שבת שלום.
המחאה הזאת בהחלט היתה משהו אחר, משהו מרענן וחדש, סוג של מהפיכה, דבר שונה שלא נראה פה אי פעם.
אבל, ראיתם כיצד המצב הבטחוני פה והמצב הכלכלי בעולם בין רגע, מיזער וטשטש את המחאה כאילו לא היתה מעולם, הוריד אותה מהכותרות והשטיח את משמעותה?
דעתי היא, שלא משנה, פיגועים, מחבלים, הרוגים, מרגול, חרגול ושאר הדברים בכותרות, אין שום קשר
בכלל ולא אמור להיות בין המצב החברתי הרעוע והרקוב, המדיניות הקלוקלת והממשלה המושחתת, לבין שאר הדברים.
בואו לא נשכח שבספטמבר קורים 2 דברים חשובים שבכלל יגרמו למחאה הזאת להתעופף מהתודעה:
1. 60 אחוז מאנשי המחאה (ברוטשילד לפחות, אני באיזור כמעט כל יום, אני יודע) חוזרים לבית הספר. החופש הגדול נגמר, וכל האופורטוניסטים והטרמפיסטים חוזרים לשגרת חייהם וכך יקפלו את האוהלים וישובו לבית של אמא (בהתחלה זה לא היה ככה, בשבועיים הראשונים של המחאה היו שם באמת אנשים שיודעים מדוע הם שם ועל מה הם מוחאים, עכשיו זה רק ילדים משועממים שהרעיון קסם להם).
2. הכרזת מדינה פלסטינית באו"ם, שלפי דעתי תגרור המון הפגנות ומחאות אחרות לגמרי ותגרום למהפכות שונות. נושא הפלסטינים שוב יצוץ לקונצנזוס ויתפוס חלק גדול מאוד מחלקה של המחאה הנוכחית שבין כה גוועת.
בקיצור, היה נפלא, ולו רק למחשבה שמשהו באמת יכול להשתנות פה. אז זהו שלא.
ליאור