רם מילון

אבי כל הכבוד על היוזמה ופריצת הדרך עבור משתמשי רנו 4. לפי ההודעה הראשונה, חשבתי שאתה לפני יצור סידרתי. אני מניח שכאשר יגמר האב-טיפוס, נעמוד בתור להזמנות. האם נתת דעתך על העומס של הפרוייקט על מערכת החשמל הקיימת ברכב (אלטרנטור, כבלים, מפסקים ומצבר) בהנחה שמזגן יעבוד לאורך זמן רב בנסיעה ארוכה?

יעקב טורטן (דר' וולוו) שהפעם הגיע עם ה-MG נאלץ להמתין בצומת נגבה עקב כבל גז קרוע. וחיכה לשיירה הירושלמית שתבוא לעזרתו עם כלי עבודה . מסתבר שהמדבקה המפורסמת בחלון האחורי שונתה בהתאם:

תודה ענקית לעיריית אשקלון, מלון גני דן, צביקה מרגלית וכל החברים שהרימו את האירוע. היתה חוויה מהנה ביותר ובלתי נשכחת. ישר כח! מכל החברים בסניף ירושלים של מועדון החמש. תמונות מהשיירה הירושלמית:

עדי, יופי של תמונות. אהבתי את הסוסיתא עם החתוליתא

2....

1....

פשוט תענוג, כל הכבוד על היוזמה שתמיד נמצאת במועדון הדה-שבו. יואל התמונות מדהימות. נראה כאילו הכנת פרוספקט פרסום לדה שבו.

בסך הכל הוא פיצל את הספרות כך: 23-88-69 ותודה על הקישור לכתבה

תודה, תודה. שמחתי מאוד להענות לבקשה לעזור בשולחן המועדון. נהנתי מאוד מהארוע, מהאנשים ומהמכוניות. ולא לשכוח את אחי הקטן, רוי, אספן מתלמד שעזר גם כן. טל מילון

ארוע מדהים, לא נראה כזה בירושלים מזה שנים רבות אם בכלל. הכוונה לקיים ארוע כזה ואף גדול יותר בשנה הבאה במסגרת יום ירושלים מבורכת. צילמתי את כל הרכבים שהשתתפו בראלי, לצערי מספר תמונות בודדות יצאו מטושטשות ולא נכנסו לסרטון. עמכם הסליחה http://www.youtube.com/watch?v=8qhyH7UIkEw&feature=g-upl דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

הודעת פרסום שהופצה בסוף השבוע שעבר במקומונים בירושלים ובאתר מוזאון ישראל: http://www.imj.org.il/PDF/cars.pdf להתראות בראלי

המכוניות

האנשים

ועוד...

הרמת כוסית מאוחרת לפסח שהסניף הירושלמי פספס. וכן לכבוד רכישות חדשות של מספר רכבי אספנות ע"י חברי הסניף, חלקם בתחילת השיפוץ וחלקם לקראת השקה.

חברי מפגש מועדון החמש הירושלמי נפגשים להרמת כוסית מאוחרת בסטף. יום שישי, 20.04.12 בשעה 14:00 התכנסות בשעה 13:45 בהר הרצל, ומשם נסיעה בשיירה לסטף. לבירורים ניתן לפנות אל רכז המפגש אילן גורן בטל' 5272562- 050.

קשה להשוות המיני מאחור קצת מטושטשת. ואת הרנו מסתיר איזה גוש פח. אבל אני מעדיף בכל מקרה את הרנו.

סרט מעולה, זה עם השמונה רנו 4 הוא בארם ההולנדי ויש לו את אחד האתרים היפים ביותר של רנו 4: http://home.planet.nl/~oeffe035/ חג שמח לכולם.

