רוני אהרנוביץ

לא זרקתי בוץ, הבאתי עובדות יצוקות בסלע, ביניהן: - טל שביט מחק את המדריך לרכישת אופנועים חדשים מ"מוטו" וערך פרסומון בוטה בשם "רכב-פלוס"; הלל פוסק התחזה בפרהסיה למי שנטש את "אוטו" בגלל אתיקה עיתונאית, "מסיבות דומות לאלו של רוני אהרנוביץ". אינך טורח להתייחס לעובדות אלו. לגבי צ'מפיון; ב-3 השנים האחרונות פורסמו ב-YNET שלוש תלונות של לקוחות צ'מפיון, כולן על-ידי בני ברק, שפירסם אותן במקביל מעל דפי ידיעות אחרונות (כמו תלונות רבות על יבואנים וגופים אחרים). חיפוש בערוץ לא העלה אף כתבה או תחקיר בנושא שיזם העורך המתחזה.

כמובן שאינך רוצה לפתוח - וכי למה שתרצה שחברי הפורום, שרובם מעריך אותך, יווכחו שאתה שקרן ושאת מקומך ב"אוטו" רכשת בזכות אותו שקר? יש לך אך ורק דרך אחת למחוק את הכתם הזה מהרקורד הקצרצר והנמהר שלך: להתנצל. ראשית, אני לא תוקף אלא חושף. אם המו"ל שלך מצנזר חומר מערכתי עקב לחץ של יבואן - הקוראים שלכם צריכים לדעת את זה. הם גם צריכים לדעת, שמי שעובד בעיתון שלו מקבל עליו את כללי המשחק הפסולים האלה (חוץ ממך, כמובן...). אם לא הבנת, חשיפת שחיתות היא חובתו של עיתונאי. לא נוח, לא משתלם, לא סחבקי, לא תומר הדרי - אבל חובה. שנית, ממי שייסד את הקריירה שלו על התקפה אישית - לא חשיפה ולא ביקורת - על עיתונאי, שכל חטאו היה בחשיפת קומבינה בינלאומית בין יצרני רכב לארגון NCAP הנודע, קצת מוזר לשמוע שהוא נגד "התקפות על עיתונות הרכב העברית"... תבין משהו, שטרן; המו"ל שלך ואתה צודקים, עוילם הוא אכן גוילם (ועצם קיומו של הפרסומון שלכם הוא ההוכחה). ואולם, אינכם יכולים לשטות בכל העולם כל הזמן. הנה, עובדה.

בבקשה (מזכרת מהימים בהם לא דנו בסוגיית איזה הגה כוח אלא אם הגה כוח). אגב, השם המלא של הכותב הוא ד"ר דורי קימל.

