רוני אהרנוביץ

הימור פרוע: אלונסו.

*** עריכת הנהלה: מכיוון שאין קשר בין הנושא שהתפתח בשרשור זה לבין הכתבה על מסלולים, הנושא ההוא פוצל לכאן והנוגעים בדבר מוזמנים להרחיב בשרשור זה *** לא רייסים? סליחה, אבל מה היא תחרות "דראג" אם לא רייסים? בשוליה של כל תרבות יש גם תת-תרבות. במקרה הפרטי של התרבות המוטורית יש לא מעט תת-תרבויות; במקרה של תרבות הספורט המוטורי, קשה לחשוב על משהו פחות ברברי וכוחני ממיאוץ ("דראג" בשפתך). לא במקרה, המכוניות שכיכבו בגירסתו הפופולארית של ה"ספורט" הזה נקראו מכוניות שרירים ולא מכוניות מוח. כל הנ"ל בלי קשר לנושא התחרויות ב"מסלולים", שרחוקות מ"דראג" כמרחק הכתבה מתבונה.

- אנשים כן יתנגשו בהיסח הדעת; - אנשים כן ינהגו תחת השפעה; - אנשים כן ידברו בסלולרי; - אנשים כן ישחקו עם מערכת הסטריאו; אנשים ימשיכו להתנהל ולא לנהוג, כי עבור הרוב נהיגה היא מטלה ולא הנאה. שום ענישה לא תשנה זאת (למעט את נושא הסלולרי, אבל "לא גוזרים על הציבור גזירה שאינו יכול לעמוד בה" - אלא אם מדובר על 90 קמ"ש בכביש המהיר). חינוך? אולי במשהו; תרבות? אולי כן. ענישת עורך-הדין לא תרתיע ולא נועדה להרתיע. היא נועדה לספק רגשות. (ועל שרבוב הביטוי "מהירות גבוהה" לגזר הדין, לא אומר הפעם דבר כי אני לא חושב שהמקלדת שלי תעמוד בזה).

- עונה אחרונה בה מיכאל שומאכר השתולל על המסלול; - עונה אחרונה בה הגומי גבר על האדם. סיכום מיוחד של פורמולה 1 2006 - כולל בחירת הנהג המהיר ביותר - תוכלו לקרוא עכשיו בנטקאר.

יבין, אני מתפלא עליך. מקסים, כמו רוב חברי הפורום הזה, לא מתעניין באתיקה עיתונאית אלא במכוניות. הוא אפילו לא יודע שקיימת אתיקה עיתונאית. הוא קורא עיתונות רכב - ויודע משם שמה שצריך לעניין את העיתונאי הוא היבואן ולא הקורא. המסקנה שלו טבעית והגיונית. כמובן שהיא גם פסולה מעיקרה, אבל אתה רואה שגם הוא לא יורד או לא מעוניין לרדת לסוף דעתך. הארץ/דה-מרקר לא היו מבצעים את האקט המשפיל אילו היו סבורים שזה יפגע באמון הקוראים. העובדה שהם עשו זאת מעידה על קוראיהם לא פחות מאשר עליהם.

דעתך?! מאחר שאתה עובד שם, היית אמור לדעת, לא לחוות דעה. ומי לידיעתך עזר לעורך הארץ להחליט לגרוס מגזין שכבר הודפס? היבואן, במקרה?

דבר אחד בטוח: הוא שותק. ומי משתמש בזכות השתיקה אנחנו כבר יודעים.

טעות בשאלה. טעות גדולה. השאלה אינה מה צונזר אלא מדוע. אם הכתבה צונזרה על ידי עורך המוסף (שהיה אמור לקרוא אותה לפני ההדפסה) או על ידי עורך העיתון מבלי שנעשתה אליהם כל פניה מהיבואן או נציגיו - זה בסדר גמור. בשביל זה יש עורך. ואולם, לפי הסיפור המאוד ברור ומפורט במעריב, הצינזור נעשה רק בעקבות פניית היבואן (ומדובר ביבואן מועד בתחום) - ולכן הוא פסול מכל וכל, שכן מטרתו ברורה. באירוע כזה צריך לחפש את המניע: האם טובת הקוראים או טובת המפרסמים. לא ייאמן, אבל למרות התפוצצות הפרשה לא טרח הארץ אפילו לנסות להסביר את העניין לקוראיו. מה שמוליך למסקנה אחת מאוד עגומה: כבר אין היום עיתון מודפס בארץ שיכולה להתפרסם בו כתבה כגון זאת . איך אני יודע? עובדה שלא התפרסמה...

