raiden

אז ככה, יש ברשותי מברגת אימפקט של מאקיטה. ודיי נמאס לי לבקש מחברים \ משפחה מקדחה. אז אני מחפש מקדחה, לגבר ביתי ממוצע שתולה נברשות או כל מיני דברים קטנים אחרים בדירה שהאישה צריכה. הבנתי שיש כל מיני דגמים - מקדחות, פטישונים, אימפקט, בלי אימפקט. אני צריך משהו - פשוט, זול יחסית, אולי אפילו על סוללה, שיהיה מספיק חזק לקדוח בקירות רגילים של בניין מגורים וגם בקירות של ממד. שוב בעיקר לעבודות פשוטות של לתלות משהו. יש המלצות בקהל? תודה!

מצטער, לא מצליח להבין את זה. זו בגידה במדינה ובריבונות שלה. זה שווה ערך מבחינתי לטרוריזם. אנשים כאלה צריכים להיות בכלא (אחרי בית משפט כמובן) והאזרחות שלהם צריכה, פוטנציאלית, להישלל. כל ה tolerance, גבולות פתוחים, קבלת האחר ועוד ניו אייג' בולשיט בסגנון - כבר דיי נמאס. אנשים שלא מסוגלים או רוצים להשתלב בחברה, ואני לא דורש אהבת המדינה לפני המשפחה או שירת ההמנון, מספיק לכבד את החוקים ואת הריבונות, לא צריכים להיות אזרחים במדינה הזאת. לא מצליח להבין מה השמאל קשור. עמדה פוליטית זו או אחרת היא מכובדת, כל עוד היא לא פוגעת בריבונות של המדינה.

אני רק שאלה. איך יתכן שבמדינה מתוקנת יש אנשים שעובדים בה, לומדים בה, מנהלים את מרכז החיים בה, נהנים מהתשתיות ומהמוסדות, מהטבע ומהמיסים, אבל שורפים דגלים של אותה מדינה ויוצאים נגד הריבונות של אותה מדינה, אבל עדיין מחזיקים באזרחות? וזה לא משנה מאיזה עדה, דת או לאום הם. איך זה ייתכן?

למקרה ועוד לא הבנת, אני גם אצטרף לכל שאר האנשים ואגיד לך: אל תחזור. אין פה מה לחפש אם אתה יכול לבסס את עצמך כלכלית ולהגיעה להגשמה עצמית במקצוע שאתה אוהב - בחו"ל. הולנד מדינה מדהימה הן מבחינת איכות חיים והן מבחינת הטבע שלא מפוצץ בהולנדים מכל רחבי המדינה בימי שבת. לא רק שבארץ לא נשאר מקום בטבע לנסוע אליו ולטייל לבד, בארץ גם הכל יקר. אמרת אתה רוצה לקנות בית. לא יודע אם התכוונת לבית בית או בית במובן של מקום לחיות בו, אני כמאט בוודאות אומר לך שבארץ זה יהיה הרבה יותר קשה. ואם זה לא מספיק לך, אז בארץ מקנה מינימום במקסימום כסף. רבתי עם אישתי השבוע ואמרתי לה שבארץ יש הרבה דברים טובים אבל איכות חיים ביחס למחיר זה ממש לא. הראתי לה בתים בסביבת אמסטרדם, בגודל של דירת 3-4 חדרים בגוש דן, באותו המחיר. רק שבוגש דן אתה מקבל שכנים מכל הכיוון, בתים של 8-9 קומות ו4 קירות לבנים, ובפרברי אמסטרדם אתה מקבל דירה בבניין 2 קומות עם נוף להרבה ירוק ולא לתחת של השכנים. הנא דוגמא - https://www.funda.nl/en/koop/amsterdam/huis-41308093-balatonmeerlaan-39/ 20 מרחק נסיעה של 20 דקות ממרכז אמסטרדם, או 40 אם אתה אוהב לפדל. ואני לא מדבר בכלל על מחירי הרכבים. אז בטח יבוא מישהו ויגיד "כסף זה לא הכל, פה זה בית ומשפחה, ואחווה ואהבה" ואני אגיד שכל זה - בולשיט. בסופו של כל יום ויום אתה הולך לישון בבית שלך, בין אם הוא שלך או בשכירות, קם בבוקר, נוסע לעבודה, נוסע ללימודים, בסופי שבוע יוצא לבלות או לטייל. וזה מה שחשוב. הדיבורים על אחווה ואהבה הדדית זה בולשיט. יש חרא אנשים בכל מקום, ויש אנשים טובים בכל מקום. אין איזה קסם מיוחד של "אהבת אחים מהקיבוץ" במדינת ישראל, אם כבר ההיפך, המדינה הזאת כל כך מחולקת מכל בחינה אפשרית - דת, ארץ מוצא, שיוך פוליטי ומעמד סוציואקונומי, שכבר עדיף להיות ישראלי בהולד ולקבל הערה או מבט לא נעים מידי פעם, מאשר להיות ישראלי בישראל ולדעת שיש פה דת שלמה שלא רוצה שתחיה את חייך כמו שאתה רוצה, יש קבוצה שבכלל לא רוצה שתחיה פה ובכללי אתה כנראה מפריעה לכל ישראלי ממוצע - בתור בסופר, על הנתיב הימני, במרפסת עם המנגל וכו'. עצם העבודה שהצלחת להקים ולתחזק זוגיות תקופה דיי ארוכה עם בחורה מקומית, רק מעיד על כך שאתה לא זר שם וזה אומר שאתה יכול להשתלב בחברה שם. אם אתה חי באשליה שבארץ יקבלו אותך עם זרועות פתוחות ולא תרגיש פה זר - אז זה לא נכון. אולי לא תהיה זר ברמה של ישראלי בהולד, אבל עדיין תהיה זר - לאדם אחד בגלל איך שאתה נראה, לאדם אחר בגלל איפה שאתה גר, למישהו בגלל הצורה שבה אתה מדבר וכו'. אנשים, בכל מקום בעולם, ימצאו על מה לשפוט אותך. תישאר במקום שבו אתה יכול לצמוח ולגדול, להתפתח אישית ומקצועית. לקבל רמת חיים הוגנת. ותבוא לבקר מידי פעם, בסופו של דבר יש פה גם דברים טובים, ממש מעט אבל יש. בהצלחה!