תירגע שטרן, לא הייתי צריך לפשפש בכתביך כדי לעמוד על קנקנך. הספיק לי זיוף העובדות חסר הבושה שהנפקת – דווקא בפורום הזה – אך ורק כדי לזכות באמונו של מעסיקך הנוכחי ("ביקורת" על התחקיר שלי בפרשת NCAP). אכן, צריך להיות עיתון מסוג מאוד מסויים כדי לקבל לעבודה מי שמציג זיוף זדוני בתור נסיון קודם. אני מניח שטעיתי, ועבור קוראי "אוטו" היום, הקליבר הוא באמת מוצר ראוי בהחלט. איך אתה אומר, "הסיכום מספר על רכב גדול, נוח ומאובזר". בהחלט ייתכן שעבור קוראי שטרן-את-פרומצ'נקו, גודל חיצוני הוא נכס. ואני לתומי חשבתי, שבמכוניות הכללים התקפים הם, פחות הינו יותר, גודל חיצוני הוא נטל ולא נכס וניצול הגודל עדיף על בזבוזו. אבל אני בא מבית-מדרש אחר, בו עיתונות היא שם נרדף לביקורת, לא ליחצנות. אז בוא נראה מה אתה אומר בנושא יתרון הגודל: "מירווח הראש איננו טוב כפי שצפוי מגובה כזה...המירווח, כאמור, איננו גדול כפי שמלמדים הממדים, אך מדובר עדיין במכונית מרווחת לארבעה מבוגרים (וחמישי קטן יותר). לגבוהים יהיה פחות נוח בברכיים, מלפנים ומאחור, וראשם יתקרב לגג." אהבתי את האבחנה בין מבוגרים לגבוהים; אכן, למבוגרים בממדים של מי ששלח אותך לדיוטי לא תהיה בקליבר בעיית מרחב (דיוטי במובן החובה העיתונאית, כמובן). שנראה מה זה "מאובזר" בלשון שליח "אוטו" לאיביזה? אין בקרת אקלים, אין תאי אחסון – אבל יש "תאורת לדים במחזיקי הכוסות ופנס נטען עצמאית הנשלף מתאורת תא המטען". עוד אבחנה מבריקה - הפעם בין עיקר לטפל. ובואו נתעלם, קוראי "אוטו" יקרים, מהרעש, מהאיכות הירודה, מהביצועים החלשים ומהדינמיקה הנחותה, כי זה באמת מחוויר לאור הפנס הנשלף. אכן, בסטנדרטים החדשים שאימצנו היום עבורכם - ורק עבורכם, לא עבור היבואנים, כמובן - זה מוצר ראוי בהחלט. ואני חייב לסיים בהתנצלות. קראתי שוב את כתבתך המאלפת מהאי איביזה (למרות שקצת נתקעתי עם המשפט החד-משמעי, "גם אם נשים בצד את העובדה שהביטוי 'שואפת לאפס' יעשה חסד עם התקשורת העוברת לקצות האצבעות מההגה הזה, קשה להניח לחופש האדיר במרכזו ולחוסר הדיוק שהוא מפגין"), והגעתי למסקנה שהצדק עמך; אתה באמת לא מסוגל לקבוע אם הקליבר היא קניה טובה. לצורך זה נדרש מבקר רכב, ולא מי שכישוריו מסתכמים בהפנמת תפיסת עולמו של המו"ל: עוילם-גוילם.

64 הודעות ודעות כולל הדיון הזה, אבל דומה שרק אדם אחד מחוץ למדיה הבין מאיפה באמת משתין הדג. אורי79 כתב (הודעה 53): "אם יבואן שלא מרוצה מהכתבה יכול להפעיל עליך לחץ, לא לספק רכבי הדגמה או השקות, או הכי גרוע - לא לפרסם בעיתון, אז קשה לך מאד להיות אובייקטיבי." הדברים נכתבו בתשובה לעוד הודעה צדקנית של רוני שטרן מ"אוטו", שכתב: "היו הרבה מקרים בעבר בהם יבואן עשה חרם על מגזין כי זה כתב שהרכב החדש שלו פחות טובמשל המתחרים (או סתם גרוע)." ולמה רק בעבר, למה לא היום? איך זה שאף יבואן לא מחרים היום את "אוטו"? מה קרה, היבואנים חזרו בתשובה ונעשו חסידי חופש העיתונות? דפדוף קצרצר בפרסומונים מבהיר, שכתביהם ועורכיהם הבינו את הרמז והם פשוט יוצאים מעורם כדי לא לתת שום עילה לחרמות. שטרן מרבה להעיד כאן על עיסתו הטהורה ("תאמינו לי"), אבל חיפשתי ומצאתי את הסיכום איתו חזר שטרן מהשקת דודג' קליבר באי הנופש איביזה (מתוך אתר "אוטו"): "קנייה טובה? לכשתגיע, נוכל לבחון אותה מול מתחרותיה ולקבוע." נו טוב, זו אינה בעיה אתית, זה סתם חוסר יכולת מקצועית. והשורה התחתונה, זו אותה קורא היבואן? "מוצר אמצע הדרך, הפונה למיגוון קהלים רב. ואין בכך כל רע, שכן מדובר במוצר ראוי בהחלט." מי שמצליח לצלוח את אוסף המשפטים הבלתי אפשרייים, המזגזגים, שבגוף הכתבה, דווקא מגיע למסקנה שונה בתכלית: מכונית צפופה, רועשת, ירודה באיכותה, ביצועיה חלשים, לא מהנה לנהיגה. המגזין WHAT CAR? מעניק לה 2 כוכבים מסכנים בלבד (וגם זה עם בונוס לדיזל) ולא מהסס לקטול. מוצר ראוי בהחלט? והערה לתומר: כפי שהדברים הנ"ל לא באו לעסוק בשטרן אלא בתופעה, כך גם הדברים שהופנו אליך בהודעתי הקודמת; איני מכיר אותך ואין לי עניין אישי בך אלא בעמדתך המסוכנת. אלה חברים שלך ואתה מעדיף להסתחבק איתם, "זו לא המלחמה שלי". טעות. מי שבורח מהשחיתות – השחיתות רודפת אחריו. חשיפת שחיתות היא מלאכה כפויית טובה, אבל היא גם חובה. ואולי בעצם זכות. תשאל את העורך שלך. הרי שנינו יודעים מי מנצל את זכות השתיקה.