האם מישהו יודע איזה ערוץ, אם בכלל, משדר בארץ את מירוצי NASCAR (עכשיו, כשמונטי שם, יש קמצוץ עניין)? וגם: איזה מערוצי ESPN משודר בארץ?

נו, אישפוז, חלף עבר לו חודש, התפרסם כבר הגליון החדש - כולל נוסח מוסכם של הכתבה המצונזרת (וכולל תגובה של UMI על הכתבה, תופעה בלתי תיאמן כשלעצמה בכתבות ובעיתונים מסוג זה) - ואתה עדיין ממתין "שהעניין עוד יתברר". אני דווקא מאמין שהעניין ימשיך להקבר. אלא אם כן תחזור ותדרוש את בירורו...

לא מפתיע אותי, שאף אחד כאן לא טרח להזהיר אותך מהתופעה השולטת במגזינים המקומיים: הם הפכו מעיתונים לפרסומונים (עיתון מחוייב לקוראיו, פרסומון למפרסמים בו - שבמקרה זה הם יבואני רכב). ולמה זה לא מפתיע? כי אף אחד לא אוהב להודות שהוא פראייר, שהוא יודע שעובדים עליו. הנה לך דוגמה לשתי כתבות שלא היו יכולות להתפרסם במגזינים המודפסים (וגם לא במדורי הרכב בעיתונות היומית). עובדה שהן לא פורסמו שם, למרות שהיו חייבות. הראשונה מותחת ביקורת על תופעת הפרסומת הכוזבת - כזו המביאה "עובדות" שלא היו ולא נבראו (הדוגמה הבולטת ביותר היתה פרסומת כוזבת לטויוטה קורולה); השניה מסגירה מפרט טכני שקרי שמפרסם יבואן רכב (במקרה זה, מאזדה 3). ומה באמת עומד מאחורי מה שכן תוכל לקרוא במה שמכונים מגזינים לרכב? גם את זה תוכל לקרוא רק כאן, כי השאר מעדיפים לשמור על זכות השתיקה.

בכותרת התגובה כתבתי, שזו שאלה נאיבית. וכי למה נאיבית? כי השאלה היתה צריכה להיות, לא מה הייתם עושים אלא מה עשיתם. מה עשיתם כשהעורך/המו"ל "ערך" לכם ביקורת קשה על מכונית? לשאלה הזאת יש 4 תשובות אפשריות: א. זה לא קרה מעולם; אני עובד בעיתון שהוא סמל היושרה ואצלנו מעולם לא עשו הנחה לאף יבואן. לא אנחנו אשמים שכל המכוניות מצויינות וכל אחת מהן היא קניה טובה. ב. אמרתי לו שיילך לחפש את החברים שלו - ונטשתי את הפרסומון הזה בו ביום. ג. אין סיכוי שזה יקרה; למדתי לפתח מנגנון בקרה עצמית, שמחסלת ביקורת קשה על מכונית כבר בשלב ההקלדה. ד. עשיתי את עצמי נעלב, וכדי להירגע טסתי למונטה-קרלו, שם בחנתי את הקאיה החדשה. מכונית מ-ד-ה-י-מ-ה; אני יודע, כי יש לי ראיון בלעדי עם מנהל השיווק שלה. עיתונות הרכב הישראלית קיימת בדיוק 25 שנה (כן, הספל, אני יודע שהיה גם "ברכב" שאתה מתעקש לקרוא לו עיתון). שמענו עד היום על עורך אחד שנטש עיתון ביום בו הפך לפרסומון ועל עורך אחד שטוען שנטש את אותו פרסומון כמה שנים אחרי, אבל משום-מה לא מסוגל להוכיח את טענתו (הלל פוסק מאתר YNET- הפרטים המלאים כאן). לא שמענו על עיתונאים נוספים שעשו את הצעד הזה. ואנחנו רואים מה נכתב ואיך נכתב ב"עיתונות הרכב" הישראלית במאה ה-21 (איך קורא לזה אחד החברים של תומר, SFI, "עידן אחר" - או, בעברית, אל תזיינו לנו ת'מוח עם אתיקה-שמתיקה וכל מיני שטויות מהעולם הישן, זה שלפני "כוכב נולד"). ג' יפית ואודטה לא לבד. גם לא תומר הדר, שבחר בזכות השתיקה (יחד עם עוד כמה "כתבי רכב", שמוודאים מול יחצן המכונית שהכתבה "עומדת בציפיות" לפני שהיא יורדת לדפוס והם קופצים לדיוטי).