תודה רבה לכולם על התגובות! לא אצטט אחד אחד אבל שמתי כמה "לייקים". מעריך מאוד את זמנכם את התרומה שלכם. שוב התעוררתי עם תחושות חרדה ואותן המחשבות. אני מתחיל להריץ סרטים בראש איך ומה ולמה וזה מכניס אותי עוד יותר ללחץ. יש לי קצת פחד מהלא נודע. מה קורה אחרי שבני זוג מחליטים להתגרש? אחד מהם עוזב את הבית לחבר\משפחה\AIRBNB? מוכרים את הריכוש המשותף? ואיך מתנהל תהליך הגירושין בכללי? חייבים עורך דין ובית משפט גם אם אנחנו לא יהודים?

אני דוחה את זה מאוד. אני אתן להם זמן כנראה עד סוף החודש ואז אתחיל להתעסק בזה.

@yotams4 הקשר שלה עם חברות דומה למה שאתה מתאר.. @netco ו @NTL83 לגבי פשרות. או שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך או שההסתכלות שלי על פשרות היא מאוד שונה. פשרה מבחינתי זה לעשות משהו שלאדם אחר יהיה יותר טוב \ קל \ נוח \ מהנה כאשר אתה נפגע מזה. דוגמא - פשרה זה לתת למישהו להדחף לתור לקופה לפניך בידיעה שאתה תאחר בגללו. פשרה - זה לעבור לגור למושב בצפון כי זה מה שבת הזוג רוצה בידיעה שאתה תעמוד כל יום בפקק של שעה בדרך לעבודה. פשרה - זה לאמץ כלב שאתה לא רוצה אבל העיקר שלה יהיה נוח מה גם שאתה זה שתצא איתו לעשות קקי. (למען הסר ספק, הדוגמאות הן פרי היצירה של הדמיון שלי, אין להן קשר למערכת היחסים שלי). כל אלו הן פשרות. חיים ללא פשרות מבחינתי זה שלפני שאנשים מקבלים החטלה הן מדברים על זה. מדברים ומגיעים לעמק השווה. פשרה מבחינתי שווה ל"הדעה שלי לא חשובה". היא יכולה להיות לא חשובה כי אני סמרטוט שלא מסוגל להגיד מה הוא רוצה, היא יכולה להיות לא חשובה כי עומד מולי אדם חזק יותר שיודע לעמוד על שלו (=מערכת יחסית לא שוויונית). @netco לגבי החלק השני של ההודעה שלך. אני מסכים איתך ב 100%. אבל יש פער עצום בין המחשבה "התגובה שלה זה התגובה שלה" לבין המעשה עצמו. אני לא חי בוואקום ואני לא יכול כל הזמן להגיד לה "זו תגובה שלך, deal with it". מסכים איתך שאני לא צריך כל פעם לרוץ ולרצות אותה, או לדאוג מה היא תחשוב ואיך היא תגיב, אבל כשיש לחץ באוויר - קשה לי להתקיים. הנטיעה הטבעית שלי זה להחזיר את העניינים למצב מנוחה ורוגע. ותצאו בבקשה מהקו מחשבה שאני רוצה להחליף גולף GTI בפרארי. אני מוכן (לפחות אצלי בראש) גם לחיות לבד. אין פה בכלל קטע של לז*** בחורות אחרות או למצוא מישהי טובה יותר, ההיפך הוא הנכון. המחשבה על גירושין היא עדיין מחשבה בגלל שאני אוהב אותה ומפחד שלא אמצא מישהיא אחרת כמוה.

