oryo

חזרתי מנהיגה קפואה, זה קטע עם האטום - לא משנה כמה אני מנסה להוריד את זה לטקסט זה באמת בלתי אפשרי להסביר כמו שצריך את החוויה של לנהוג אותה חזק בכביש. אני חושב שזה הרכב היחיד בו נהגתי שמצאתי את עצמי תופס את ההגה חזק ומשתמש בו בשביל לדחוף את עצמי אחורה בתור קונטרה, שזה לא באמת נחוץ כי יש חגורת רכבת הרים שמרתקת אותך למושב - ובכל זאת. מוצא את עצמי לופת את ההגה בכח כשאני לוחץ אותה. ספק מצורך ספק מפחד 😅 100% מצערת זו חוויה שנעה על המנעד בין absolutely hilarious ל mind-blowing scary, הרכב צורח ודוחף בצורה לא סבירה, ועצם זה שאין בקרות ובקושי משקל גורם לזה להיות אקסטרה מפחיד. מדי פעם אני משחרר צעקה / קללה בשביל לפרוק לחץ. אשכרה. הנה אני בבוקר של 6 מעלות עם רוח ישירות לתוך הפרצוף, לא נראה חשוד בכלל, ולגמרי לא קיללתי את עצמי על הפיגור של לצאת בקור הזה לשחק בחוץ. יום לאחר מכן נסעתי עם חברים למקום בשם Staccato Ranch, בגדול: מדובר במשהו כמו 300 אייקרים (1,200 דונם) של חווה שכל הייעוד שלה זה גן שעשועים לחובבי נשק. יש שם מטווח סגור מהיפים בארה״ב, מטווחים פתוחים עם מטרות פלדה (דינג בירי, הרבה יותר כיף מנייר), clay shooting, ואזור לש״ב בשביל להרגיש כאילו אתה בcod / אימון מתקדם. פירקתי שם כמות תחמושת לא סבירה, מקום מאוד רע לחשבון הבנק. מצ״ב תמונה של שוטגאן של אחד החבר׳ה, ניחוש כמה השטות הזו עולה?

מעביר את המשך השרשור לגיבוב טקסני, ככל שיהיה כזה

בא אלי בחור במפגש רכב ביקש ממני רשות לעשות סשן צילומים, אמרתי לו כמו ברקוני בווווודאאאאיייי שלח לי, יצא ממש טוב! (כובע כי מאורך שיער מסוים אתה מסיים נסיעה עם פן מביך)

אחד הדברים שאני אוהב במקום מגוריי הוא שהגישה שלי השתנתה מ"תניח את הרע, ומקסימום תופתע לטובה" ל"תניח את הטוב, ומקסימום תופתע לרעה" בא עיתונאי לעשות כתבה על אוסטין, הקדשתי לו שעות מהזמן שלי, לא חשבתי שהפואנטה היא צהובון שנועד לפרוט לאנשים עם רגשות. כתבה על הקהילה באוסטין, ואיזה 90% מהתגובות זה אור ילד זין... יצא לו די טוב 😅😅😅

ההקשר המלא, הוא שהכתב שאל "אבל אתם לא מוטרדים מזה שעץ יכול לבלבל את הילדה? שתביא לכם איזה אמריקאי נוצרי הביתה", ועל כך נענה שאנחנו לא אנשים דתיים ובעיקר רוצים שהילדים יהיו מאושרים, ובתכלס כאדם חילוני אני הייתי יותר מוטרד ממצב בו מכניסים לי דת הביתה מאשר בן זוג שאיננו יהודי. אני כמובן עומד מאחורי זה, ובבחירה בין אמריקאי חילוני ויהודי דתי אני בוחר את הראשון תמיד, כי גזע לא מעניין אותי אבל דוגמתיות פחות מתאימה לסגנון החיים שלי, וכל אלו בכלל לא מעניינים כי בפועל זו איננה החלטה שלי. לגבי זה שהייתי צריך להיות יותר דפנסיבי / פחות ישיר, צודק, אבל לא חשדתי בבחור.