זה היה צפוי, שמישהו מאלה המתפרנסים מ"לעמוד בציפיות" של יחצני מכוניות, ינצל דיון ענייני בנושא אתיקה עיתונאית כדי לסגור איתי חשבון אישי. למישהו הזה אין שם, יושרה וגוף (שהרי הוא יושב לידי בפגישות ואני לא מבחין בו), אבל משהו מאוד כואב לו; עובדה - הוא הצטרף היום לפורום הזה במיוחד כדי לפרסם את כתב הפלסתר הזה, שאין בו מלה אחת לגופו של עניין, רק לגופי שלי. אין בדעתי להגיב על השמצות האתיקה בנטקאר, כל מי שמבקר באתר יודע מה האמת. ואולם, הנסיון השקוף של avian לטהר כאן את המגזין "אוטו" (מעבידו?) על-ידי גיבוב "עובדות" שלא היו ולא נבראו, דורש תיקון מיידי. הנה, אני כותב כאן, בשמי המלא ותוך לקיחת כל האחריות - להבדיל מהמתחזה - ש"אוטו" לקח שוחד. זה לא שוחד במובן הפלילי, כי לגוף/אדם פרטי מותר לקבל מה שנאסר על גוף ציבורי או עובד ציבור. השאלה במשפט לא היתה אם "אוטו" לקח שוחד, אלא האם הקביעה שלהלן בפסק-דין קודם פירושה שנטל שוחד. ומאחר שהמשפט הסתיים בפשרה, לא יכולתי "להפסיד" בו, לצערך. הנה הציטוט מפסק-הדין: "אחרי שאחת מסוכנויות יבוא הרכב הביעה מורת רוח על פרסום דירוג המכוניות המשווקות בישראל, הורה דני פרומצ'נקו להפסיק את פרסום הדירוג." ולמי שבוחר שלא להבין מדוע הורה פרומצ'נקו להפסיק, מבהיר פסק-הדין בערכאה הראשונה: "התחשבות באינטרס של המפרסמים היתה המניע לדרישה זו." מי שבאמת מעוניין לדעת את העובדות, מוזמן לעיין בעצמו בכתבה על הנושא (וגם למצוא בה את המניע להודעה של הרואה-ואינו-נראה).

כדי שהדיון הזה ייערך על בסיס של ידע, חשוב שתקראו דברים שאמר בעניין חופש העיתונות ועצמאותה נשיא בית-המשפט העליון אהרון ברק, שעמד על חשיבות ותרומת אנשי התקשורת עצמם בגיבוש מסורת חופש הביטוי: "המסורת של חופש הביטוי לא היתה מתפתחת, והיא לא היתה נשמרת, בלא שהחברה הישראלית ואנשי התקשורת עצמם היו רואים בה את בבת-עינם. מסורת חופש הביטוי נטועה עמוק בתרבות החברתית שלנו. היא משקפת את ההסטוריה שלנו. היא ביטוי לתפיסות העומק שלנו. "רעיון זה המועלה למחשבה, לפיו בצד הבעלות הפרטית בעיתון, תוכר חובת אמונים ציבורית לבמה שהוא מספק, אינו זר לתפיסת העיתונות את עצמה. עיון בתקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות בישראל מראה כי העיתונות ממלאת 'שליחות ציבורית'; כי עליה לפעול מתוך נאמנות... הגישה המוצעת לא נועדה להטיל צנזורה חיצונית על העיתונות הפרטית; היא נועדה למנוע צנזורה פנימית בלתי ראויה. "חופש הביטוי אינו רק המגן כנגד התערבות המדינה. על פי הרעיון האמור, חופש הביטוי הוא גם חופש חיובי. הוא חרב לשמירת חופש הביטוי. הוא מטיל חובה על העיתון הפרטי לפעול בהגינות, באובייקטיביות, ללא ניגוד עניינים, ומתוך שיוויון, כפי שמי שחב נאמנות לציבור חייב לפעול. "העיתונות הפרטית - זו שאינה פועלת כשלטון - אינה רק דובר. כמו רשות השידור, גם העיתונות הפרטית היא במה. היא אמצעי עיקרי שדרכו מתגשם חופש הביטוי בחברה הישראלית... העיתון הפרטי שולט על במת הדיבור, שהיא מהבמות הציבוריות החשובות ביותר במשטר דמוקרטי... העיתון הפרטי שולט על האוויר הדרוש לנשימתה של הדמוקרטיה. "על פי הרעיון המועלה למחשבה, במה זו אינה רק נכס פרטי שדין הקניין חל עליו. במה זו היא גם נכס ציבורי, שהעיתון מחזיק בו כנאמן של הציבור... על כן עליו לפעול בכל הנוגע לבמה זו באובייקטיביות. אסור לו להפלות. עליו לדאוג לדיווח אמיתי ואמין. אסור שיהא בו ניגוד עניינים. עליו לפעול מתוך חובת אמונים."