ולא תספר לנו, תומר, מה היה כתוב באותו אי-מייל? כפי שבדיון קודם בנושא, סיפרת כאן שהיית עד להסרחה בין יבואן פיאט למגזין רכב, אבל פחדת לפרט מה היתה ההסרחה ומי היה המגזין. אתה רואה, תומר, מי שפוחד לצאת נגד שחיתות סופו שהוא נופל קרבן לה. אם אותו יחצן מהיר שליפה היה יודע שהאי-מייל שלו יפורסם ברבים, אם כל יבואן סחטן היה יודע שדבר הסחיטה יהיה נחלת הכלל - עד כדי הטלת חרם צרכנים על עוכרי חופש הביטוי - ייתכן שדברים היו משתנים. אבל כשכולם משתפנים, מסתחבקים ודואגים לתחת הפרטי שלהם - זו התוצאה. תומר יושב בעיתון הארץ. כשמדובר בפרסומונים, לא שולחים אי-מייל לכתב; מצלצלים למו"ל או שלא מחזירים טלפון לרוכשת הפרסומות. והמסר, כפי שמעיד תוכנם השיווקי של הפרסומונים, מגיע לכתב...

:lol: :lol:

מעניין שהמכתם, פעם גנב - תמיד גנב תקף גם לגבי ערוץ הספורט. כמי שאינו צופה עקרונית ב-5+ הייתי בטוח שבתחילת ובמהלך השידור יש איזושהי שקופית חסות, שהכל גלוי וחוקי. מתברר שלא בחסות לגיטימית מדובר אלא בפרסומת סמויה, פלילית. וכן, אני יודע איך יגיבו כאן, לא אכפת לנו כי זה למטרה טובה. ואחר כך אותם מגלגלי עיניים יישבו בסאלון ויקטרו, באיזו מדינה מושחתת אנחנו חיים.

על שהפעם חסכת ממני את הניתוח הפסיכולוגיסטי הקבוע והסתפקת בחוסר המקצועיות שלי.

התייחסתי לתופעה שנדונה כאן, לא לאיש זה או אחר, אבל מישהו כנראה מאוד נפגע אישית. תראה טל, אין לי שום עניין להיגרר לזה; לי יש את הרקורד שלי, לך - שכותב בעיתון אותו לא היית קורא שלא בעבור בצע כסף - יש את הרקורד שלך. ובאשר לגופו של עניין, את שלי אמרתי בהודעתי המקורית.

