יבגניפ

אבל אלו הם דברים שונים לחלוטין. אני לא אומר שהוא לא צודק ושמה שהוא מכיר \ הכיר לא מהנה. אני גם לא אומר שלא הייתי נהנה יותר ב-"עולם של פעם", אני רק אומר שהטענה שלו שאנשים מעדיפים עיצוב על פני משהו אחר היא לא נכונה. אנשים מעדיפים את ההכי טוב מתוך מה שהם מכירים, או מה שנראה להם ככזה.

וה. (שזה מה שאני אומר מאז שהצטרפתי לויכוח כאן ) זה שיש היום אנשים, שלא נהגו במכוניות של פעם ולא מכירים את התחושה, לא אומר שהם לא רוצים להנות מהרכב שהם קונים וגם לא נהנים ממנו אחר כך. המדד שלהם להשוואה הוא שונה ולכן הם גם יכולים להנות איפה שאחרים כנראה יסבלו ויחפשו את התחושה של לפני ה-esp.

+1

מעניין גם מעניין, וזה לא עניין של ביקורת או משהו כזה. אני יכול למשל להגיד שהג'ולייטה המקבילה (1.4, 170) הרגישה לי כבדה כמו טרקטור ולכן העדפתי את המיטו עליה. הניסיון לפרש את "עשתה לי את זה" הוא מעגלי וגם לא מוביל לשום מקום, כי אין יותר רציונאל ב-"קראתי מבחן דרכים וראיתי שם דברים שנראים לי" מבמה שאני אומר. הרי בסוף אתה לא בוחר את הרכב עפי איזה מדד אבסולוטי של ביצועים (ואני לא יודע אם קיים כזה, אבל סביר שבתנאי מעבדה לכל רכב אפשר לחשב כל אספקט כזה באופן דיי מדוייק), אלא על פי כמה שאתה נהנה ממנו וזה לא רציונאלי אף פעם, גם אם ה-"נהנה" שלך הוא קצת יותר מנומק לכאורה משלי, ואת ה-"התחברתי אליה יותר" אתה יכול להחליף ב-"ההגה היה יותר תקשורתי ויחסי ההעברה היו יותר טובים" או כל דבר אחר שגורם לך להתלהב מרכב כזה או אחר. שוב, אפשר לרואת את זה בקלות גם ממבחני דרכים של רכבים (בהנחה שהכותבים לא משוחדים ), כשיש אחד שמהלל ויש אחר שקוטל את הרכב בדיוק על אותו האספקט. בשורה התחתונה אפשר לסכם את זה בזה שגם אם הבחירות שלך נראות לך יותר מבוססות ורציונאליות משלי, הרי שאם נחזור לתחילת הויכוח - העיצוב בפרוש לא היה בין הסיבות לזה שבחרתי דווקא במיטו ואני בהחלט רוצה להאמין שזה נכון לגבי עוד הרבה אנשים אחרים.

אתה צודק ולא צודק בו זמנית. עשיתי נסיעות מבחן על 4-5 רכבים שונים לפני שקניתי דווקא את המיטו, והתחברתי אליה יותר, לפחות ברמה של נסיעת המבחן שהיא כמובן לא מספקת. מעבר לזה, גם פשוט רציתי אלפא במשך כמה שנים טובות\ וזה היה פקטור, כמו שזה פקטור אצל המון אנשים שקונים רכב דווקא ממותג כלשהו. במעמד הקנייה זה נראה שהרכב עונה על זה. היום, אחרי מספיק זמן עם המיטו, אני מודע יותר לבעיות שלה ויש דברים שבפרוש מאוד מפריעים לי, אבל לא בטוח שרכב כמו וולסטר היה נותן מענה יותר טוב עליהם (אם אני זוכר נכון הוא גם בכלל מגיע רק באוטומט) ובגלל זה אני קצת פוזל דווקא לכיוון האבארט אני חושב שזה נושא לדיון אחר לחלוטין, אבל אני חושב שאין דרך באמת רציונלית לקנות רכב, אלא אם אתה מבלה איתו ונוהג בו כמה ימים בכבישים שונים. על כל דגם בערך שיצא ושקראתי עליו ביקרות אי פעם היו גם תגובות מאוד אוהדות וגם מאוד פושרות (גם על הטויובארו קראתי כבר לא מעט ביקורות לא מחמיאות, גם ממבקרים ישראלים וגם מכאלה מחו"), וזה גם היה המצב עם המיטו (יש לי את גרסת ה-qv). היום אני שומע המון אנשים חולמים על הטויובארו ורואים באחד משני הדגמים את הרכב הבא שלהם, זה מבלי שמישהו מהם נהג ולו דקה אחת על אחת משתי הורסיות. האם זה פחות שטחי? לא בטוח. השורה התחתונה היא, שכמו שכבר כתבו לך, גם אם כל הטענות שלך הן נכונות (וכנראה שכן) על השינוי בתעשיית הרכב וכו', הסיבה לכך היא לא נצחון המשווקים, אלא כל מה ש-RK כתב לך. בגלל זה גם באלפא נשאר רק העצוב בהשוואה למה שהיה פעם ואתה ואחרים מחפשים (שאני מסכים שבמיטו הוא לא מדהים, אבל בג'ולייטה דווקא עשו עבודה מרשימה מאוד ), ולא בגלל שאנשים רוצים רק עיצוב. בע"ה. הייתי אומר משהו טוב על הספיידר הבא של אלפא (שאמור להיות שת"פ עם מאזדה), אבל אני יודע רק דבר אחד עליה, לצערי: עממית היא לא תהייה ,לפחות לא מבחינת המחיר פה בישראל.