CASPER חושב שעדיף לכתוב (וכנראה שגם לקרוא) פרסומת סמויה בכרומון "מצליח" מאשר לכתוב/לקרוא אמת עירומה באתר "מדשדש". תבין קספר-חבר-של-תומר: לא איבדתי מקום עבודה (שאותו הקמתי ועל טיפוחו עמלתי תריסר שנים); נטשתי אותו ברגע שמי שהכתיב את תכניו היה יבואן רכב ולא העורך. וכאן אני מגיע אליך, מר ISHPUZ. אילו היית טורח לקרוא, ממש לקרוא, היית מבחין שכתבתי שעריכה טהורה היא דבר לגיטימי, אפילו הכרחי. אבל מה הקשר בין עריכה לגריסה? הכתבה עברה עריכה, אושרה, ירדה לדפוס - והודפסה. ומי אם לא היבואן נעמד על רגליו האחוריות והתחיל למחות ולאיים (על ביטוי פארווה, שכמוהו יש בהארץ חדשות לבקרים)? תראה איך הדברים מתנהלים בין UMI לעיתונות הרכב הישראלית (לא כולל נטקאר), לפי תגובת UMI כפי שהיא מצוטטת במעריב: "כשהעיתונאי מסיים את הנסיעה, נעשה פידבק מולו. אחרי זה, כמובן שמערכות יחסי הציבור של החברה פועלות מול העיתון כדי לוודא שהדברים נעשו לפי הציפיות." אתם הבנתם את זה? "לפי הציפיות" של מי? של העורך או של היבואן? אני כותב על מכוניות לא מעט שנים, ומעולם לא קרה ש"מערכות יחסי הציבור של היבואן פועלות מול העיתון כדי לוודא שהדברים נעשו לפי הציפיות". זו לא עיתונות, זו יחצנות.

זו בדיוק הבעיה, מוטי. עיתון הוא קודם כל עיתון, עם כללי אתיקה חמורים ועם מחוייבות לציבור. רק אחר כך הוא גם עסק. ואם אינו מצליח לשמור על הכללים ולשרוד? שייסגר, כי עיתון הוא כבר לא ברגע ששבר את הכללים. מאותו רגע הוא הפך לפרסומון. זוכר את המינוחים, מוטי? עיתון מחוייב לקוראיו, פרסומון למפרסמיו. את מר הדר לא ערך עורכו, שזה לגיטימי (כל עוד אין לו מניעים "עסקיים"). את הדר מחקו מהעיתון - צינזרו - אחרי שהכתבה עברה עורך והודפסה. המניע כאן ברור - ואין לו שום דבר שקשור בסגנון. לטענתך, צינזור עיתון משיקולים מסחריים פסולים הוא עניין פרטי שבין העיתונאי למעבידו ולכן צריך להישאר בין כתלי העיתון-לשעבר. זו טעות גדולה: עיתון הוא סוג של במה ציבורית, וברגע שנעשים בו פשעי אתיקה חובה לגלותם לציבור - ועל חושף השחיתות, כדרכו של חושף שחיתות בכל מקום ציבורי - להיות מוכן לשלם את המחיר האישי. לעיתונאי, להבדיל מסתם עבריין, אין זכות שתיקה במקרים כאלה. לעיתונאי, להבדיל מסתם עוסק מורשה, יש כללי אתיקה.

