פעם חשבתי שאני פנקיסט. לא הייתי. היה לי את כל הגרדרובה ואז הבנתי שאני מעדיף להתקלח, מרד הנעורים המשיך בשלו רק בלי הגדינס הקרוע והמוהיקן, בעוד אני וחבר מרעיי עדיין תוהים מה, ולא למה כמו ששמעתי שהכתירו אותנו. אחר כך התגייסתי. לא נעשתי חכם יותר. קצת בוגר יותר, אבל עדיין בפיגור של כמה שנים על כולם. גם כן הבטחה מטפושת. דפקתי את הברך קצת. זה כן. אפילו רצתי לתוך קנה 105 של מג״ח 6ב׳ גל בזמן סופת פודרה ביסלשית. הקנה ניצח. אני חורש את העיר לעיתים על הבורד שלי. רואה ילדות מסתכלות עלי במעין פליאה. יש לו מלא (11) קעקועים, והוא אפילו חתיך (התוספת השנייה היא טפיחה על השכם של עצמי. אני מקווה שזה זה ולא סתם בהייה תוך כדי הלם טינאייג׳רי). הוא בטח לא מפה שמעתי מישהי אומרת פעם. פריק גם שמעתי לא מזמן, חשבתי שזה טרנד שפסק אי שם בשנות ה2000 המוקדמות. הכי הזוי שאמרו היה ילד ביציאה מהסנטר בדרכי לסרט ברב חן שאמר בפשטות ״נעליים יפות״, אמרתי תודה ותהיתי אם חשב לומר wanna fuck כדברי הקלישאה. היום, אוטוטו 29. ואני עדיין לא חכם יותר. בוגר יותר כן, משכיל יותר כן, אבל לא מרגיש חכם יותר. סבא שלי אמר לי ״כל החיים לומדים, בסוף מתים טיפשים״. הוא גם היה אומר הרבה אינדרר דריין, וצ׳פדחופ.
אם כבר בסנטר, החור הזה שדרת עליו? כמה מכות היו שם פעם. מזל שהייתי שקט. לא הפרעתי, לא הפריעו לי. היום אתה רק מסתכל והם מצתנפים לכדור. סחבות אמיתיות. שיירי הפאנק נודד בין סקוואט לסקוואט, ובלילה מבלים (בילו? לא עברתי שם הרבה זמן) בכיכיר דיזינגוף.
מוזר להזכר בזה. האמת לא מתגעגע לנעורים. יותר טוב לי היום מאשר מכאשר הייתי ילד ונער. לשרימפס טוב או קלאם צ׳אודר דווקא כן.
הנה ב1:21, תרמתי גיבוב לגיבוב.
I'M ON HORSE