מעניין. מזהה מאוד לגבי ה"לפוצץ את הערב עם חברים \ משפחה". הרגיש לפעמים שהריב תמיד קורה כשאני \ אנחנו קבעתי \ קבענו תוכניות ואז אני זה שצריך לבטל. שמח שברחת משם?

@EliC25 תודה רבה על התגובה! אכן, כנראה שלמדתי הרבה על עצמי בקשר הזה ולכן המחשבה שאם הייתי נכנס לקשר כזה עכשיו, התשובה היא כנראה לא. כי אני יודע להציב את הגבולות בצורה נכונה יותר ממה שידעתי. הבעיה הגדולה שלי בכל הסיפור הזה, זה שאנשים תמיד משתנים בקשר. גדלים ביחד או אולי לחוד. ואז נשאלת השאלה - מה הלאה. מה קורה אם אנשים שנמצאים בקשר אבל התחילו לגדול לכיוונים שונים? אז התשובה שלי להכל זה - לברוח. ואחד הפחדים שלי זה האם זה באמת הפתרון. כי הרי אין שום הבטחה שזה לא יקרה גם בקשר הבא, ואי אפשר לברוח כל פעם שקשה לך.. @yotams4 איך הבנת שזה מה שאתה רוצה? איך החלטת שבמקום לנסות לבנות קשר - עדיף לסיים אותו? כמובן אם אתה מרגיש בנוח לספר. לא חייב.