במבט מבחוץ, אכן יש כאן בעיה אתית קשה. במבט מבפנים, זו אינה בעיה - ולא זאת הבעיה. אנסה להבהיר. א. השקות אינן מה שהיו פעם. היום, כשמכונית אינה נבחנת בנהיגה אלא בעיקר בחניה (התאמה ל-MP3, בלוטות', תופסני כוסות, "איכות" לוח הפיקוד וכו'), אין צורך בהשקה ממושכת ובנהיגה ארוכה. כמה פעמים אתם קוראים, ש"תנאי המבחן לא איפשרו התרשמות אמיתית מהמכונית ונמתין למבחן מקומי"? מסע תענוגות? לא בדיוק. הלו"ז לחוץ, ההתנהלות בנמלי תעופה כאוטית - ובדרך-כלל הסיוט גדול מהעונג. אצל מי שמורגל בכך, עצם היציאה מהארץ רחוקה מלהיות טובת הנאה. ב. בסופו של יום, הכל נקבע בדיאלוג בין העיתנאי ליושרתו - אם יש לו כזאת. ואם אינני זוכר מתי קראתי קטילה של מכונית בעקבות השקה (אמרתי קראתי, לא כתבתי), זה לא נובע רק מאיכות האירוח או מהאקזוטיות של הלוקיישן. מי שבחר להיות כתב רכב כי מעטפת כישוריו צרה כעולמה של נמלה או מפני שכל רצונו הוא להגיע לדיוטי בשלום - לעולם ירצה להשביע את רצון מארחו או מעסיקו. מי שבחר בעיתונאות כשליחות, לא יבחין אם ההשקה נערכה במונטה-קרלו או בבית-שמש. ג. היום, כשעיתונות רכב עוסקת ביחצנות ולא בביקורת, כשנותן פוקצ'תה הוא היבואן ולא הקורא, מעל כתפו של הכתב גוהר המו"ל, לא הדיילת. כרטיס טיסה הוא כסף קטן לעומת הסכם פרסום. ואז שוב צצה לה - או שלא - יושרתו המקצועית של הכותב. ומה באמת קורה שם, בהשקות רכב? זה מכבר התבקשתי על-ידי מגזין "גלובס" לכתוב על מאחורי הקלעים של ההשקות. אז אם אתם רוצים לדעת למה, איך וכמה - הנכם מוזמנים לקרוא (וגם להגיב).

היום יצא לי לצפות לראשונה בשידור מירוץ גרנד פרי בערוץ הספורט (זה שודר ב-5, לא ב-5+ בו איני צופה מסיבות מצפוניות). קראתי כאן מספר הודעות שהתייחסו לאיכות הפרשנות, אבל נראה לי שהביקורת לא שוגרה למטרה הנכונה. העובדה שהפרשנות חובבנית, עילגת, משמימה, טכנוקרטית ונטולת כל שנינות או חוש ביקורת אינה באשמת השדרים אלא שולחיהם. לקחו שני בחורים, שלפחות אחד מהם גם אוהב פורמולה 1 - ונתנו להם מיקרופון באולפן בתל-אביב. נסיון עיתונאי (אמיתי, במסלולים) בתחום או כושר ביטוי לא נכללו בדרישות התפקיד. לא פלא שהם נשמעים כמו זוג אוהדי כדורגל בסלון, כולל הפיצוחים. ערוץ הספורט ממשיך לעשות את מה שעשה מאז ומתמיד: לעבוד עלינו. כפי שעצם שידור מירוצי פורמולה 1 ב-5+ ולא ב-5 אינו אלא עבירה (ערוץ הספורט אלוף בצבירת קנסות למועצת הכבלים, שמעולם לא פורסם ששולמו), הזלזול המופגן בכללי שידור ספורט אלמנטריים בונה על זה, שבמקום שתצביעו בשלט עוד תגידו להם תודה. זוכרים את שדר הכדורגל שנענש מאחר שהעדיף לשדר מהחדר במלון ולא מהאצטדיון? גם ערוץ הספורט משתין על צופיו - אלא שהוא עושה זאת מהמקפצה. לפרשן גרנד פרי מהבית? התוצאה צפויה. השבוע ישדר ערוץ הספורט את גמר גביע אירופה לאלופות; רוצים להתערב היכן יהיו השדר והפרשן?