משפטי רנו 4 אוסף ציתותים ואמרות שפר שנשמעו במהלך השנים, בנסיעה בדרך ובאירועים השונים. המתייחסים לרנו 4 שלי ולרנו 4 בכלל שבדרך כלל זכור לטוב ומעלה אסוציאציות מצחיקות מחיי נהגים ומשתמשי הרכב לשעבר. אני בטוח שלכולם יש אמרות ששמעו בהקשר לרכב שלהם אשמח שתוסיפו אותם כאן ואם שכחתי משהו תזכירו לי "הנה האוטו של מיסטר בין" / ילדים בשכונה. "לאבא שלי היה כזה" / נשמע בווריאציות שונות (דודה, סבא, אח וכו') ע"י כל אדם שלישי. "וואי איך קרענו אותו בצבא" / נשמע בווריאציות שונות ע"י כל מילואימניק שלישי. "אתה רואה, זה דה-שוו " / אבא שמדריך את בנו הקטן זיהוי רכבים. " אוטו קרטה" / נהג מונית ברמזור, מלווה בתנועת יד של העברת ההילוכים המיוחדת לרכב. "מוכר?" / כל נהג עשירי בכביש וכל נהג שני במזרח ירושלים. "רם והמילונית" / חבר במועדון הירושלמי (שיבוש של שם המשפחה ושם החיבה של הרנו) "פעם נשארה לי ידית ההילוכים ביד" / נהג ותיק וגדול ממדים. "חרשתי את כל סיני עם הרכב הזה" / עובד בשדות הנפט באבו רודס. "אפשר לנסוע עם שלושה גלגלים באוטו הזה!" / נהג שהתעקש לספר שבמהלך נסיעה עף גלגל והוא המשיך בנסיעה על שלוש. "בליטר דלק אפשר לנסוע עד אילת" / בחור שמסביר לחברתו כמה הרכב חסכוני. "הרכב עובר ליד תחנת דלק, שואף אדי דלק וממשיך" / עוד בחור שמספר על יכולות החיסכון בדלק של המנוע. "הרכב הזה כמו ג'יפ, אין שטח שהוא לא עובר" / בוגר צה"ל, ששרת בשנות השמונים. "ברכב הזה לא צריך קלאטצ' " / משתמש ברנו 4 לשעבר, שהתפאר ביכולתו לסנכרן העברת הילוכים ללא לחיצה על המצמד. "בחברון יש מאות כאלה" / מוכר חלפים משומשים. "אבא, איזה פדיחה לנסוע בזה" / הילדים שלי, כשבאתי לקחת אותם מבית הספר היסודי. "אבא, מתי אפשר לקחת את האוטו לסיבוב" / הילדים שלי, כשהוציאו רישיון נהיגה. "נכון שאתה מוריש לי את האוטו של סבא" / הבן הקטן שלי כשהיה בן 7. "איך יצאים מפה?" / טרמפיסט צעיר שלא מוצא איך פותחים את הדלת מבפנים. "איפה הפילטר שמן לכל הרוחות" / מכונאי במכון סיכה. (בדגם הזה אין פילטר שמן). "כל הכבוד", מלווה בהרמת אגודל / נהגים העוקפים בעליות. "אני מרים את האוטו ביד אחת" / הולך רגל שראה אותי מחליף גלגל. "בשביל מה הידיות האלה מקדימה – להוציא את הרכב מהבוץ?" / מבקר באירוע מועדון , המתייחס למגיני הפנסים הקדמיים. "מה זה, צנצנת חמוצים?" / אדם שראה את בקבוק עודפי המים של מערכת הקירור במנוע. "באוטו שלי מנוע המגבים יותר גדול ממנוע הרכב שלך" / נהג משאית. "זה לא צהוב, זה ירוק בהיר" / בוחן רכב בטסט השנתי שהתעקש שאחליף צבע ברישיון אחרי למעלה מ-20 שנה עם אותו הצבע. "אם יש מנורה, היא צריכה להבהב" / עוד בוחן רכב שלא מוכן לקבל שמנורת החנייה המותקנת בצד הרכב אינה מנורת איתות (היצרן חשב אחרת!). "נראה לי שזה לא יעבוד..." / נהג וולוו שנתקע עם פנצ'ר כששברתי את הג'ק של הרנו בניסיון לעזור לו. "תחפש בחירייה, לפני שבוע זרקנו את כל המלאי" / מוכר במחסן החלפים בסוכנות רנו בשנות התשעים המאוחרות. "תראה, מצאתי לך גריל אלומיניום" / אותו המוכר, לאחר שהתחננתי שיבדוק אם נשאר משהו בכל זאת.

יפה מאוד בשעה 4 הוא צופר ?

אם זיהיתי נכון ומעל החיפושית רואים חלק מבית הספר קריית נוער, אז יתכן והרחוב הוא רחוב ישראל זנגוויל.

קריית יובל?

בדיוק אותו המקרה קרה לי, עם ספק יווני. הזמנתי סמל לרנו לפני חמישה חודשים ועדיין לא הגיע. הספק מתעקש ששלח בדואר רגיל מהיר, כדי להוזיל את העלויות ולכן אין לו קוד מעקב לצערי הוא לא מוכן להחזיר את הכסף. אבל כבר היו מקרים שציוד הגיע גם אחרי 8 חודשים, אז אולי יש עוד תקווה .

