נסחפת. לא חצי שנה. אני מסכים שבין יוני לספטמבר מאוד מאוד חם. בגלל זה יש מזגנים, ועדיין, גם אני כילד וגם הילדים שלי שיחקנו כדורגל ב40 מעלות. יש מלא מעיינות, יש בריכה, ו... נכון. ממש חם.
מצד שני,עוד שישה חודשים ממש סבבה, בלי הוצאות על חימום ונעים.
הנה מה שכתבה מישהי מיישוב אחר במועצה, אגב, 40 דקות מירושלים.
===
אני הדר גלברג, ונולדתי בעיר.
לא סתם בעיר, במרכז הארץ.
עשר דקות נסיעה במונית והגעתי למדינת תל אביב.
קניונים, בתי קפה ומסעדות היו הבילוי העיקרי שלי...
ככה גדלתי.
הירוק היחיד שראיתי היה הדשא בקאנטרי, וטבע? את הטבע פגשתי כשהצטרפתי לטיולים בצופים
(רק בגלל שהיו שם חתיכים) .
יתושים לא עקצו אותי- מסתבר שהם לא ממש מחבבים קרם גוף של ויקטוריה סיקרט, ורעש מכוניות, אוטובוסים ומסיבות קריוקי היו הפסקול של חיי.
היום אני הדר גלברג רוזנבלום, תושבת מושב נעמה שבבקעת הירדן,
ואין מאושרת ממני.
להתעורר כל בוקר לנוף מדברי,
לחיות בשקט, קרובה לטבע,
עם אנשים טובים וקצב אחר לגמרי לחיים.
לבנות פה בית פרטי צמוד קרקע במחיר שפוי
להקים משפחה ולגדל ילדים במרחבים ובשדות הפתוחים...
אז נכון, אולי יש פה יותר זבובים, אבל מה זה זבובים לעומת זיהום אוויר ורעש טורדני.
אז נכון, חם פה, אבל כמה שחם פה ככה חמים גם האנשים...
אז נכון, אין לך סופר חמש דקות מהבית, אבל אתה יוצא לגינה וקוטף את ארוחת הערב שלך...
בקיצור, ככה באמצע החיים למדתי מהי איכות חיים.
אז אם משהו אחד ממה שכתבתי גרם לך לחשוב שאפשר אולי לחיות אחרת
תבואו לראות, להרגיש ולהתאהב
Sent from my Nexus 5X using Tapatalk