טוב, הרבה מאוד תגובות. קודם כל המון תודה לכולם! אני לא צטט אחד אחד, כי תצא לי מגילת אסתר, אבל אנסה לשפוך קצת יותר אור על הנושא. הבאתי את הדוגמא של הילדים כי זה הדבר האחרון שקרה בסדר כרונולוגי, לא כי אני חושב שזה המהות. נתפסתם לזה כאילו זה הבעיה. אולי זו דוגמא לא מספיק מוצלחת. אמרו פה אנשים ללכת לייעוץ זוגי \ אישי. אני הולך, היא הולכת. כל אחד מדבר על הבעיות שלו. אני לא מאמין בייעוץ זוגי, זה אולי יכול להוות פורום יחסית בטוח לשיח פתוח, אבל אני לא מאמין שהוא יעזור. מה שגם שמבחינתה אין בעיה, אז על מה נדבר? היו פה גם אנשים שדיברנו על להתגמש \ ללכת אחד לקראת השני \ שניה. לא מאמין גם בזה. לא מאמין בחיים של פשרות. אם אני רוצה אקסבוקס וטלויזיה 75 אינץ' והיא לא, אבל היא הולכת לפשרה כי [הכנס סיבה פה] - זה תמיד ישב לה בפנים. היא תמיד תרגיש שהיא התגמשה כשבפועל היא לא קיבלה מזה כלום. אותו דבר ההיפך. אני חושב שזו אחת הבעיות של החברה שלנו - שאנשים מתגמשים בשביל עבודה, בשביל זוגיות, או מתגמשים על עצמם ועל מי הם. אני לא רוצה. זה לא איך שאני רואה את החיים שלי. ברור לי שאפשר לשנות דעות ולשנות כיוון בחיים או להתגמש בדברים לא מהותיים (היא רוצה שטיח, לי לא כזה משנה. אני לא אעמוד על רגליים אחוריות בשביל זה). אבל לא פשרות כי פשרה זה ללכת עם נעל אחת שחורה ונעל אחת חומה כי אתה אוהב שחור והיא אוהבת חום (קריא - לא מאמין בפשרות של עקרונות מהותיים בחיים). הרבה דיברו על שיח פתוח. מודה, אני מאוד בעייתי בזה. אני אדם שמתעלם מריבים - בעיה מאוד גדולה שאני מנסה לעבוד עליה. אבל מאוד קשה לי לפעמים לדבר איתה כי התגובה שלה זה לבכות, ללכת לחדר אחר או להתחיל להגיד שלא אכפת לי. לפעמים היא מדברת ולא מעניין אותי, אין לי יכולת להקשיב או להגיב, אבל אני לא יכול להגיד לה "לא בא לי לדבר עכשיו" וכשאני אני כן מצליח להגיד, זה מסתיים בריב על בסיס "אתה לא מקשיב לי" \ "לא אכפת לך מה אני אומרת" וכדומה. אז אני יושב ומקשיב ובראש בורח למקום אחר. היא אדם מאוד דעתן, כמוני. רק שהיא יודעת לעמוד על שלה בכל דרך שצריך, ואני פחות. כשרק התחלנו לצאת חשבתי לעצמי "כן אולי היא צודקת, מה אני יודע, הרי לי אין ניסיון", כל פעם שהיא הייתה בוכה הייתי רץ אליה ומתנצל על דברים שעשיתי ועל אלה שלא עשיתי ועל אסונות טבע - כי בחורה שבוכה זה לא טוב. היום אני הרבה יותר קר - שתלך לחדר אחר, שתבכה, שתישן בסלון. לא אכפת לי כמו שהיה אכפת לי לפני זה (עדיין אכפת לי כן, פשוט היום אני יודע יותר טוב לנהל את התגובה האימפולסיבית שלי לרוץ ולהתנצל). אני שם נעליים ויוצא החוצה להסתובב ולהקשיב למוזיקה. לא קונה יותר מניפולציות זולות של "לא אכפת לך" על כל פעם שלא בא לי להקשיב לה. אז לא, זה לא בגלל שהיא רוצה ילדים ואני לא. היא לא יודעת עד הסוף מה היא רוצה, אני גם. אני יודע אבל מה אני לא רוצה. אני לא רוצה חיים של פשרות. אני רוצה חיים של הבנה דו צדדית והגעה למסקנות דרך שיח מכבד ולא מניפולציות זולות של "לא אכפת לך" \ "אתה לא מקשיב לי". וזה לא קורה. מה שקורה זה ההפיך. מה שקורה זה דיבורים על שוויון בין בני הזוג כשבפועל 90% מהרוטינה היום יומית נופלת עלי. היא תשב ותסביר לי שעות על גבי שעות על כמה היא נגד המודל של "אשה עקרת בית וגבר מפרנס" ואיך היא מאמינה שבני הזוג צריכים להיות שווים ועל אנרגיה נשית וגברית ועוד ניו אייג' בולשיט בסגנון, כשבפועל אני זה שמשלם חשבונות, אני זה שעושה קניות, אני זה שלוקח את האוטו למוסך ואני זה שפותר בעיות בחיים - שלי, שלה, שלנו. היא זו שרוצה לטוס לחו"ל וללכת למסעדות (ואולי זו בכלל הסתכלות אגויסטית חד צצדית שלי כי אני בן אדם דעתן, מתנסה, מיוחד וגם שופט קצת אחרים). אבל אני לא מתלונן, מגיל 20 אני עצמאי. הדבר האחרון שההורים קנו לי זה את ההשכלה ואני מודה להם מאוד על זה, מאז אני עושה הכל לבד. גר לבד, מבשל לבד, מכבס לבד. אז אני לא מצליח להבין למה לבנות מערכת יחסים. ונכון, אני צריך להגיד את זה לה ולא בפורום אינטרנטי אנונימי, אבל אני מפחד מזה, כי לא יצא מזה שיח טוב, יצא מזה ריב ודמעות. ואני מאוד שונא ריב ודמעות. "מעודד" לשמוע שגם אנשים שנמצאים במערכת יחסית בריאה - נתקלים במצבים כאלה. אולי יש לי בראש מודל של "conflict free life" למרות שאני מבין שזה לא אפשרי וגם לא נכון. כנראה שהבעיה היא בשיח. או יותר נכון באי יכולת שלי לנהל אותו. אולי אני רץ ישר לפתרון של לפרק הכל, אבל בפועל אני צריך לעבוד על היכולת שלי לשוחח איתה ורק אם לא נצליח בעזרת שיח להבין מה אנחנו רוצים מהחיים, רק אז לפרק הכל. בסופו של דבר, עם כל ה"רע" שכתבתי, היום גם המון דברים טובים. היא כן דחפה אותי להפוך לאדם טוב יותר, ואני מקווה שאני עשיתי אותו דבר בשבילה. החיים שלנו כן מלאים בשמחה ואושר ולא רק בדמעות ועצב. אז אולי אני פזיז מידי וצריך לדבר על זה עם מישהו בטוח שאני יכול לסמוך עליו ואיתה כמובן. שוב תודה לכם על התגובות!

