אתמול השלמתי את העברת הבעלות על האיביזה והיא נלקחה ממני, אז החלטתי לכתוב סיכום קצר על התקופה שלי איתה.
לאחר שהחלטתי שהגיע הזמן לעבור מדו"ג לאוטו, לקחתי מהחברה שעבדתי בה אז קורולה ליסינג 2005 לבנה (לא היתה אופציה אחרת). את הקורולה באמת שנאתי. מכוערת, שמנה, עגלה ואוטומטית. אחרי חודשיים נמאס לי והחלטתי לחפש לי רכב שיותר יתאים לצרכים שלי - קטן, ידני, יפה ולא יקר לאחזקה. החזרתי את הקורולה, חזרתי לדו"ג וחיפשתי אוטו. לא הייתי נעול על שום דבר ספציפי, הסתכלתי על 206, פולו, איביזה, פונטו, יאריס TS ולאחר כ 4 חודשים מצאתי אותה:
איביזה 2003 "ספורט", יד 1, 43000 ק"מ. נפגשתי עם הבעלים (בחורה שהכרתי), סגרתי איתה על בדיקה וכו' והעיסקה התבצעה מהר מאוד אחרי זה.
האיביזה מבחינתי היתה הרכב הראשון שלי. לפני זה נהגעתי על רכבים אחרים, אבל זה היה הרכב הראשון שהיה בבעלותי לגמרי. לפני שקניתי אותה, הרבה אנשים הזהירו אותי "סיאט זה לא אמין, אין לה שוק, טיפולים יקרים" וכו'. מבחינתי כרכב ראשון האיביזה לא איכזבה. במשך כל התקופה שהיא אצלי היא טופלה ב"מוסך רון" (לפני זה במרכזי בבני ברק) ובשנתיים שהיא היתה אצלי היא הפגינה אמינות מושלמת. 0 תקלות. הדבר היחידי שקרה איתה היה שנגמר המצבר (המקורי, שהחזיק 5 שנים). הטיפולים לא היו יקרים כלל (טיפול קטן כ 600 שקל, גדול סביב ה 1500 כולל פלאגים ובלמים ועוד כל מיני דברים שעושים ב 60 אלף).
האכזבה היחידה שלי מהאיביזה, היא שלמרות התדמית הספורטיבית, מדובר ברמת גימור בלבד. בשנתיים שהיא אצלי הספקתי ללמוד לא מעט על נהיגה, כולל קורסים של נהיגה מתקדמת וככל שעבר הזמן, יותר ויותר הבנתי שספורטיבית היא ממש לא (אני ממש לא חיפשתי ועדיין לא מחפש אוטו ספורט נטו, אבל קצת רגש מכיוון כלשהו לא היה מזיק).
את האיביזה מכרתי תוך 3 שעות מרגע הפרסום עם 66000 ק"מ (גרתי ממש קרוב לעבודה רוב התקופה שלי איתה) במחיר נמוך בכמה מאות מהמחירון המשוקלל. אני בטוח שיכולתי למכור גם במחירון ואפילו מעל בהתחשב במבול הטלפונים שקיבלתי ברגע שפרסמתי את מודעת המכירה, אבל רציתי להפטר מזה כבר וזהו.
את האיביזה תחליף אלפא מיטו אדומה. גם הפעם התעלמתי מהדיבורים של כולם על אמינות איטלקית וירידת ערך. מה לעשות שמאזדה 3 לא עושה לי את זה (כן, ניסיתי).
אני מקווה שהאלפא תשרת אותה נאמנה וגם תשמח אותי בנהיגה קצת יותר מהאיביזה.