כן אבל זה "קהל שבוי" מה שכן, אשתי קיבלה מספר הודעות ממכרות שאמרו לה שמזל שהיא כתבה תגובה, כי מהכתבה הן לא יצאו מבולבלות, ואחרי שקיבלו קצת הקשר הבינו שזה בסהכ ספין / בייט. מה שאתה מתאר נשמע ציני בכמה סדרי גודל מעבר, מזעזע. אני כבר פחות ילד אבל עדיין יש בי את הנאיביות הזו שלא מצליחה להבין איך לאנשים אין כבוד מינימלי כלפי עצמם, כשהם פועלים בכזו ציניות וחוסר אמפתיה.

לא אכפת לי מעץ ואני בטח לא מתבייש בו, זה סתם פאקינג עץ פלסטיק עם אורות ומזכרות. מה שכן מבאס זה שבכתבה הם הורידו את ההקשר לזה ולדברים אחרים, וזה ייצר מצג שווא לגבי סוג האנשים שאנחנו וצורת ההתנהלות שלנו. כאמור, לא מתרגש מזה, אני חי את החלום של עצמי ולכן לא לוקח ללב טוקבקים של אנשים קטנים ומשועממים. כן לקחתי ללב שאשתי ואמא שלה העבירו יום בבכי ותחושת לינצ'טרנט, אני זוכר איך זה הרגיש לי בעבר ובניגוד למשתמע מהכתבה - אמפתיה לא חסרה אצלנו בבית. קיצר בקטנה, למדתי ואיישם להבא. חשדהו וחשדהו.

למה העברתי הרצאות בזמנו? יש שיגידו בגלל שאני נרקיסיסט חולה צומי יש שיגידו, אני ביניהם, שאם יש לך כח/אפשרות לעזור לאנשים במאמץ סביר, אז למה לא אני entrepreneur / builder, בילדרים אוהבים לייצר דברים, בין אם זה לעבוד על הרכב לייצר מחמצת לבנות סילבוס או לעזור לאנשים. כל עוד זה במידה ולא מסכן אותי, אז זה מייצר תחושות חיוביות ובתכלס בסוף זה איכשהו גם ייצר ערך, סטטיסטיקלי ספיקינג. אני חושב שסטגנטורים ובטח ובטח דיסטרויירים פשוט לא מצליחים להבין את הפריזמה הזו, ואז הם מבצעים כל מיני השלכות. ממש כמו שאיזה בחור לא חשוב שמות לא הצליח להבין שעץ אשוח בבית עם אורות יפים ונעליים ותמונות של הילדים זה לא "נוצרי" ולא מבטל את הזהות שלנו, אז כתב את הפרשנות שלו. ביקורת, במקום סקרנות. אנשים קטנים חושבים קטן.

אז... עשו כתבה על אוסטין בדה-מרקר, אני מופיע שם ובגדול עברתי אירוע של לינץ׳ תדמיתי. הכתב/עורך לקח ציטוטים חלקיים, הוציא אותם לחלוטין מההקשר, וגרם לנו להיראות כמו איזה צמד נובורישים. מה לא עושים בשביל קליקים? הנה פוסט שלי בנושא (+הכתבה). הנה תגובה של אשתי, שלקחה את זה הרבה יותר קשה ממני. מה לעשות, אני כבר הספקתי לצבור קצת נסיון בשטויות האלו - והיא פתחה את הבוקר עם הודעה מאמא שלה ״אני לא מפסיקה לבכות״. לא בדיוק בא בטוב. את התגובה שלי בגזרת הטקבוקיאדה - שכתובה בצורה לא מתלהמת - לא פרסמו. אולי אין שם מספיק רעל, אולי זה סופ״ש אז המודרטורים לא עובדים, אין לי באמת מושג ואני לא יותר מדי מתעניין. תזכורת לעצמי ובכלל - (א) לחשוד בכתבים ולא לתת להם את ההנחה מהספק שהם באים לסקר ולא לייצר דרמה ו(ב) להפעיל חשיבה ביקורתית כשאני קורא כתבות בסגנון, לא לקפוץ למשפטי שדה. ועכשיו אם תסלחו לי, אני זז לארוחת בוקר, אשתי הכינה שקשוקה ברוטב דם של דתיים עניים ואני לא רוצה שיתקרר פשוט זה דופק את הטעם.