הטענה שלו היא מאוד פשוטה, והוא רצה מה שרבים אחרים רוצים: ספורט מוטורי שלא מסתכם בדארג ו\או דריפט. כל עוד זה הדבר היחיד שיש כאן - זה לא עממי בשום צורה שהיא.

בין האנשים שנכנסים היום לסמל"ת וקונים את הדגמים של החדשים של אלפא יש גם כאלו, כמוני, שלא באו לשם בזכות או בגלל העיצוב, אלא כי פשוט רצו אלפא וזה מה שיש לחברה להציע היום. יכול להיות שספיידר או ג'וניור מלפני כמה עשורים הן הרבה יותר מהנות לנהיגה, אני לא יודע כי אף פעם לא נהגתי באחת. זה ממש לא עניין של פשרה מבחינתי (ובטח לא מבחינת רוב הרוכשים האחרים) כי זה לא שישבנו לפני זה במשך שבוע והיינו צריכים לבחור בין ההתנהגות של אותה הג'וניור לבין הנוחות של המיטו והג'ולייטה. יותר מזה, חלק גדול מהרוכשים (שוב, כמוני) הם אנשים שלא מתיימרים להיות השומאכר הבא ובאופן כללי בעלי ניסיון מועט מאוד במוטוריקה. היום, במבט לאחור, אחרתי שלמדתי קצת וגם נהגתי ברכבים אחרים, אני יודע להצביע גם על החסרונות של המיטו (את החסרונות של הג'ולייטה הרגשתי עוד בנסיעת המבחן הראשונה בסוכנות), אבל זה בכלל לא רלוונטי, כי הבחירה שיש לי היא בין המיטו לבין האבארט ולא בין המיטו לבין ספיידר מ-1980. אני לא חושב שמחלקת השיווק באלפא היא זו שקבעה שכך הרכב יתנהג ולא אחרת. זה שינוי גורף בתעשיית הרכב, שכנראה שרוב האנשים שנהגו ברכבים ספורטיביים (או כאלו שהתיימרו להיות ספורטיביים) "מפעם" לא אוהבים אותו, וכאלו שגדלו לתוך המצב הקיים לא מכירים כ"כ אלטרנטיבות אחרות. כל אחד יכול להכנס לאוטו ולהרגיש טרזן? יכול להיות ויכול להיות שלא, כי גם באירועים ובימי מסלול המועטים שיצא לי להיות בהם בארץ ובחול, היה אפשר לראות באופן מאוד מובהק איך הרמה של הנהג משפיע על זמני ההקפה או כל דבר אחר. יותר מזה, כשאני מגיע למצבים בהם ה-esp מתערב ומתקן באופן די אגרסיבי, זה לא גורם לי להרגיש ש-"יצאתי גבר", אלא להבין שאם ה-esp לא היה קיים - הייתי כנראה מסיים את היום במקום לא ככ טוב (או כזה שלא חוזרים ממנו).

אתה צודק לחלוטין. מי שמסתכל במראה כדי לוודא שהוא במהירות סבירה - לא צריך את האיתותים, ולאחרים בדרך כלל לא איכפת. אין יום שאני לא נתקע אחרי איזה מישהו שנוסע את כל כביש 5 על 80, בנתיב הכי שמאלי שאפשר. בדרך כלל האנשים האלה ידהרו גם שמאלה בכל רמזור עם כמה נתיבים שפונים וכל הזדמנות אחרת, אלוהים יודע למה. לגבי הנושא עצמו - באירלנד בעיקר, אבל לא רק שם, לנהגים יש הרגל מאוד נחמד לסמן אחד לשני "שלום" עם היד, בעיקר בכבישים כפריים וכשנותנים אחד לשני להשתלב, או כל דבר דומה. האמת שגם בארץ יש אנשים שעושים את זה, וזה די גורם לכולם להרגיש יותר טוב עם עצמם

הייתי כבר פעמיים בסיטואציות מהסוג הזה בחודשים האחרונים - פעם אחת עם נהג שלא אהב את זה שלא נתתי לו להדחף באיזה פקק. הנתיב שלו היה פנוי, שלי היה פקוק, וכמובן שהוא "לא ידע" שהוא צריך את שלי, עד שכבר הגיע לשלב של האי תנועה, עליו הוא כמעט גם עלה תוך שהוא חתך אותי (בלי לאותת - בשביל מה?). פעם אחרת עם אופנוען שעקף אותי בתוך כיכר עם נתיב אחד, ואז הופתע שכמעט הרמתי אותו באוויר. זה בלי להזכיר בכלל את כל הפעמים בהם צפרו לי כי נתתי למישהו לחצות את הכביש (במעבר חציה) או חיכיתי בזמן שמישהו אחיר לפני החנה את האוטו. בפעם האחרונה שזה קרה (לא המשכתי לנסוע כשהרמזוז התחלף לכתום, וכך גם מנעתי תאונה, כי ניידת המשטרה שהיתה בנתיב לידי החליטה לפנות מהנתיב ההמרכזי כשהרמזור כבר היה אדום), הצופר נראה כמו נציג של איזה משפחת פשע (וגם נהג בב.מ.וו חדשה), כך שממש שמחתי שהוא לא יצא אלי עם אלת בייסבול או אקדח. באופן כללי חבל שאנשים חושבים שהכביש הוא הרכוש הפרטי שלהם, וזה מרגיז באותה המידה גם כשזה מגיע מהצופרים למיניהם וגם כשזה מגיע מאלו שחושבים שהנתיב השמאלי בכבישים הבינעירוניים נסלל כדי שיהיה להם כמה שיותר זמן לשיחות הטלפון שלהם.