יום אחד לפני כ9 שנים ילדה הסתובבה בשכונה שלנו עם החתול בעגלה ושאלה אם מישהו יכול לקחת אותו כי לפי דבריה איזה ז***ת בני ז***ת התעללו באמא שלו והיא נטשה אותו.
הוא היה בגודל של אוגר (היו לי אז אוגרים ולכן אני יודע שהוא היה בגודל שלהם), ועוד לא פתח עיניים.
כמובן שלא יכלתי להשאיר אותו ככה והבאתי אותו הבייתה, גידלנו אותו, האכלנו אותו ובסוף גם פתח עיניים וגם גדל ליצור הענק שהוא היום.
לבחור קוראים ג'יימס, אבל בדרך כלל אנחנו קוראים לו "קיסה" כי ככה זה אצל יוצאי בריה"מ.
אני אוהב אותו כאילו הוא הבן שלי, וגם הוא כנראה, כשהתגייסתי היה מיילל ומסתובב בחדר שלי כל היום וכשהייתי בא הוא היה שומע אותי רק מתחיל לעלות בבלוק ומהמדרגה הראשונה כבר שמעתי אותו בקומה הרביעית קופץ על הידית של הדלת ומיילל שיפתחו.
עכשיו שהשתחררתי הוא כל היום לידי או עליי, לא הולך לרגע.