לחתול שלי קוראים פוף

הסיפור הזה עם ׳עליה׳ ו׳ירידה׳ היא אינדוקטרינציה קלאסית, והחיבה (או חוסר הבנה) של רוב הישראלים לאינדוקטרינציה היא תופעה תמוהה בעיני. זו לא ״ירידה״ וזו לא ״עליה״, מדובר בהגירה/מעבר/שינוי. אם לפלוני עושה נעים כשמחדירים לו שיט לתודעה כמו שעושים לילדים קטנים, זו זכותו המלאה. כל זה לא קשור לדעה האישית שלי בנוגע לעניין, מדובר בעובדות. הפועל לעלות/לרדת לא קשור לפעולה עצמה, אלא לאג׳נדה שמנסים ליצוק לתוכה. קצת כמו שישראלים לא קוראים לישראל בשמה, אלא ״הארץ״ (גם בחו״ל, אגב), רק שלפחות במקרה הזה אתה פחות מעיד על אחרים ובעיקר על עצמך לי אישית אין בעיה עם הפעלים ואני מוצא אותם בעיקר משעשעים.

הורים של חברים מבקרים כאן לחודשיים, הסבתא מספרת לי שהילדים שלה בישראל ממש התלוננו על זה שהם אמורים להתמודד עכשיו חודשיים בלי סבתא וסבא. זה ממיס לי את המח.

כמעט 5 שנים אחרי. אני בבית אחר, עם עסק אחר, סיטואציה שונה, חלומות מסוימים שהתגשמו - ובכלליות מאוד מאוד grateful הילדה בבירור מג׳נרטת הכי הרבה אושר והייתי מחליף כל דבר, כולל החיים עצמם, ולא אותה/אחיה. בהקשר של הטראומה המתמשכת שם קוד ״אוק7״ שכולנו עוברים בעצימות זו או אחרת, אני לא יכול או מעוניין לדמיין איך מרגישים אנשים אחרים שעברו אירועים שקשה לי להעלות בכתב מדי פעם מתגנבת מחשבה כזו של ״איך זה מרגי-״, ומיד אני דוחף אותה למטה עמוק עמוק. בכ״א הפואנטה שלי היא שעם כל ההתבכיינות הקולקטיבית שלנו כהורים שבורים, ילדים זו באמת שמחה אדירה, על שלל הקשיים והאתגרים.

יש לי גם גלוק(ים) וגם 365 xmacro ו-xl אפס תקלות / מעצורים / התעסקות עם כל אחד מהם אני לא חושב שעבור המשתמש הממוצע, יש פער בין גלוק וזיג מבחינת אמינות וכו׳ הxmacro זה ה all rounder הכי טוב שיצא לי לחוות, אני מדויק איתו כמעט כמו הshadow mr920 (גלוק 19) החל מהפעם הראשונה שהשתמשתי בו. אם הייתי חייב לבחור באקדח אחד, זו כנראה היתה הבחירה. אם יש שניים, אז mr920 לבית וxmacro לנשיאה.

