שלום
אריק
בן 41 מחיפה
המכוניות שהיו לי (לפי הסדר, רק אלו שהייתי הנהג הראשי שלהן)
פיאט 600 1964 דלתות שנפתחות הפוך, לבן קרם
פיאט 600 1964 דלתות שנפתחות רגיל, לבן , מהירות שיוט 60 קמ"ש מאיצה עד 95, אבל נסעה 105 קמ"ש בירידה בניוטרל.
רנו 17 1600 1971 אדומה, בלי רדיו, כינוי אוירון דוד
פיאט 128 1100 (מנוע מושתל 70 כ"ס של 128 ספורט) 1974, צהובה. נסעתי עליה 4 שנים ו 70,000 ק"מ והתיקון היחיד היה החלפת אגזוז. כנוי קוביה צהובה. נסעה 140 בכביש החוף עם שלשה אנשים וציוד. האוטו שתמיד יהיה בלבי, צליל האגזוז האיטלקי וההגה הדק והמעולה.
חיפושית 1972 חצי אוטומט. זוועה. אתה מסובב את ההגה והאוטו ממשיך ישר עוד קצת לפני שהוא מסכים לפנות. לא עברתי את ה 70 מהפחד.
סימקה 1100 סטיישן 1971 בלי חלונות מאחורה. בזמן בלימה ההגה לא היה מתפקד. אפשר היה לבלום רק בקו ישר.
מיני אדומה 1978 חמודה אבל עייפה
סיטרואן GSA שנת 1982 בלי מזגן. פלגמטית אבל כל כך נוחה בבין עירוני שזה לא יאומן.
סיטרואן AX 1.4 1989 לבנה. אוטו כלבבי. קלה. הגה טלפתי. המנוע והשילדה מגיעים ביחד למגבלות.
גולף VR6 שנת 1994 אפורה מטאל. כינוי פראו ורה. אוטו מהיר מאוד, ועושה את זה בזילזול, לכן מסוכן כי הנהג חושב שזה קלי קלות ומגיע למגבלות שלו לפני האוטו. בניה גרמנית עילאית ששומעים בטריקת הדלת. עשתה 100,000 ק"מ אצלי והמנוע נשאר כמו חדש. תיקונים: מזגן
(השתתפות יבואן 75% בגלל בעיה ידועה) מנגנון חלון נוסע (מחלת הגולפים) אכלה צמיגים כמו לחם (כל נגיעה במדרכה = צמיג, אספה מסמרים ובזנ"טים מכביש החוף כל חודשיים). עשיתי סטאז' על צמיגים איתה. החסרונות היחידים, אבל היחידים: אופי לא ספורטיבי, מהלך ידית הילוכים ארוך, לא היה תא כפפות (בגלל כרית אויר לנוסע), רעש רוח מעל 160, אחיזה חלשה (יחסית, יחסית!) בכביש רטוב. צמיגים יקרים.
התחתנתי.
רנו קליאו 1994 אפור מטאל. (התחלפתי עם אשתי- היא נסעה ב VR6) אוטו סתמי. חזק יחסית לקבוצה. תנוחת ישיבה איומה. לא אמין ביוחד.
נולד הילד השני
מזדה 626 5 דלתות 2000 ירוק בקבוק. האוטומט הראשון והאחרון שלי. האוטו בסדר - מרווח, מפואר, אמין, בגאז' ענק. אני לא סובל אותו.