במקלטי הרדיו הראשונים שעבדו ברכב, נוצרה בעיה של אספקת מתח גבוה, הדרוש להזנת האנודות במקלטי רדיו שפעלו בעזרת מנורות.
מנורות דורשות מתח גבוה של בין 150 עד 350 V לשם הפעלתם.
כפי שידוע אספקת המתח ברכב היא 12V היום אבל בזמנו המתח היה 6V.
מצח ישיר DC שהוא מתח הסוללה נמוך ולא ניתן היה להרים אותו למתח הדרוש.
הפיתרון שנימצא הינו למעשה ממיר המתח הראשון וכך זה פעל.
חיברו מימסר במקביל לסליל עם קפיץ מחזיר, כך שמה שקרא כל פעם שהמימסר היה ניסגר הוא היה מיד נפתח וחוזר חלילה.(זה הויברטור)
דבר זה גרם למתח חוזר גבוה שהיה מוזן לשנאי שהיה מרים אותו למתח הדרוש, ולחר מכן עבר ישור חזרה ל מתח DC גבוה.
דבר זה עבד שנים והיה מלא צרות, פרט לרעש זימזום שהיה כל הזמן ברקע כאשר הרדיו היה בפעולה.
בשלב מתקדם יותר הומצא הטרנזיסטור והצליחו לשלב אותו בדרגה הסופית, ובשאר הדרגות עדיין המשיכו להשתמש במנורות שיכולות לעבוד גם במתח נמוך.והיתפטרו מהויברטור לחלוטין.
ורק בשלב מאוחר יותר היתפטרו לחלוטין מהמנורות ומכשירי הרדיו לרכב הפכו לטרנזיסטורים בלבד.