ה43x מאוד פופולרי, אבל היות וזה הנשק היחידי בו אני עקום בצורה לא ברורה - ממליץ מאוד לנסות לפני הקניה. יריתי בעשרות אקדחים ובפרט בכל המיקרו'ס בסגמנט, יריתי במספר 43xס מתוך חשיבה שאולי באחד מהם היה פאק, אבל לא. כנראה התאמה לארגונומיה הספציפית של הידיים שלי, רק שזה מוזר כי אני קונסיסטנטי בכל אקדח אחר שניסיתי 😅 במילים אחרות זה אפילו לא קשור ל43 אלא להמלצה לנסות לפני רכישה כי מדובר בכלים שאתה לא אמור להשתמש בהם, אבל אם זה קורה אתה רוצה שיהיו מתאימים לגבי הלינק -

היה לי אתמול שהתחיל דפוק לגמרי מסיבות שטותיות, ואז בסופו בא אלי שותף עסקי והביא איתו מתנה - אולי המדויקת ביותר שקיבלתי בשנים האחרונות, והיום הסתיים בהצלחה כבירה לפי מה שהם אומרים, דגם 1 מ18. לא יודע אם זה נכון אבל אני מבסוט עד הגג בכל מקרה

אפילו הגעתי איזו פעם! אתמול נכנס בי הג׳וק באמצע הלילה וחיווטתי חשמל - יצרתי y-splitter שמאפשר ליח׳ המולטימדיה להדלק/להכבות יחד עם הרכב. להזדחל בתוך הרכב הקטן הזה - זה כמו הדמיון שלי לשיעור פילאטיס למתקדמים. הגניחות שיצאו ממני בזמן שאני מזדחלל מתחת לדשבוארד עם הרגליים באוויר... לא היו מחמיאות, בלשון המעטה. מזל שאין שכנים קרובים כי אם היו כנראה היו מזמינים משטרה או לכל הפחות מבקשים לא להביא פרוצות לגראז׳ באמצע הלילה בקב׳ האימייל המקומית. עכשיו יש חיווט חלקי, חסר לי כבל עבור המצלמה האחורית, אבל זה כבר מקבל צורה. בנוסף, השליח מאמזון פרגן לי היום עם עוד משהו חמוד -

נדרשה פבריקציה ויצירתיות עבור התקנה למראה נקי, העבודה טרם הושלמה אבל נרשמה התקדמות - מצאתי מערכת שסוגרת כמה פינות במכה: wireless auto, חיישני tpms, ומצלמת רוורס & פרונט - שגם טוב שיהיה עבור מקרי קצה, גם טוב ברכב הספציפי הזה עבור מראה אחורית, וגם יכול להיות מגניב לסרטונים מדי פעם. כמה תמונות ביניים, הכל בלאגן, אבל הכל רספונסיבי. צריך לתפעל עבודת חשמל, ומקווה שהיצרן ימכור לי כבלים מאריכים כי אני רוצה את הכל מוסלק