איגור, הודעתי הופנתה לארנון, כפי שמעידה כותרתה . באשר ל"תוצאות" של סקרי אמינות; אילו אכן היו להם תוצאות חד-משמעיות ותקפות מדעית, היינו רואים מגזינים מפרסמים דירוג אמינות לכל מכונית, כפי שעושים לגבי בטיחות, יכולת וכו'. נכון להיום, רק מגזין אחד בעולם עושה זאת - בהסתמך על סקר שהוא עצמו עושה. וכל היתר - רכילות.

טוב שהוא צילם אותך - אם הוא צילם אותך - כי נהיגה זהירה ובטוחה לעולם לא יכולה להיות איטית.

כפי שנאמר בכתבה, "לצד אותם הגאים מלאכותיים, שלבטח מספקים את דור הפלייסטיישן והאקס-בוקס"... הדבר האחרון שאתה רוצה בהגה זה תחושה מלאכותית או סימולציה של תחושה.

בשתיים מהתגובות להודעתי נתקלתי בחוסר הבנה בסיסי, הדורש הסבר. MAGICIAN אינו מסוגל להבחין בין חדות לרגישות ההיגוי. יחס ההעברה מייצג את חדות/מהירות התגובה, אבל אין לו שום קשר להיזון-חוזר (ע"ע אלפא 147). JMG סבור שהתנגדות לחישמול = התנגדות לקידמה. טעות גדולה. קידמה רצויה כשהיא משרתת את המטרה (ואני אומר את זה בתור מי שבשנת 1981, כשאנשים דיברו במושגים של "13 כוח" להגדרת מנוע 1300, בחר בשם טורבו עבור מגזין הרכב העברי הראשון). קידמה שאינה מקדמת את הנהג אינה אלא נסיגה. הזרקת דלק מקדמת לעומת קרבורטור וכו'. הגה חשמלי, שגוזל מהנהג את מקור ההנאה שלו מהמכונית - ניהוג - אינו קידמה אלא נסיגה. בעתיד יהיה הגה חשמלי ראוי למאכל נהג? הלוואי. עד אז תתכבד לה תעשיית הרכב ותשתמש בו במסלול הניסוי הפרטי שלה ולא תשווק אותו לציבור בתואנות שווא.

בסקר הזה, לשם שינוי, לא תוכלו להשתתף. ולא רק אתם. הסיבה פשוטה: המרואיינים הפעם הם יצרני הרכב, לא הקליינטים שלהם. בחרתי לבדוק מה עמדתם בנושא המלהיב ביותר כל חובב הגה, שהפך בעת האחרונה גם לנושא כאוב ומתסכל: ההגה. את כל ההסברים, התשובות, התירוצים והתכניות שלהם תוכלו לקרוא עכשיו בטור העורך שלי בנטקאר - ואתם מוזמנים להגיב עליו כאן או שם, כרצונכם. קריאה מעניינת, רוני אהרנוביץ

זהו, טל, אתה נצמד לתפקיד שלקחת על עצמך וממשיך לשחק את האדיוט? זה מה שעשית בסיפור של ENCAP, כשלא רצית להבחין בין תשלום סמוי לגלוי, וזה בדיוק מה שאתה עושה עכשיו. תפסו אותך ואת הבוס שלך עם פרסומת סמויה בתשלום האסורה על-פי חוק בישראל והעיפו לך את התכנית מלוח השידורים. ועכשיו אתה מנסה לשכנע את האנשים כאן, שמדור תצלומים (לא תוכן) בחסות - לא פרסומת ולא בתשלום ובצורה הכי גלויה ושקופה שיכולה להיות - הוא כדין העבירה הפלילית שלכם? יש בנטקאר שתי גלריות, המוקדשות אחת רק לחיפושית והשניה רק לגולף. גם זו פרסומת? ההבדל היחיד הוא, שתצלומים אלה חולקו חופשי למדיה, אופציה שלא היתה קיימת ב-97'. באשר לרלוונטיות של אתרי מדיה שהוקמו ב-2002 לגלריה שנוצרה ב- 1997 ונסגרה ב-2001, קטונתי.

