פינדר

מי שאמור לשלוט זו הממשלה, לא השר.

מה שאני אומר פה כבר יותר משנה, בן גביר עובד על הפיכת המשטרה למיליציה פרטית שלו ובמידה רבה גם מצליח. והכל ברשותו של ראש הממשלה הכי חלש שיש. זה רק מראה שאנשי המחאה צדקו לאורך כל הדרך. איפה אלו שהסבירו פה על משילות? דמוקרטיה?

ברור שזה חיים אחרים. זה עניין של טעם. מה שעבורך הוא לא מתקבל על הדעת, עבור מישהו אחר אילו חיים טובים ולא רק בגלל אילוצים כלכליים.

הם לא נולדו בני 15.

מבחינת יכולת כספית, מי שבחר לגור בנס ציונה יכול באותה מידה להרשות לעצמו לגור בתל אביב או במקום יוקרתי אחר במרכז. אז כנראה שהתנאים שם אולי לא מתאימים לך, אבל הם לא גרועים בשום קנה מידה.

בחיי שאני מבין את כל היתרונות שיש בחיים בתל אביב והצנטרום של הפיילה. ויש לי ים של ביקורת על התשתיות במדינה. אבל לא צריך להגזים. רחובות לא נמצאת בצנטרום של הפיילה אבל היא לא כפר באפריקה. יש mri במרחק נסיעה קצרה. הגנים ובתי הספר הם במרחק הליכה, לכל תושב בעיר, למעט אולי שתי שכונות מנותקות של בתים פרטיים. יש גם אוטובוסים סבירים מינוס בתוך העיר. הבן הצעיר שלי נוסע בהם מדי פעם. מה שכן, דירת חמישה חדרים באיזור שלי עולה מעל 3 מליון שקל. מתחת ל2 מליון, אפשר לקנות דירת ארבעה חדרים בלי ממד. אני לגמרי מבין את הבעיה שעומדת בפני הזוגות הצעירים.

עברתי מקומות עבודה לא מעט פעמים בחיי. פעם אחרונה לפני 7 שנים. אני נוסע ברכבת+אוטובוס, בערך שעה ורבע לכל כיוון. גר ברחובות ועובד בת״א. אפשר לחיות ככה. אפילו לא רע.

לא מאמין שאצא מפה בלעדיהם. הם הסיבה שאני רוצה לברוח.

אין לי בעיה עם צריף לעומת ארמון. יש לי בעיה עם זה שהצריף נמצא בלב יער שעולה באש ואין מי שיכבה את השריפה. אני אישית, לא מאמין שיש עתיד טוב למדינה הזו. בתור חילוני ליברלי אני מרגיש שאני נמצא בין הפטיש של חמאס, חיזבאללה ואירן לבין הסדן של ימין דתי קיצוני. לא משנה מי מהם ינצח, אני בכל מקרה מפסיד. אני מעריך שלילדים שלי כבר לא תהיה ברירה ויאלצו להגר או לחיות במדינה נחשלת.

אחותי עברה לארה״ב בערך שבוע אחרי השחרור מהצבא. גם בעלה עבר מיד אחרי השחרור. לפני 20 שנה. והם עדיין לגמרי ישראלים בחו״ל. מעגל חברים ישראלי בלבד. טלויזיה בעברית. אם אתה פותח את המקרר שלה, אתה חושב שאתה בארץ. אפילו השמפו והמרכך כביסה מישראל. הילדים שלה מבינים ומדברים עברית אבל השפה הטבעית שלהם היא אנגלית. עכשיו אני, יש לי 2 ילדים בצבא, אז אם כבר אהגר מפה זה יהיה רק אחרי שהם ישתחררו ורק אם הם יסכימו לבוא. ואני יודע שאם אשכנע אותם להגר, הם כבר יהיו מהגרים לכל דבר, עם כל הקשיים. מרגיש פספוס, על זה שלא התעקשתי לעוף מפה כשהיו צעירים ויכלו לעבור בקלות ולהיטמע במקום אחר.

כן. רואים בעין בלתי מזויינת את ההבדל בין צידי הגבול. למיטב ידיעתי אין שם הגבלות על מרעה של עזים ושאר צאן, כך שיש מעט מאוד צמחיה יבשה להבעיר.