הגשם הקדים והחל לרדת בירושלים כבר עכשיו (09:00). לצערינו הביקור ביקב בגוש עציון נדחה. ולא יתקיים מפגש היום. על מועד חדש תבוא הודעה. בשם אילן גורן טל' 5272562- 050 רכז מפגש ירושלים

הסיפור השמיני (והאחרון) : טיפוס ברוורס התקופה היא תחילת שנות התשעים. באחד מטיולי השבת בטבע של אשתי ושלי, החלטנו לנסוע לדרך בורמה. תחילת המסלול ליד הישוב תעוז, משם עולה דרך עפר במסלול שיירות תש"ח לירושלים. חלק זה של הדרך ממערב לכביש שער הגיא - בית שמש, מתון יחסית ועבירותו קלה, לא כל שכן לרנו 4. את הדרך עברנו לאיטנו נהנים מהנוף וחווים את ההיסטוריה, אך כשהגענו לחלקה המזרחי של דרך בורמה, נתקלנו בשלט המעבר לרכבי 4X4 בלבד. המסלול שעולה בהר לשרידי הכפר הערבי סריס (היום שורש), כנראה יהיה בכל זאת קשה מידי לרכב. לכן החלטנו לקחת מסלול נוח יותר, דרך יער הקדושים, מערת בני ברית ונחל כסלון. קטע זה שאורכו כ- 10 ק"מ התחיל בנסיעה קלילה לרכב, תוך כדי טיפוס איטי ביער, נעשה תוואי השטח יותר ויותר אכזרי. בתחילה מעברי מים שיצרו תעלות עמוקות, לאחר מכן גזם עצים שנזרק לדרך וטרם נאסף ובסוף גם מעבר ערוץ ואדי עם סלעים גדולים. אחרי נסיעה של כשעתים ומעבר מכשולים רבים הגענו למזלג דרכים: משמאל, הכניסה האחורית לכפר עין רפא. ומימין, דרך המטפסת בהר לכוון צובה. כשאמרתי לאשתי שנחצה את הכפר ונצא במחלף עין חמד (נסיעה של שתי דקות). קיבלתי מבט של "אין סיכוי שאני נכנסת לכפר - מצדי תשאיר אותי פה". בכל זאת מדובר בשלהי האינטי פדה הראשונה וכל הסברי שהכפר בתוך הקו הירוק וכמו שאנחנו נכנסים לאבו-גוש כך גם הכפר הזה. נעניתי בווטו מוחלט. התחלנו לעלות לכוון צובה, אך העלייה תלולה מידי, הרכב שמצויד בהנעה קדמית מחליק ולא מצליח להיאחז בקרקע. מתדרדרים לאחור בזהירות, לוקחים תנופה ו... אין סיכוי. הזמן עובר, השעה מתאחרת והערב קרב. לחזור את כל המסלול הקשה לקראת החושך לא בא בחשבון. אז אני מחליט לנסות את הצ'אנס האחרון: לטפס ברוורס. אני מסתובב בזהירות במזלג הדרכים, מכניס רוורס ומתחיל לטפס. כך המשקל של הרכב על הגלגלים הקדמיים החיכוך גבוהה יותר ובמאמץ רב הרכב ואנחנו עוברים את הקטע התלול. אבל הדרך יותר דומה לשביל צר כשבצד אחד הר, בצד השני תהום ובאמצע צומחת צמחיה. אין אפשרות להסתובב חזרה ואנו ממשיכים בנסיעה ברוורס. אחרי טיפוס של כקילומטר ברוורס, אנו רואים כבר את בתי הישוב צובה. אבל הרכב שתנאי הדרך קשים לו וזרימת האוויר במנוע פסקה בגלל כוון הנסיעה. מתחיל להראות סימני הזעה. עוד קצת ואנו מגיעים לפאתי המטעים של צובה. שם אנו מצליחים סוף סוף להסתובב ואז נדלקת נורית חום מנוע. הרגשנו קצת כמו אנשי הפלמ"ח בעליות של דרך בורמה, משתדלים לא לעלות על מערב, נלחמים בתנאי השטח ובשום מקרה לא מוותרים. גם הרכב שיתף פעולה ורק בסוף העלייה סימן שהיה לו קשה. לאחר קירור המנוע המשכנו בנסיעה, מרוצים ועייפים הגענו לירושלים.