הם לא צריכים לתאם; זה "הדבר" היחיד שחשבו שיצליחו לטפול עלי. תגיד, מה יש בראש הדף של תצלומי הראלי? לוגו. לוגו של WRC או FIA? לא, לוגו של קבוצת סובארו. מה זה אומר? שדף זה הוא בחסות סובארו. בדיוק כפי שעמוד בעיתון שיש בו לוגו של VW פירושו שזו מודעה של פולקסווגן. בעידן בו הוקמה הגלריה טרם היו אתרי מדיה (ארכיון תצלומים רשמיים לשימוש העיתונות) כמו היום, והיחידים שיכלו/רצו לספק תצלומים באיכות טובה היו סובארו, שטרם היה להם אתר מקומי. זה מקובל בעיתונות המודפסת והמקוונת. אגב, גם ב'אוטו' עשינו בזמנו חוברת מירוצים בחסות מרלבורו; כשזה גלוי ולא קשור לתוכן - אין בכך שום פגם. מאחר שלא מצאו מאומה בתכני האתר, הם באים ומנפנפים עם הגלריה כאילו יש כאן איזושהי בעיה אתית, כאילו זה שווה-ערך לצינזור דירוג אובייקטיבי של מכוניות כדי להשביע את רצונו של יבואן מפרסם. או לשינוי תוצאות מבחן דרכים. הם כנראה למדו, מן הסתם במקום בו הם עובדים, שחלק מהציבור מוכן לבלוע הכל.

נכון. ניסוי נוסף, לא חוזר (שבשניהם חלים אותם נהלים אחידים). טעות סופר שאינה נדירה בשלוש-וחצי בלילה... כפי שהובהר בתחקיר שלי: "ז. 'מבחן עמוד החשמל' הינו אופציונלי ויכול להוסיף 2 נקודות בונוס בדירוג הכולל. מבחן זה נערך אך ורק ביוזמת ובמימון היצרן (עובדה שלא נזכרת בפרסומי הארגון ובתוצאות)." ואולם ניסוי עמוד החשמל אחיד לגבי כולם; רוצים נקודות בונוס? תשלמו עבור הניסוי. התחקיר שלי, לעומת זאת, עסק בניסוי העיקרי, התנגשות חזיתית (אגב, אין ניסוי נוסף ללא הניסוי העיקרי). כפי שהסביר לך ארנון בהודעתו המפורטת, אף אחד לא ידע על מימון הניסוי על-ידי היצרן. אני מוכן להמר שגם אתה לא. אבל עכשיו אתה מיתמם ומחיל על הניסוי העיקרי את נהלי הניסוי הנוסף והניסוי החוזר. אתה מיתמם לא מאחר שאינך מבין. אני עדיין מצפה לאזכור מפריך. גם היום, אחרי שהסיפור נחשף, מסרבים ENCAP לפרסם מי שילם ומי לא - ובאתר הרשמי שלהם עדיין אין זכר לאופציית התשלום על-ידי יצרן. ועל הסיבה להתנפלות המתואמת של שטרן-את-צוקרמן על התחקיר, תוך שימוש באותה טעות עובדתית עצמה כבסיס לביקורת, אינני יכול לספר מה לך מה שאינך יודע בעצמך.

