הוא מזיין את השכל להנאתו כי א' אין לו accountability וב' יכול להיות שהוא שייך לאסכולה התומכת ב"ערימה של גופות על מזבח הכלכלה". אני לא אומר שבחירה בין תמותה ובין כלכלה היא בחירה קלה. מדובר בדילמה מאוד קשה עם השלכות ארוכות טווח שאף אחד לא מסוגל לדמיין בכלל. לדעתי מדינות שיצאו חזקות מהמשבר או לפחות פחות מרוסקות אלה מדינות שידעו לאזן היטב בין ויסות תמותה ופעילות כלכלית סבירה.
"כבר עכשיו צריך להחזיר את המשק לשגרה מלאה, תחת מגבלות של ריחוק חברתי והגבלה על היגיינה".
הבעיה שהוא לא מבין שיש סתירה בדבריו. שגרה מלאה לא ניתן לקיים עם מגבלות של ריחוק חברתי. אם אני בעל חברת הייטק ויש לי 30 עובדים שיושבים באופן ספייס אני לא יכול לחזור לשגרה. אני צריך להחליט מי יגיע למשרד ומי ישב בבית או לעשות סבב בין עובדים או לפטר חלק מהעובדים ולהשאיר במשרד רק את התותחים ביותר שיעבדו תחת מגבלות ריחוק חברתי. אי אפשר להחזיר לדוגמא חדרי כושר, אולמות קולנוע, קניונים, מסעדות, אולמות אירועים, פאבים, תחבורה ציבורית כי אף אחד לא ישמור שם על ריחוק חברתי.
הטיעון שצריך להחזיר הכל לפעילות מלאה וימותו כמה שימותו ומי שישרוד ימשיך בחיים שלו טיעון לגיטימי. טיעון שקשה למכור, אבל יש בו הרבה היגיון ואמת קשה.