תודה על התגובות. המהות היא לא "למצוא מישהי אחרת\טובה יותר". ספציפית במקרה הנוכחי יש לי פחד לחיות חיים משעממים או to settle down כי ככה נהוג בחברה. יש לי ראיית עולם אחרת וכל החלטה בחיים אני עושה מתוך מחשבה של "למה זה טוב לי" ומנסה כמה שיותר לא להיכנס למחשבות של "אם כולם עושים את זה, זה בטח טוב". בכללי, יש הרבה מאוד דברים שאני לא מבין בעולם הזה, בהתנהגות של אנשים בעולם הזה, בקו המחשבה שעובר להם בראש בעת קבלת החלטות. אז כן, אני חושב שאני מיוחד למרות שאני מבין שזו מחשבה מאוד מסוכנת כי (א) אם אתה מיוחד, אתה יכול לתרץ כל דבר בחיים ו(ב) כל אחד חושב שהוא מיוחד. ועם אישתי.. היא אומרת דברים "נכונים" מבחינת ראיית העולם שלי, אבל המעשים שלה לא aligned למה שהיא אומרת. סתם דוגמא - כרגע אנחנו לא רוצים ילדים, אבל היא כל פעם מעלה את הנושא הזה, נוצר קונפליקט סביב הנושא הזה אבל כשאני שואל אותה "את רוצה ילדים עכשיו?" היא עונה לי "לא, אני בכלל מפחדת מזה". אז למה? ומרגיש לי שהתשובה היא "כי ככה צריך". אני לא רוצה לחיות חיים של "ככה צריך \ ככה נהוג". אני רוצה לחיות חיים שקבלת ההחלטות בהן נעשתה מתוך רצון אישי שלי ולא מתוך "ככה צריך" \ לחץ חברתי \ ואטאוור. וכמובן הצד השני של זה, זה פחד שה"אני מיוחד" שלי בסוף יביא אותי למקום של חיים עומללים כי חשבתי שאני הכי חכם מכולם אבל בפועל אני כמו כל אחד אחר. בכללי, מרגיש לי שכשנכנסתי למערכת היחיסים הזאת, לא באמת ידעתי מה אני רוצה ממנה חוץ מ"אני רוצה מערכת יחסים". אבל זה התגלגל למצב שבו זה נמצא עכשיו, וכאמור כל הפרפרים וקשתות של תחילת מערכת היחסים נעלמו ונשארו שתי אנשים (שאני אציין שוב - אוהבים אחד את השני מאוד) שכל אחד עם הרצונות והראיית עולם שלו\שלה שבסוף צריכים לחיות יחד. ומרגיש לי שיש רק שתי דרכים לחיות יחד במצב הזה - (1) שאחד מאיתנו settle down ויוותר על ה"אני" שלו או (2) להתגרש.

