בגדול,בסכינים, כמו בל דבר אתה משלם על מותג. התהליכים של הפלדות משנים עלויות גם. אני יכול להגיג לך חד משמעית - הצווילינג שקניתי לפני 4 שנים ב350~ הייתה צריכה השחזה מקצועית לעיתים תקופות פי כמה (השחזה ביתי על אבן של חברת צווילינג) ושוטל לעומת סכין שנקנתה (חברה עלומת שם בארץ, ידועה יותר באירופה) ב500 בערך כמעט ולא עברה השחזות, למעט שטול מדי שימוש או שניים , שתי הסכינים עבדו קשה במטבחים ביתיים ומסעדות.
ההבדל המהותי בינהן הוא הבדל דרסטי במשקל ובארגונומיית הידית. הסכין של צוויילינג קלה לעומת הגרמנית השנייה, והארגונומיה של הצויילינג עדיפה טיפה. לעומתה הלהב הרחב והכבד יותר בגרמנית התאים יותר לקיצוצים, אבל פחות לטיפול בבשר לדוגמא. הצוויילינג הפתיעה מאוד בפריסה ועבודות חיתוך עדינות יותר. יש המון משתנים בדברים האלו, אבל להגיד שבשביל סכין מפלדת פחמן עם ידית אבוני הייתי משלם פי שתיים עד שלוש ממחיר של סכין מטבח מקצועית ולא מפונפנת? לא. פעם אולי כן, אבל התפכחתי מאז.
הכי רחוק שהייתי משקיע היום זה בסכין כנראה (למעט השון קן אוניון, מעולם לא החקתי סכין טובה ממנה. הארגונומיה שלה לא נתפסת. חבל שהיא עולה 300 דולר ונשארו ממש מעט מהן בחנויות בעולם) יהיו הסכינים האלו:
http://www.dick.de/en/tools_for_chefs_and_butchers.php?warengruppe=607&sprache=EN&hauptgruppe=34
להגיד שהמחיר של 700 ש"ח שווה אותן? קשה לי להגיד שכן. אבל הן נוחות בצורה יוצאת דופן.
א' גלובל בגדול חברה יפנית, העיצובים אירופאים. הלהבי GS שלהם פנומנלים ולא נופלים מלהבים אחרים שעבדתי איתם. פשוט מתוחמרים בצורה מגוכחת הארץ. יתרון מהותי נמצא בתחום הסניטציה שלהם עקב החישול ביחידה אחת.
לא ממש מובנת לי הבחירה של סכינים יפניות על סכינים ארופאיות מעבר ללהב סנטוקו מול להב שף אירופאי, ששם מדובר על העדפה אישית לטכניקת עבודה. קסומי וקאי שון הן לאו דווקא הבחירה ראשונה שלי בלהבים יפניים, בכלל, אני מוצא את הסכינים שלהם פחות נוחות לעבודה ארוכה, אבל פשוט מדור על ארגונומיה שונה לחלוטין. אגב, יש להבים יפניים שאין תחליף, לטעמי בעיר בתחום הדגים, וחלקית בתחום הבשרף שגםאז, כנראה שלטיפול רציני בקיצוב ופירוק, הייתי הולך על להבים של פ.דיק באופן בלעדי. הן מכוערות בצורה מגוכחת, אבל בנויות מדהים למשימה.