אתה מכיר את הסיפור על הארנב שמסתובב ביער ומספר לכולם שהוא הולך לזיין את הלביאה?
אותו דבר כאן.
בפועל כתבי הרכב נוסעים על תשעים קמ"ש בימני במהלך כל מבחני הרכב, הם עוקפים רק במידה וקיים מפגע בנתיב הנסיעה שלהם או במידה והם מעוניינים לפנות שמאלה בצומת הקרובה.
אל לנו להאמין לסיפורי ה"גבורה" שלהם לגבי מהירויות גבוהות, תקיפת פניות ואדרנלין שוצף וגועש לאחר נסיעות מבחן מרתקות כי הדבר איננו כך...
טוב נו, אולי קצת...
אולי הם מנסים להעביר לנו את התחושות, הרגש, המהירות, הדרמה כמעט מכל רכב ורכב שהם בוחנים. אולי הם מנסים לעשות את העבודה שלהם אבל מכיוון שאין מסלול מסודר בישראל הם נאלצים לבחור בשעות לא קונבנציונליות ובכבישים נידחים כדי לבצע את עבודתם על הצד הטוב ביותר, לסכן את הסביבה (ואת עצמם כמובן) כמה שפחות.
אם נתחיל לשאול "למה לא מנקנקים אותם?" נאלץ להסתפק במבחנים מרגשים לפיאט דובלו או במבחנים שיתקיימו בחו"ל (תוך חודש חודשיים כל המגזינים יפשטו את הרגל...), מבחנים מתורגמים (כמה טובים שהם יכולים להיות לא לזה אנו מכוונים...) וכדומה...
לסיכום, בוא נעריך את כתבי הרכב על העבודה שהם עושים, על הכתבות הטובות (לעיתים) שהם כותבים וזהו.