מאמר של רענן שקד, הייתי מכנה אותו Death by a thousand cuts ** הגיע הזמן להעלות על הדעת את הבלתי יעלה על הדעת. אני יודע, יודע. זה לא יעלה על הדעת, אז איך נעלה? אבל לפעמים, כשדברים לא עולים על הדעת צריך לעזור להם עם איזו דחיפה קטנה. למשל – בואו ננסה יחד – לא יעלה על הדעת שהחטופים לא יחזרו. אף פעם. שלא תהיה שום עסקה נוספת, שהזמן יחלוף, ואז עוד זמן, ואז כבר יהיה ברור לכולם שבעצם אנחנו לא מדברים על אנשים חיים אלא על 101 רון ארדים, ובסוף, בעוד דור-שניים, סיכת החטופים תהפוך לפריט אופנתי מגניב של ילדים שאין להם מושג ועושים ממנה ספטום לאף. לא יעלה על הדעת? בסדר. בדיוק כמו שלא יעלה על הדעת שהמלחמה לא תיגמר השנה, או בשנה הבאה, או בזו שאחריה. שלא תהיה ברירה אלא לבוסס בבוץ הלבנוני וברצועה העזתית ובממ"ד, ואלא לאבטח את המתנחלים שלא חיכו לשום אישור מיוחד כדי להקים מחדש את יישובי גוש שפיר, ולא יעלה על הדעת שהילד שלי עוד ישרת שם ואולי, חלילה, ייפצע או ימות שם. כמו שלא יעלה על הדעת שלא תקום לעולם ועדת חקירה ממלכתית למחדל 7 באוקטובר, וגם לא יעלה על הדעת שאף אחד מהאחראים הפוליטיים לא יכיר לעולם באחריותו למחדל או יפנה את מקומו. ולא יעלה בשום צורה על הדעת שהממשלה שתחת משמרתה אירע האירוע הנורא הזה – וכל שיטפון הטרגדיות והמוות הנוראים שבאו בעקבותיו – תיבחר לקדנציה נוספת, ואולי לעוד שתיים-שלוש. ולא יעלה על הדעת שמירי רגב ועידית סילמן – לא חשוב בכלל מה, אבל אנחנו יודעים על זה בוודאות שני דברים: שאלה יהיו מירי רגב ועידית סילמן, ושזה לא יעלה על הדעת. ולא יעלה על הדעת – או יוריד – שישראל תהפוך למדינה ענייה, דתית, מושחתת, מלוכלכת, מלאה ביושבי קרנות השתלמות שנפדו בחופזה, ובקיצור – לירושלים. ולא יעלה על הדעת שהגברים הכי טובים בה ייצאו למילואים כל שלושה חודשים ויידרשו להחזיק בו-זמנית בעבודותיהם, במשפחותיהם, בעסקיהם, בתל"ג הלאומי ובשפיותם. ולא יעלה על הדעת שאין ביקום כולו פרשה, עבירה, חקירה, זיוף, הטיית מסמכים, הדלפתם או כל צחנה פלילית אחרת שיאפשרו אי פעם את הדחת או נבצרות נתניהו, שכן המנגנון השלטוני בישראל הושחת עד לרמה שבה אדם אחד מסוגל להשתלט עליה טוטאלית ולהפוך, לנגד עינינו, לארדואן לא קטן. ועכשיו, אחרי שהצלחנו במאמץ משותף להעלות על הדעת כל כך הרבה דברים שלא יעלו על הדעת, בואו נעשה כמה מתיחות לשחרור הגוף ונחשוב רפטטיבית על המנטרה "בעצם למה לא". כי בעצם למה לא. למה שלא יעלה על הדעת. למה, משהו בשנים האחרונות בכלל עלה עליה? עלה על הדעת 7 באוקטובר? (בעצם עלה פה ושם, בעיקר על דעתן של תצפיתניות. וירד). עלו עליה שני טקסי זיכרון מתחרים? עלה עליה ראש ממשלה מכהן עם שלושה סעיפי אישום, שר לביטחון לאומי עבריין, שר אוצר שודד, שרת תחבורה דורסת? עלו על הדעת כהניסטים כממשלה, קללות והשפלות להורים שכולים והורי חטופים, כרטיס טיסה חזרה מקפריסין ב-1,200 דולר לא כולל טיסה, ישראל כץ שר ביטחון? הרבה מאוד, המון דברים, לא עלו בשום צורה על הדעת – אולי כי הדעת הישראלית לא מוכנה בכלל למדוד דברים מחרידים כל כך, והיא יודעת מראש שזה לא יעלה עליה ורק רוצה לצאת כבר מהחנות