טל שביט כתב: זהו תיאור מבחן הריסוק של מאזדה2, כפי שהתפרסם על-ידי ENCAP בנובמבר 2003 - יותר משנה לפני פרסום התחקיר שלך, לא? - מתוך האתר הרשמי שלהם, כפי שביקשת. הנה ציטוט: Mazda paid for an additional side impact and pole test using cars fitted with optional side and head airbags. תגיד טל, אתה לא אדיוט, אז למה אתה עושה עצמך אדיוט? אתה באמת לא מבין את ההבדל בין מבחן למבחן חוזר? עד כמה אתה מוכן לרדת נמוןך כדי לשרת את האינטרסים של הבוס שלך? יש לך אזכור של ידיעה בה נאמר שניסוי ריסוק - לא ניסוי חוזר, מיתמם שכמותתך - מומון ע"י יצרן? אין לך? חזור בך מדבריך, עבד.

באמת? א. תראה לי אזכור אחד בעולם כולו - לפני פרסום התחקיר שלי - שיצרן רכב מימן ניסוי של ENCAP (כולל ובייחוד באתר הרשמי שלהם). ב. זה בהחלט לא הנוהל - חלק מהיצרנים לא מממנים. ג. זה שבנוסף לסרוניס הסופר-אובייקטיבי יש עוד HMV אחד (His Master Voice) - שפעל ממניעים דומים - אומר שהיה עוד אחד אחר ולא אחרים (שניהם אגב חזרו בו-זמנית על אותה שטות שהביא כאן גיל: בילבלו בין יצרן רכב לספונסור רשמי של ENCAP). אני מבין שהודות להתקפה ההזויה הזאת הרוויח אותו סרוניס את הג'וב שלו אצל פרומצ'נקו. ד. בעקבות חשיפת סוד המימון בתשובה לשאלתי, פוטר דובר ארגון ENCAP בבריטניה. ה. לעיתונאי כמו עמנואל רוזן ולעורך כמו אביב לביא ("הארץ") זה נראה ראוי לשידור בפריים-טיים, לכתבתב זוטר כמו קירשנבאום זה נראה "סקופ בינלאומי!" - אבל מי הם ומה הם לעומת צמד הכוכבים מהפורומים.

יופי יובלי, אל תיתן לעובדות לבלבל אותך. תמשיך לחזור על בדותות מגמתיות ותשמור על אותה עויינות אישית בוטה שהפגנת כאן בראשית הדיון. כי הרי הודעה שלך לא נמצאה פעם ראויה לפרסום בפורום נטקאר - מה שהופך אותי אוטומטית לשטן. שטן אולי, אבל גם אדיוט? סתם ככה בלי סיבה לנטוש עיתון אותו הקמתי ובו השקעתי 12 שנים מחיי? בוא נראה מה אומר על זה פסק הבוררות: "טענת אהרנוביץ בדבר הפרת כללי האתיקה העיתונאית, מושתתת על ההחלטה לבטל את דירוג הכוכבים למכוניות בעיתון, זאת תוך התחשבות באינטרסים של המפרסמים... מאחר והתחשבות באינטרס של המפרסמים היתה המניע לדרישה זו, דבר אשר גם פרומצ'נקו במידה רבה של הגינות הודה בכך, יוחס לה על-ידי אהרנוביץ אופי של עבירה אתית בלתי נסבלת." עוזב מפעל חיים בגלל עבירה אתית אחת, רק כדי לעבור עבירות אתיות סדרתיות במקום חדש? מאוד הגיוני... ומה קורה שנה אחרי שאני מתפטר? גם עורך מבחני הדרכים, שלומי מושקוביץ, מתפטר (פרשת מאזדה), מאותה סיבה. גם הוא שקרן? ומה קורה 5 שנים מאוחר יותר? עוד עורך, הלל פוסק, מתפטר (ועובר ל-YNET) ומכריז: "ערכתי את 'אוטו' במשך שנה וממנו נפרדתי בין היתר מסיבות דומות לאלה של רוני אהרנוביץ". לא, יובלי, באמת לא כדאי שתניח לעובדות לבלבל אותך.