האנלוגיה שלך לעסק היא לא מוצלחת. אם אני עובד בחברה שאני משוכנע שהמנכל מוביל אותה לתהום ואין סיכוי להחליף אותו, אני מתחיל לשלוח קורות חיים לחברות אחרות. וזה בדיוק מה שאנשים פה עושים. הופכים עולמות בשביל להשיג דרכון זר.

אני יודע שלעמת ביביסט עם עובדות זה לטחון מים, אבל זה היה קל מדי.

אי עמידה בהסכמים קואליציוניים זה לא עלבונות אישיים. שכחת את גפני, יור ועדת הכספים, שלא יודע שירד דירוג האשראי.

בפעם המיליון בשרשור האינסופי הזה: כל, אבל כל, מי שישב עם ביבי, אכל ממנו טריקים נכלוליים ובוגדניים. אז לשבת איתו שוב?

אכן פרק מצוין.

אני הכרתי את זה מסרט דוקו על ההתרסקויות של המקס בנטפליקס שמדברים בו גם על המיזוג והשינוי בתרבות הארגונית. עשוי מעניין ומסכם טוב את הפרשה לאנשים כמוני שלא מצויים הפרטים.

אני אוהב את הדוגמה של אחד הניצחונות הכי מוחצים בהיסטוריה המודרנית, מלחמת ששת הימים. לפי הלוגיקה של מבינים רק כח, אחרי ניצחון כזה האויבים שלנו היו אמורים להיות בשקט עשרות שנים. בפועל קיבלנו תיכף את מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור תוך שש שנים. למעשה, רק אחרי שהמצרים החזירו לעצמם את הכבוד העצמי (בעיני עצמם) בשלו התנאים לשלום, מתוך כבוד הדדי בין שני צדדים שווים ולא בין מנצח ומנוצח.

יום עבודה שלך לא שווה יותר מ600 שקל?

חבר של הבן שלי סיים לפני כמה חודשים מסלול רגיל בגולני. איך שסיימו עברו לעזה. בן של חבר, קצין צעיר מפקד צוות ביחידה של מלטים, סיים להכשיר את הצוות שלו ותיכף יצאו לג'בליה, כשהם כולם חסרי נסיון מבצעי (כולל הקצין). ברור שתיאורטית הם כולם לוחמים מוסמכים, אבל זה ממש לא המצב האידיאלי. פעם, כשהצבא לא היה מתוח לקצה הקצה של המשאבים, תמיד היו מעדיפים לקחת לוחמים מנוסים לפעולות כאלו. הפעלה של צעירים תביא בהכרח ליותר טעויות. ויותר מזה, היא מלמדת אותי (שאין לי ידע רשמי על מצב הסדכ) שממש לא בטוח שיש יכולת להמשיך עם לחימה ארוכה בעזה ובטח לא בלבנון.

לוחמים בהכשרה נהרגו אתמול בעזה. מי היה חושב פעם להכניס את חסרי נסיון למקום הכי בוער. אני רואה בטוויטר בחור רציני, לוחם מילואים בגדוד סיור, מאלו שמכווינים, שכבר היה שלושה חודשים בעזה וחודשיים בצפון. עכשיו מגויס שוב לעזה והוא אשכרה פתח גיוס כספים בשביל לרכוש רחפנים, שהם כלי לחימה עיקרי של הגדוד, אבל כרגע חסר. הממשלה מעבירה חוק פטור וזורקת תקציבים על מגזרים שנועדו לשמור על הקואליציה. ועוד מדברים ברצינות על מלחמה בצפון. מי ילחם? עם איזה ציוד?

לדעתי זה תפס תאוצה בשנה האחרונה וימשיך להתגבר.

או שפשוט יורידו פרופיל ויהיו גובניקים. לדעתי נראה עליה גדולה מאוד בכיוון הזה, לפחות ממה שאני רואה שכבר קורה בסביבה הקרובה שלי.

אני חושב שמי שמתכנן לחיות פה, כדאי שתהיה לו לפחות דירה אחת, כדי לנצל את הטבות המיסים וכדי להישאר צמוד לשוק הדיור.

לא מבין במטוסים, ואין לי מושג אם מה שכתבת נכון, אבל אני מאוד מקווה שזה לא נכון. לקנות מטוס בעייתי מתוך אמונה שהטייסים שלך יודעים להתגבר על בעיות, זה בערך כמו לממן חמאס תוך אמונה שיש לך יכולת להכיל אותו ולבלום אותו בכל רגע.