הגרועה הזאת ולחזור הביתה. אבל אחרי שהיא עושה את זה, ואחרי שהיא יושבת בבית מול איזו סדרה מרגיעה וכבר מתחילה להתנמנם, פתאום, משום מקום, משהו מאינספור הדברים האלה עולה עליה. והדעת מנסה להיאבק במשהו הזה – כי לעזאזל, אין מצב שזה יעלה עליה – אבל הדבר ממשיך לעלות. והדעת נחנקת, צורחת, קוראת לעזרה, יוצאת מדעתה, אבל אין שם אף אחד שיעזור לה, והדבר פשוט עולה עליה. ואחריו באים חברים שלו – כל שאר הדברים – ועולים גם הם. והדעת פשוט מאבדת את זה. ומכיוון שהדברים האלה קורים עכשיו כל יום מחדש, אנחנו נהיה חייבים להעלות על הדעת את הבלתי יעלה על הדעת. למשל שהחטופים לא יחזרו. למשל שהמלחמה לא תיגמר. למשל שהממשלה לעולם לא תלך. למשל שבחירות דמוקרטיות נוספות לא יתקיימו. למשל שהמחדל לא ייחקר, הציבור החרדי לא יתגייס. והבוץ יהיה לבנוני, המטען עזתי, החינוך פונדמנטליסטי והשר אריה דרעי. למשל ההבנה שהלא יעלה על הדעת עלה מזמן על כל דימיון, ובסוף גם על כל מציאות. ומה אנחנו מתכוונים לעשות עם עצמנו ועם ילדינו ואהובינו בקשר לזה? הרי לא יעלה על הדעת שלא נעשה כלום. שפשוט נמשיך לספוק כפיים, לכעוס על האופוזיציה, למלמל 'כי ארצי שינתה את פניה' ואז ללכת הביתה לאכול משהו ולקום למחרת ליום הלא יעלה על הדעת הבא. כי מעל כולם, נמצא הדבר הכי לא יעלה על הדעת: שלא נעשה יותר כלום בקשר לזה. שהפאסיביות תשתלט. אבל גם זה, אני חושש, יעלה על הדעת. שאנחנו נעבור לחיות כאן כמו גולים פנימיים במדינה מזרח אירופאית בעידן המלחמה הקרה; ולא תהיה שיחת רחוב שלא תכלול, לפעמים בלחש, את שם המנהיג הנורא, הכל-יכול, הבלתי ניתן להזזה בשום דרך, ולא תהיה שום התכנסות של אחים לצער, שותפים לשפיות, מתאבלי הדמוקרטיה הרצוחה, שלא יהיה בה משהו חמים ומנחם ופאתטי ואבוד כמו מאורת אינטלקטואלים בצ'כיה הקומוניסטית. כי לא העלינו על הדעת. כי כמו אי יכולתו של יצור חי לתפוס באמת את המוות, כך היא אי יכולתם של מי שגדלו במדינה מודרנית, דמוקרטית ומשגשגת לתפוס את המעבר לחיים באוטוקרטיה דתית מושחתת ובלתי תפקודית. אבל זה מה שעולה על הדעת עכשיו. ההוגה והכותב פרופ' קליי שירקי פרסם ב-2009 מאמר מכונן בשם "Newspapers and Thinking the Unthinkable”, שבו ניבא את גסיסתה, ואולי מותה, של עיתונות הפרינט. זה נראה באותו זמן לגמרי בלתי מתקבל על הדעת. "אנחנו לא זקוקים לעיתונים. אנחנו זקוקים לעיתונות", זו הייתה התזה שלו. שירקי הציע להעלות על הדעת בדחיפות את הבלתי יעלה על הדעת, כי כשלא עושים את זה, עוברים להתבסס על סתם אופטימיות חסרת שחר, ו"אין דרך להתכונן לעולם שבו מה שהכרנו, בבירור הולך ומתרחק". אז בואו נעלה על הדעת. בואו נניח שמה שנראה שקורה, אכן קורה. בואו נהיה "הפרגמטיסטים שמצביעים על עולם אמיתי שנראה יותר ויותר כמו סצנריו בלתי מתקבל על הדעת", כמו שניסח שירקי. זה אומר חיים אחרים עבור רובנו, גם אם במקום הזה. זה אומר שהחיים יימשכו, אבל בקונטקסט שונה מאוד. זה אומר, לפני הכל, להיות מוכנים לזה עם לפחות שתי תוכניות מגירה ופורמט או שניים חלופיים לחיים המסוימים שלכם. זה אומר לדעת את מקומך החדש. בתחתית. (טור ל- "7 ימים". איור: גיא מורד)