קצת רקע. אני נשוי מעל שנה, ביחד קרוב ל4 שנים. בגיל ה 30+, היא צעירה ממני במספר שנים. אין לנו ילדים, אין לנו רכוש משותף חוץ מרכב וכל מיני רהיטים לדירה. בתקופה האחרונה יותר ויותר מבקרת אותי המחשבה שאולי המשך היחסים שלנו צריך להיות גירושין. לא, אנחנו לא מרביצים אחד לשניה וגם אין יותר מידי נקודות חיכוך, כמובן שכל אחד עם הג'וקים שלו בראש, אבל זה יש לכולם. אני מרגיש שאנחנו מאוד שונים בהסתכלות שלנו על החיים, ברצונות מהחיים ובשאיפות. עכשיו נכון, היא כנראה תמיד הייתה כמו שהיא ואני הייתי כמו שאני, אבל אי שם בפנים, אני מאשים את עצמי מלפני 4 שנים שכל כך רצה מערכת יחסים והיה חסר ניסיון בנושא הזה, שהוא החליט לסגור עיניים על המון דברים, העיקר לשמר את היחסים. אבל עם הזמן, התאהבות עברה, מערכת יחסים שהייתה חדשה אז נהייתה משהו טבעי ויום יומי, ואני חזרתי להיות ה"אני" שהייתי לפני 4 שנים עם אותם העקרונות ואותה הסתכלות על החיים. אז נכון גדלנו יחד, ועברנו משברים יחד. ובכינו יחד וצחקנו יחד. אבל לפעמים אני מדמיין את החיים שלי בעוד 2, 5, 10 שנים - והיא לא שם. אני שם לבד. אולי זה הפחד מהתחייבות מסויימת, אולי זו הסטיגמה ש"החיים של גבר נגמרים אחרי חתונה, ואם לא אחרי חתונה אז אחרי ילדים". אבל לפעמים אנחנו מדברים על רצונות ועל ראיית עולם ואני מבין שאנחנו שונים, בהרבה דברים. כמובן שיש גם דברים שהם זהים. הקלישאה כמובן היא שאני מאוד אוהב אותה והיא מאוד אוהבת אותי. אבל אני לא ילד ומבין שאהבה לבד לא מספיקה. אז יש לי את המחשבה הזאת תקופה ארוכה כבר, ואני לא יודע עם מי לדבר. חברים או משפחה - יכולים להוות צד לא רצוי וגורם למצבים לא נעימים (בכל זאת, לך תדע איך הם ישמרו את ה"סוד" שלי או איך הם יתחייסו אלי או אליה). פסיכולוג לא באמת יגיד מה לעשות. לכתוב ביומן מרגיש לי מטומטם. לא שאני מאמין שלקחת עצות מאנשים באינטרנט זה טוב, אבל חשבתי נזרום - אולי יצא מזה משהו, מקסימום יגידו לי שאני "ילד וצריך להתבגר" או סתם מטומטם. יש לי המון חששות - מה אם אחליט ואז אבין שטעיתי? מה אם זה האגו הגברי שלי שרוצה "להיות חופשי"? איך בכלל נראה תהליך של גירושין (הבנתי שלא צריך ללכת לרבנות מכיוון שאנחנו לא יהודים לפי הלכה)? איך לדבר על זה? מה קורה ב"יום שאחרי"? ועוד ועוד. זהו. לא יודע מה אני רוצה מהנושא הזה. אמרתי - ננסה.

הגשתי בקשה להחזר כספי. אחכה ונראה מה יהיה. @yor2 ישבתי לא מזמן אכלתי ארוחת בוקר וחשבתי לעצמי "מה אם אל על פותחים יעד מסויים, מייצרים טיסות, אנשים רוכשים ואחרי שהגיעו לסכום מסויים, הם מבטלים את כל הטיסות. הכסף שכבר גבו ישמש אותם לתשלום חובות לאלה שמחכים להחזר כבר חודשים". כמובן, זו סתם מחשבה שעלתה לי בראש ביום בהיר אחד.

חשבתי אולי הקורונה נגמרה. כנראה טעיתי. הזמנתי כרטיס דרך אל על בתחילת אפריל למדינה ירוקה שמאפשרת כניסה של מחוסנים. הזמנתי ישירות מאל על. אחרי כ 4-5 ימים קיבלתי סמס שהטיסה בוטלה. הכסף כמובן ירד. כל ניסיון לקבל החזר נתקל בקיר. (א) אין שירות לקוחות, רק מענה וואטסאפ, ניחא. (ב) יש באתר של אל על טופס שבו אפשר לבקש החזר לטיסות שבוטלו, אבל הטיסה שלי לא שם, כי היא איי שם בסוף יוני וכרגע הם מאפשרים לבקש החזרים רק על טיסות עד סוף מאי. אמרו לי שבתחילת מאי יפתח גם לטיסות ביוני ואז אוכל להגיש בקשה להחזר. מתי אקבל החזר? לא ברור. מחברים שמצב דומה הבנתי שזה לוקח חודשים, מנציגים של אל על, הבנתי שזה לוקח חודשים. אני מבין שהמצב לא מעולה באל על, והמצב דיי חרא בעולם, אבל מרגיש לי לא סביר לשלם כסף (דיי הרבה), לקבל ביטול ולא לדעת מתי או תוך כמה זמן אני אקבל את הכסף שלי. יש מה לעשות בעניין?

