבר שנים שאני חולה על העובדה שקוראים לו יאשה והפצפוצים ושרשום לו שמתחת ל 0.6 באר זה אטמוספרי... כול כך הארד קור!

אני מתקן פאנצ'ר לרכב הסיני שעל הירח , אם אתה יכול פגוש אותי שם. כמובן בה"פ....

עבודה? טריאטלט עילאי ומתנשא או סתם מזוכיסט?

לא לא, זה היה לפני כמה שנים, כיום אני קונה 2 קופסאות פעם בשלושה - ארבעה ימים אם לא יותר... גם כן מארלבורו (אבל FINE TOUCH GOLD או איך שאני קורה לו "הקטן הכסוף הזה") אני מתנגד ללפרוס לתשלומים, אלא אם כן ממש צריך או שזה עסקאות כמו מנוי לחד"כ.

אתה יכול באמת להגיד שזה עזר לך ולא פשוט דחה את הכול? האמת לא כזה רע לי, everything is in my head. ואני גם ממש מתקמצן על עצמי, אני חוסך סכום יפה כול חודש והעו"ש עם מספרים נחמדים אבל כואב לי להוציא כסף גדול (יותר מ1000-1500 במכה או למשל שכירות).

333 bitch. לא הספקתי להוסיף שכמובן שגם בעבודה לא הכול דבש ואני בהחלט מרגיש שאני שווה יותר ממה שאני מקבל (הרבה יותר, במיוחד אם מתחילים להשוות קצת משכורות יוצא שלכמות עבודה שאני עושה המשכורת שלי עצובה ומוצדק לקבל באיזור ה 40-50 אחוז העלאה , אבל אני לא חושב שאני הולך ללכת ולבקש דבר כזה. לשבת ולתת פחות תפוקה? אפשרי אבל משעמם, מאוד. אני רוצה לנסות להגיש מועמדות לאיזה חברה בחו"ל אבל אני מחכה שחבר יקרא את הcover letter שלי , לצערי הקורות חיים שלי לא מרשימים ואם להגיד את האמת: אין לי בגרות. אבל יש איזה סיכוי קטן לעוף מפה, די בטוח שזה לא ישפר הרבה אבל כול עוד אני רווק וצעיר אפשר להתנסות קצת. לוקו לוקו לוקו, חשבתי כבר על עיניין החברים הקטנים, אבל אני לא רוצה להיות תלוי בהם, באותה מידה אני יכול לחזור לשתות אלכוהול בכמות תעשייתית אבל אני לא רוצה ולכן אני מחפש פתרון מבפנים. יש לי חבר שהפתרון שהוא ממליץ לי זה ספורט ספורט ספורט ומימשתי את זה והכול הלך טוב , הייתי חתיך (טוב נו - לא כזה חתיך), הייתי מרים משקלים מכובדים מאוד ורוב הזמן הייתי שמח. עד שנשברתי נפשית פלוס הייתה לי ""פציעה"" קטנטנה ולא היה לי כוח לטפל בה אז הפסקתי (כול זה קרה ביוני-יולי). עכשיו אני מבין שאומנם זה כיף ברגע שאני מצליח להתניע ולהתמיד אבל זה לא פותר את הבעיות אלא מסתיר אותם , כמו אלכוהול או סמים קלים (תסלחו לי צרכני האלכוהול ומרי ג'יין , אני לא מתנשא או משהו בסגנון). rupni - 239 מילים... לא יודע למה אבל פתאום נזכרתי בזה: gfaguHBfwOM דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

יופי, לוקו מעשן אז הוא יבין אותי , מצד שני הוא רזה... יש קטע ששמתי לב שקורה לי עם סיגריות ומתוקים, עם סיגריות פחות. אני מגדיר את זה כ"חסך נפשי" ולמה? אתן כמה דוגמאות: א. אני בעבודה, חיצונית טוב ויפה לי ואפילו בחלק מהמוח המודע די סבבה לי, אבל איפושהו עמוק בפנים יש איזה משהו ובדיוק יש איזה שוקולד או איזה משהו מתוק אז אני מתחיל לטחון אותו כאילו אין מחר, כמובן שזה לא כי ממש בא לי שוקולד או את הסוכריית קפה הארגנטינאית המגעילה הזאת (אותה ממש לא בא לי) ועדיין אני אלך ואכניס קצת מתוק לפה וכמובן כמובן כמובן שאחרי זה אני ארגיש לא משהו. ב. איזשהו מצב שאני באיזור שאני יכול לעשן בו (לא באוטו או בבית) וקצת משעמם... מתחיל לשרשר סיגריות , בשניה אני כבר מבין שלא בא לי וזה לא הגוף שצריך ניקוטין אלא איזה משהו נפשי , תכלס? הסיגריה השניה או השלישית מתחילות להיות ממש גרועות והגרון מתחיל לכאוב ומה לא, אבל אני עדיין מעשן אותם. גם זה כמובן גורר הרגשה לא טובה. אני אקפוץ כמה שנים אחורה ואספר על תקופה שבה עישנתי בערך 15-17 סיגריות ביום ואני לא יודע מה קרה אבל בבוקר אחד עברתי לעשן 2 קופסאות מאלבורו אדום ביום במשך שבועיים, התחלתי כבר להיחנק אבל זה עבר. קורה גם שיש לי craving דפוק למשהו מתוק או למקנאגטס ושות' או שממש בא לי סיגריה אבל זה לא קורה הרבה , לרוב השיגעונות האלה באים והולכים בלי להתריע ובזמן האחרון זה קורה יותר ויותר. המסקנה שלי זה שיש לי איזה חסך נפשי, אבל אני לא יודע מה הוא והאמת אני לא יודע איך למצוא מה גורם לו. (יש כמובן לציין שעברתי תקופה ארוכה של דיכאון אבל הרוב עבר) אז איך אני מוצא את הדבר הזה? פסיכולוג/ית לא בא בחשבון כי נמאס לי מהם , ההכי טובה שהייתה לי הייתה אומרת לי הרבה פעמים להשלים עם עצמי, שזה יפה ונחמד, אבל אם אני ממשיך ככה אני אשמין עוד יותר וגם ככה אני צריך להוריד איזה 10-15 קילו כדי להרגיש טוב עם עצמי. ואם זה ימשיך ככה עם הסיגריות אני לא אוכל לנשום בקרוב. בקיצור, מה עושים.

