הירהורים רבים עוברים בראשי בשבוע האחרון. בגיל 36 להישאר הרווק היחיד בחבר'ה קצת לא נעים ותכלס,אף אחד
לא אוהב להיות לבד.(שלא לדבר על העובדה שההורים לא צעירים והיו רוצים לראות אותי מאושר ונשוי). אולי זה אני, אבל באמת שאין לי כבר כוח לבחורות בארץ. יותר מדיי פוזה,יותר מדיי משחקים,יותר מדיי התאמות שצריך לעשות כדי "למשוך אותן אליי" ולא מתאים. די . מגיע שלב שנמאס.
בהיותי חובב מוזיקה לטינית (כן,גם רוקד, ואני סטרייט לחלוטין), דיברתי עם כאלו שגרו שם,מעבר לים, ומסתבר שהרבה יותר
קל להכיר מישהי שם מאשר כאן.
"הדרום אמריקאיות שמגיעות לארץ מרימות את האף,בעוד ששם בדרום אמריקה,אתה "מביא" אותן בלי בעיה,בקלות,והן אפילו שמחות ומאושרות להכיר אותך" , ככה סיפרה לי פטריסיה, 12 שנה בארץ, יהודיה מפרגאווי.
והאמת?
זה רק עושה לי יותר ויותר חשק לקחת לי איזה כמה חודשים, לטוס, ולמצוא לי יהודיה דרום אמריקאית חמודה ולהביא אותה לארץ.
האם אני נאיבי? או שזה באמת המצב שם?
האם הן באמת כאלה נחמדות ומזמינות? (לא בקטע השרלילי ! או שכן? חח)
מניסיונכם/של אנשים שאתם מכירים, האם זה באמת כזה ורוד כמו שאני מפנטז? לטוס,למצוא מישהי ולהביא אותה לארץ כדי לחיות ביחד?
כל פיסת מידע תעזור, וכמו כן, כל מידע לגבי הקהליות היהודיות בדרום אמריקה יעזור.
תודה ושבת שלום!