@korola סטאלין אמר פעם - One death is a tragedy, one million is a statistic. העיקר שתהנה בחדר כושר. אתה מזכיר לי את אותם אנשים שבהתחלה אמרו "מה כולה זקנים מתים מזה, למה סוגרים את כולם?"

כן ברור, קיבלתי את זה. רק ציינתי למי פה באמת לא אכפת מחיי אדם.

או ילדים עד גיל 16 שלא יכולים להתחסן גם אם הם או הוריהם רוצים. ועוד אמרו פה בשירשור שלי לא אכפת מחיי אדם.

ולדעתי, לפחות בריאותית, עדיף לפתוח חדרי כושר למחוסנים בלבד (ולא לכאלה שיציגו בדיקה שלילית). אבל לא עשו את זה, כי כל אחד וה"לדעתי" שלו.

כל עוד הם מבינים, זה מקובל עלי. המטרות היחידות שלי הן to promote critical thinking ו not taking things for granted. כי נראה שלאט לאט שתי היכולות האלה הולכות ונעלמות (דוגמאת אנשים בדיון שמתכווחים איתי וטוענים שזה בסדר, הכל טוב, ככה צריך).

אפשר לחשוב כאילו עכשיו מדריכי הכושר כולם מחוסנים. כלכלי - לא כלכלי, שבעל עסק יחליט. בפברואר לא הייתה לו יכולת להחליט בכלל. היו נותנים אישור ושכל אחד יעשה את החישוב שלו. אני מסכים איתך לגבי המשפט האחרון, רק לדעתי שנינו רואים את זה מנקודת מבט אחרת. אתה רואה צדק במה שיש עכשיו, אני לא. @m3x7r3m3עריכה להודעה שלך. אנשים לא מקצועים לא צריכים לקבל החלטות מקצועיות. זה הבעיה הכי גדולה לדעתי. ולא, לא כואב לי. סתם מנהל דיון על האבסורד שכולם קונים ואף אחד לא עוצר רגע ושואל "למה"? עריכה 2: ב 7 לפבואר הסירו את מגבלת המרחק. נכון לתאריך זה היו 8.8% בדיקות חיוביות (לעומת 9.9% ב 1 לפברואר) ומספר חולים קשה עמד בערך על אותו המספר (1148 ו 1142 בהתמאה), אז לא, לא נראה שהשיקול היה "מדדי תחלואה, מספר חולים קשה, R וכמות מאובחים ביום" כמו שאמרת. עריכה 3: בדיוק. אנשים עד גיל 40 כנראה. כאשר רק בני 35+ יכולים להינות מההטבה הזאת נכון להיום.

אז מה? מיליון איש שמתוכם יש הרבה אנשים מבוגרים שהיו הולכים לבריכה בימים נורמליים. למה לא פתחו להם בריכות בפברואר? או מופעי תרבות? למה הם היו צריכים לחכות שצעירי תל אביב יקבלו זכות להתחסן? היית פותח בפברואר ולא רק נותן לאנשים מחוסנים חופש סוף סוף אלה גם נותן לבעלי עסקים פרנסה סוף סוף.

סבבה, אני לא בא בטענות וצעוק "למה חיסנו בתהחלה בני 90+ ולא אותי". ברור לי לחלוטין שהיה צריך ליצור ויסות ולתעדף אוכלוסיות מסויימות בין אם זה בגלל שהן יותר פגיעות למחלה בין אם זה בגלל שאופי העבודה שלהם חושף אותם ליותר אנשים. אבל נעשתה פה החלטה מוסיימת שבא ואומרת: "אני לא רוצה לקפח את הזכות של בני 16 לנפוש בבית מלון עם הוריהם או להיכנס לחדר כושר אבל בגלל שאין להם יכולת להתחסן, אני אתן רק להם אישור להציג בדיקה שלילית" (שברור לכולנו שבדיקה שלילית במיוחד בת 72שעות, לא הממד מי יודע מה מדויק), כי זכויות אדם וכדומה (אני ו @m3x7r3m3דיברנו על זה לפני כשתי עמודים לזכרוני). אבל מצד שני, אני, אזרח נורמטיבי שחיכה לתור שלי, הלך ועשה חיסון כמו שצריך, לא נהנה מזכויות מסויימות כי לא משנה כמה אני אקפוץ ואצעק אני לא יכול להתחסן היום ולקבל דרכון ירוק מחר. אז לא, אני לא קונה את ה"להגדיל את הגירעון עד אין סוף", כמו שפתחו את המשק עכשיו (פתחו חלקית אגב, לא פתחו מסעדות לדוגמא, אז גם פה אפשר להתווכח על "שפיכת כסף לחל"ת"), היו יכולים באותם התנאים לפתוח גם בינואר , פברואר ומה לא. זה לא שקהל היעד של חדרי הכושר ובתי המלון זה רק אנשים ביגלאי 20-30. אבל מענישים. למה לא פתחו מסעדות? למה לא פתחו תיירות? למה דווקא חדרי כושר ובריכות? למה לא דיפרנציאלית? כי עד עכשיו לא עשו דפרנציאלית. בתחילת פברואר היה 20% מחוסנים במנה שניה (לעומת 30% כיום), למה לא פתחו אז?