יש לי מה לכתוב, או ליתר דיוק לשאול בעיניין נפשי אבל אני לא מצליח להחליט: בגיבוב או בנושא חדש?

הסרטון עם הלקסוס הכתומה.... אלוהים ישמור.

אני כבר חודש מפנטז על בשר טוב...

אשראי. נו מה התחלת כבר לשטוף קצת כלים כהכנה? בלי מים קרים כמובן, כי מה שלא גורם לידיים שלך לנשור - מחשל. הייתה תקופה בה עבדתי בתור טבח בפאב וגם שטפתי כלים על הדרך (בכיור ולא במדיח) ולא היו מים חמים, האמת? אחרי כמה דקות זה כבר לא נורא.

רופני / אורי, יש עידכון לגבי מה שקורה בשלישי? מה עושים אלה ששילמו אם חס וחלילה המפגש מתבטל?

יופי, עכשיו כשאני חושב על זה עכשיו גם לי זה לא נשמע טוב, מה שכן זה היה מדהים. פיזדה של חזירה

אני רוסי, פעם כשהייתי אורי פינק אותי והביא אחת, לצערי אתמול נאמר לי שזה ירד מהתפריט (למה אורי למהההההההה?????)

התעוררתי בגלל הפלאפון, בצד שני "בוא נלך לראות שלג". יאללה נוסעים, צריך לצאת מהרחוב ברגל כי נפל עץ, נכנס לקורולה אלביט של חבר ונוסעים לכפר ורדים. מגניב אבל קצת מעאפן, "בוא נעלה לרמת הגולן , לג'ובה הגדולה"... SOLD. אז לג'ובה הגדולה לא הגענו כי אחרי הפניה לקלע הקורולה לא רצתה לעלות את העליה מרוב שלג. אז עצרנו. אם הייתי מביא כפפות היה הרבה יותר טוב, ואם הייתי נזכר שיש לי נעליים סגורות טובות (מהמכבי אש) אז בכלל היה מצויין.

חזרתי הביתה מהעבודה, מרגיש ממש פרודוקטיבי היום. כתבתי חלק יפה בעבודה והוא גם עובד (מדהים!) מגיע הביתה ומדליק את הדוד, צריך הרי להתחמם איכשהו... שעה קלה עוברת ואני מתחמם לי בכיף. אין על מים רותחים בחורף. לשכן המבוגר נפל החשמל או משהו, ןבמקום להתעסק בלוח חשמל שלו הוא החליט לשחק בשלי, מופע אורות בבית, לא מבייש שום מועדון תוסס. לא היה אכפת לי לולא ההגדרות של הראוטר לא היו מתאפסות, טוב נו. מתקן. ארוחת ערב קטנה המורכבת ממרק דלעת ונקניקית חזיר קטנה, אבל לא בא לי על סדרות היום, בכלל לא בא לי לשבת על המחשב. לוקח את הדיסק און קי מהאוטו ומוסיף לו סוף סוף את הפסקול של ההוביט, אבל מה? כול השמות דפוקים ולפני כול שם של שיר יש את מגילת אסתר, חייב לתקן בדחיפות, והנה עברו להם עוד עשרים דקות. בנוסף הגיעו לי נעלי הריצה לכביש, הקודמות הכאיבו לי לרגליים בגלל המבנה שלהם, החלטתי לצחצח אותם, קצת עבודת ידיים והם די נקיות רק חבל שאף אחד לא יקנה אותם כי גם הרגל שלי גדולה (47 או 13 us) וגם כי הם מינימליסטיות. זה מצמצם את קהל היעד. טוב צריך לנסוע לשלם על הערב קרספורומניבורים, מחשב הרכב טוען שנשארו עוד 80 קילומטר, המרווח בטיחות ממש קטן ואם אני ארצה לעבוד דרך כביש בית אורן אז הוא בכלל גבולי. מתדלק ונוסע, מספר החצילים לחלוקה גבוה, מאוד, אבל קשה לי להיות תקוע על מאה, אני אוהב להתקדם. והנה הגעתי, הזמנתי לעצמי שתי נקניקיות חזיר ומחכה להם, מגובב לי בשקט, המסקנה בלתי נמנעת, אין לי בעיה לשבת לבד במקום ציבורי, זה אפילו די נחמד. הנקניקיות הגיעו, הגיע הזמן לעזוב את הגיבוב. בתאבון לי.

מתי בפעם האחרונה ראית תמונה נורמאלית של מישהו בזמן שהוא אוכל בשר?

לא כזה אכפת לי, בית אורן יותר כיף אבל אין לי בעיה לעבור דרך פרויד ולאסוף אותך. לא כזה פחדן. מה שכן אין על כביש בית אורן בלילה, לא מפחיד בכלל מה פתאום! במיוחד כי אני לא זוכר את כול הפניות עדיין. אה כן ובטח יהיה רטוב.

הוא יצא להשתין או להתפלל?

אני מתכנן לקפוץ היום או מחר.