עם נסיון רב בשני הכלים - זו התגובה הכי נכונה (עבור הסידור באופניים). בתכלס - לא מוצא לזה הסבר הגיוני, בעיקר היות והמודולציה לבלם הקדמי באופניים היא בחמישה סדרי גודל יותר חשובה מאשר האחורי (יותר קל להתהפך לעומת אופנוע) - מה שעוד יותר מחזק את התזה שהבלם אמור להיות ביד ימין ולא שמאל, תחת ההנחה שרוב הרוכבים ימניים. לכן הניחוש שלי זה בעיקר legacy. ...עדכון - הלכתי לגוגל: (1) לא רלוונטי (2) די מקושקש (3) ליטרלי הפוך מההגיון (4) כנראה הדבר הכי קרוב לתשובה סבירה, ואכן מדבר על legacy.

כן אבל שאלת מה מז״א ביוסטון יוסטון זו עיר חוף, מז״א שם ובאוסטין איננו דומה. בהינתן שטקסס בגודל של כמה מדינות באירופה, זה קצת כמו לשאול אדם בשבדיה איך מז״א בפיורדים של נורווגיה. נכון שכולם בסקנדינביה, אבל יש הבדלים מז״א באוסטין הוא בגדול כמו מז״א בישראל +/- 5%, ופחות לחות. זה נשמע מזעזע (לפחות לי), אבל בפועל בגלל שהאנרגיה פה זולה, האינפרה (infrastructure) רציני, ובכלליות יכולת ההשתכרות ורמת המחיה בסקאלה אחרת - משמעותית יותר כיף פה ברמת התחושה הכללית. אבל אם תלך לגן משחקים ללא קירוי באמצע יולי, you're gonna have a bad time.

אם אתה שואל אותי, אז זה משעשע שאתה מזכיר את כל המקומות בטקסס מלבד העיר בה אני גר אוסטין =/= יוסטון, ערים מאוד (מאוד) שונות... הייתי ביוסטון פעמיים, ומדובר בפעמיים יותר מדי 😅😅😅 טוב סתם, תכלס יש שם את המוזיאון של נאסא וזה מגניב. ... וזהו בגדול.

מניח שאתה מטריל? 😅

כמה דברים קטנים שאני מתכנן/שוקל, בנפרד 1. התקנת מסך קבוע ל android auto - חבר עם אופנוע הראה לי את שלו ושאל למה לא עשיתי את זה, תכלס אין סיבה טובה. הטכנולוגיה כבר כ"כ זולה ונגישה שזה די מתבקש, וברכב הזה עדיף מינימום הסחות דעת (התעסקות עם פלאפון קטן זה יותר מסיח מאשר מסך גדול, כשנכנסת שיחה או מסתכלים על gps) 2. שדרוג הטאקומטר - כנראה בשימוש בפלאפון ישן שישב בצורה קבועה פלוס התממשקות עם obd2, השאיפה היא לייצר משהו דומה למה שיש לי ב racing sim: בעיקר למטרת שיפט לייט. בגלל שממש ממש צפוף בקוקפיט אני לא בטוח אם זה אפשרי בצורה נקייה מספיק. 3. תכנון איזשהו פתרון יותר נורמלי לאחסון, יש מקום בין שני המושבים אבל צריך להדפיס את זה, למצוא משהו off the shelf בהינתן הצורה הספציפית של האטום - לא עובד. בתכלס הדבר הכי מגניב לעשות עבור(2) זה לא לשדרג את הטאקומטר אלא את ההגה עצמו, אבל לא מצאתי שום דבר במחיר סביר. ובזמן שאני כותב את זה קלטתי שאולי זה הפתרון, לנסות לייצר אחד... לקחת הגה כלשהו ולהתקין עליו תושבת שיושב בה הפלאפון בצורה מאוד הדוקה. טוב, נשמע שאפתני.