אבל התחסנתי עוד לפני שהיו דרכונים ירוקים או חדרי כושר פתוחים. איך זה קשור?! מאיפה אתם מביאים עת הטיעונים האלה. למה לא פתחו חדרכי כושר בינואר בטענה של "לעודד חיסונים של שאר שאוכלוסיה כאשר הקבוצת גיל שלהם תפתח"? כן. תפתח ב 5 למרץ. כשיעברו בדיוק 4 שבועות מאז שמבצע החיסונים נפתח לכלל האוכלוסיה. תקרא את התגובה שלי ל @gadik6. כשהלכתי להתחסן עוד לא היה דיבור על מה יפתח ובאיזה תנאים. עכשיו הזכות שלי נפגעת כי אני נמצא בקובצת גיל מסויימת וגם אם הייתי רוצה, אני לא יכול להינות מה"הטבות" שנפתחו ביום ראשון.

אז אל תגיב, לא פניתי אליך אישית כשהגבתי בשירשור הזה. סבבה גבר? ניסיתי במשך כמה עמודים להציג את עמדתי. לא בא לי לחזור על זה שוב. אבל בוא נסתכל בדוגמא אחרת. אני עשיתי חיסון יום אחד לפני שנפתחה קבוצת הגיל שלי כי קיבלתי סמס מקופת חולים שיש עודפים ושאני יכול להגיעה. מחר אני עושה חיסון שני ורק בעוד 8 ימים אוכל ללכת לחדר כושר. איפה הצדק וההיגיון פה? איך ההתניה של כניסה לחדר כושר למחוסנים בלבד מעודדת אישית אותי להתחסן? או היה פה בחור שהגיב שהוא מאמן כדורסל שעשה חיסון ראשון ברגע שנפתחה הקבוצת גיל שלו אמה מה, עדיין לא עבור 4 שבועות שיכול לקבל את הדרכון המיוחל ולכן לא יכול לעבוד עכשיו, כאשר אנשים אחרים שהתמזל מזלם להיות מבוגרים יותר וקבוצת הגיל שלהם נפתחה מוקדם יותר - יכולים לעבוד או להתאמן בחדר כושר. @m3x7r3m3 דיבר פה על זכויות אדם ואמר שהזכות של מי שאין לו יכולת (לדוגמא ילדים בני 16) לא יכולה להיות מקופחת על חשבון זכות של מישהו שיש לו יכולת (לדוגמא ההורים של אותו ילד בן 16 שרוצים לנפוש בבית מלון בתל אביב). אז איפה הזכות שלי? מה אני עשיתי לא בסדר? שלא נדחפתי לתור כמו ישראלי ממוצע ולקחתי חיסון מאדם שצריך אותו? או שהחלטתי להיוולד מאוחר יותר מאחרים?

ואתה לא יודע לקרוא. אני דיברתי על אדם שלא פיתוח נוגדנים. אותו אחד שנפל ב 5%. ובוא רגע תסביר לי, איך אפשרות ראשונה מביא למוות מיותר? אם אני מתייחס לחיסונים כלא מונעים הדבקה, אני מחייב גם מחוסנים לשבת בבית או לנקות באמצעי זהירות. זה הרי בדיוק גם מה שהמדינה עושה, אנשים מחוסנים עדיין מחוייבים לעטות מסיכה ולשמור מרחק. תיסגר על עצמך. ואיפה הקרבתי אנשים למען חדר כושר? בוא תביא לי ציטוט שאמרתי את זה. מצידי שחדרי הכושר ישארו סגורים, יחד עם מסעדות, מופעי תרבות ודובאי.