מילא שאתה חושב היום במושגי שנות השמונים וחושב שכרומון הוא חשוב ו/או נפוץ ו/או משפיע יותר מאתר ברשת; מילא שאתה מוצא עניין במשהו שכתוב - כהגדרת חברים בפורום הזה בדיון אחר - כמו משהו תוצרת ג' יפית ואודטה; מילא שאתה סבור שעדיף שעיתון יסתכסך עם קוראיו ולא עם מפרסמיו; ואולם, כשאתה טוען שעיתונאי או עורך, שמסרב לקחת שוחד ומזהיר את קוראיו מפני עיתון שכן נוטל שוחד, עושה מעשה לא חכם - זו כבר חציית אחרון הקווים האדומים. לשיטתך, כדאי לעיתונאי לקחת שוחד כי זה משתלם לו במישור האישי. ממש יופי. אני מניח, שבמדינה בה ראשי-ממשלה הם נוטלי שוחד סדרתיים - לפחות השניים האחרונים שכיהנו בתפקיד - סירוב לקחת שוחד הוא מעשה לא נורמטיבי. אני הייתי מעדיף את ההגדרה של דון קישוטי - וממהר להודות באשמה. בגאווה. ובקשר למר הדר, נראה לי שאפשר להרגיע את מכריו ואוהדיו; האיש אינו מתקן עולם ולא במקרה אנחנו לא זוכים לקרוא כאן את גירסתו ותגובתו לצינזורו.

לפי התגובות המדהימות שלכם, לא פלא שעיתונות הרכב המקומית מרשה לעצמה להתנהג אליכם כפי שהיא מתנהגת – ולצחוק כל הדרך אל הבנק. הנה שתיים לדוגמה: העורך צריך היה להוציא את הירחון כמו שהוא, אחרי יום היו עוטפים את הדגים עם העיתון, העורך היה מוצא דרך לרצות את היבואן, ולבסוף קורא אליו את כתביו לשיחת "הבהרה" לגבי ההמשך, ותמה הפרשה. מר אהרונוביץ' חסר הפחד ובעל ביצי הפלדה שלא פוחד לטגן כל פרה קדושה, לא לכולנו יש את האפשרות /מקורות להלחם בגופים האלה כמוך. אין לכם בעיה עם עורך שמרצה את היבואן ומבהיר לכתביו שזו הדרך, אין לכם בעיה עם עיתונאי ששותק כשיבואן מצנזר אותו (למי שאין רצון להילחם בגופים כאלה, SFI, שיבחר במקצוע אחר).

בהארץ זה הגיע לגניזת גליון, הדפסת גליון מצונזר (באיחור של שבוע) ובהענקת "ראיון" למנהל מותג שברולט אצל היבואן הסחטן. במגזינים ה"עצמאיים", זה נחסם כבר בשלב הכתיבה, אפילו לא העריכה. אצל משפחת עיני, השולטת ב-UMI, סחטנות עיתונים היא כבר מסורת העוברת מדור לדור (פרטים בכתבה הזאת). ואי אפשר בלי הערה אחת על העיתונאי הנפגע, כביכול, תומר הדר. אני לא מכיר את האיש, אבל בדיון שהתנהל כאן לפני שנה על צינזור "אוטו" הוא כתב שהיה עד להתנהלות דומה בין "אוטו" ליבואן פיאט סמל"ת, אבל הוא חושש לגלות פרטים כדי לא להסתבך: "כל כך רציתי להגיב, אבל אני נזכר בטלפון זועם שקיבלתי מאנשי סמל"ת לפני שבועיים.(כבר שנה ומשהו שאני לא שם- ועדיין כל רמיזה בנושא מקפיצה אותם) אז אני שותק..." התרעמתי אז בגלוי על השתיקה הזאת, אבל היו מי שהזדרזו להגן על ההשתפנות. עכשיו מבין גם תומר מה פירושה של שתיקה כזאת. וגם אם נניח שאז הוא לא היה עיתונאי ולכן מותר היה לו ליהנות מזכות השתיקה המפוקפקת, הרי שהיום, כעיתונאי מצונזר, זכות השתיקה כבר אינה עומדת לו. העובדה שהוא בוחר להמשיך להשתמש בה, אומרת הכל.

לפני לא כל כך הרבה שנים, היה כאן ספורט מוטורי פופולארי ומאורגן, שהיה אמור להוות תשתית לספורט מוטורי ברמה מקצועית גבוהה יותר. הוא הצליח לאורך שנים כי נבנה נכון לצרכי התשתית המקומית (כולל האנושית); הוא מת בגלל מלחמות היהודים, ולא כי היה חסר כאן "חוק". אני לא מכיר "חוק ספורט מוטורי" בשום מדינה בעולם - כולל אלו שאין בהן סוף-שבוע אחד ללא מירוצים. אז מה קרה? מישהו הכניס את העז. לעז קראו משרד התחבורה. מה למשרד התחבורה ולמירוצי מכוניות אין לי מושג, אבל אותו מישהו אוהב מימסדים ותארים. ומרגע שמשרד התחבורע הוכנס לחדר - סליחה, למסלול - הפעילות הספורטיבית הפכה להיות פעילות תעבורתית. וזו כמובן זקוקה ל"חוק". מאחורי אותו מהלך עמדה בדיוק אותה תבונה, שהבריחה לפני זמן קצר מהספורט, לצמיתות, אלפי אוהדים-בכוח, שאכזבתם מהאירוע המחפיר היתה גדולה - וצפויה.

לנו, אותנו - אתה בהריון, שמר? אתה הדובר של החברים? לפי מספר הצופים בדיון הזה, הנושא דווקא מאוד מעניין את חברי קארזפורום. סליחה, לא כולל שמר. ומתי אתיקה עיתונאית הפסיקה לעניין את שמר? ביום בו היה נדמה לו - ורק לו - שציטוט הודעה מקארזפורום בנטקאר מתייחס אליו אישית. עד אז, הוא דווקא ידע יפה מאוד לקבוע מי צודק. ולהזכירך. הדיון כאן לא החל במי צודק אלא במה צודק (ומי היה הראשון שהכניס לו נימה אישית, לא עניינית, תוך שהוא מבסס את הודעתו על ציטוט שלא מהשרשור הזה? דווקא האדון המנהל, שמר). ואז החלו כובעים לבעור על כמה ראשים - כולם מאותו מקום עבודה, אגב - והדיון קיבל את התפנית הקארזפורומית הקבועה. לא למדת ממנו שומדבר חדש, שמר? נסה לקרוא שוב, בעניין, כאילו הנושא הוא קרבורטורים ולא אתיקה עיתונאית.

חשבתי שסיימת את הדיון הזה, לא? נו, מילא, צץ לך עוד אליבי... תראה, שטרן, אתה לא עושה עלי רושם של ילד טיפש. מושחת אולי כן, גם די מפונק, אבל לא טיפש. תגיד, הסיפור הזה נראה לך הגיוני? אני צריך להכחיש את הדבר הזה בדיוק כפי שאני צריך להכחיש שיש לי אחות (שעומדת על זה שתיקרא נערת ליווי ולא זונה, כדי שכדורגלנים יוכלו לבקר אצלה בלי להתבייש).

ישנם גם ישנם - וברור מדוע הם בחרו שלא לעבוד במקום בו אתה עובד.

הוא כבר לא צריך. הוא עשה זאת פעמיים, יצר תקדים, קבע את הכללים והראה לכל מי שמוכן לעבוד אצלו - אם זה אתה ואם זה טל שביט - מה דינו של מי שיגרום ליבואן להפסיק לפרסם בפרסומון. אמונים על הכללים ונאמנים למורשת פרומצ'נקו, אתם מצנזרים את עצמכם מראש. הכתבה המפוארת שהבאת מאיביזה מדברת בעד עצמה.

מי כתב את הפסקה הבאה: "כשאהרונוביץ' מקבל הביתה רכב הדגמה עם דלקן ותשלום על כל ההוצאות, או נשלח לחו"ל על-ידי היבואן במחלקה ראשונה וזוכה לארוחות שחיתות במלונות מפוארים, רק כדי לכתוב כמה מילים על המכונית החדשה של היבואן - האם אין בכך טעם לפגם?" א. רוני שטרן ב. שליח "אוטו" לאי איביזה (חצי-פנסיון, חרא מלון) ג. sronis ד. כל התשובות נכונות היכן פורסמה ההאשמה בטעם-לפגם: א. בקארזפורום ב. בפורום הזה ג. בפורום מכוניות ואופנועים/מוטוריקה > פורומי רכב > רכב כללי ד. כל התשובות נכונות מה דעתכם על הדברים ואומרם: א. מה שנכון לגבי רוני אחד לא נכון לגבי רוני אחר ב. כאן אין גופו של עניין, רק גופו של אומר ג. דברים שרואים מכאן לא רואים משם ד. רק חמור לא משנה את דעתו אה, כן, הפרס: מנוי על "אוטו"