hogi

אם השרשור הזה ימשיך באותה רוח מעודדת, כל ההגנות והמחסומים והרציונליזציות שלי יפלו ואני ארוץ לקנות עוד גרוטאה חלודה [שושני, למה היית צריך להגיד שמצאת עוד משהו? עכשו אני כל הזמן אומר לעצמי - "לך, רק לראות..."8)], הרי תמיד יש עוד כמה חלומות בדרך.

זה כמובן הויכוח הנושן בין הטהרנים הרוצים רכב משוחזר עד לרמת הבורג המוזיאוני, דרך אלה שמשדרגים, עבור באלו שמקצצים, מכסחים ומעוותים ועד לאלו שמעצבים מחדש. אנשים נותנים 'פרשנות' יצירתית בסגנונות של צ'ופר, בוב טייל וקאסטום באופנועים והוט-רוד במכוניות. אפשר לאהוב או לא לאהוב את החיפושית הספציפית אבל צריך לזכור שחוץ מהאמריקאים המטורפים לא הרבה אנשים יעשו משהו דומה לפורשה או יהפכו מרצדס 'יוקרתית' לחיפושית. מה שמזמין את הויראציה היצירתית הוא דווקא העובדה שהחיפושית הייתה כל כך נפוצה ותמיד יש מי שרוצה משהו קצת אישי יותר, החל במדבקה על הרכב, צבע קצת אחר, ג'נטים מגנזיום בשלל צורות, 'פנסים צהובים' ועד יצירות מופת.

הוי אסף, אסף, הוואגוניר הוא חלום של רכב ואני מאוד אוהב אותו אבל תיפטר ממנו כמה שיותר מהר - לא בגללו אלא בגללך ובגלל הטעם שהוא משאיר. אחרי זמן מה [שעות, ימים או חודשים - תלוי באופי שלך] הוא יהפוך לזכרון רע שחלף. האופנוע הראשון שלי היה הונדה סופר דרים 400 [הוא כמובן לא היה אספנות אלא אופנוע בן 4-5 שנים]. הוא היה יפה כמו חלום ואני הייתי תמים כמו טירון ולאחר הקניה התברר שהוא דפוק וזה היה בתחילת שנות השמונים, לא היו הרבה אופנועים והרבה מוסכים וכמובן לא היה יבוא חלקים או EBAY. כל עוד הוא עמד בחצר האחורית זה היה כמו עצם בגרון ותחושת כשלון חוזרת. כשגלגלתי אותו הלאה הרגשתי כאילו הוציאו לי עצם מהגרון. לקח לי הרבה זמן עד שחזרתי לאופנועים ולכן נפלא שלא התייאשת ועברת הלאה לווליאנט. גם כאן יהיו מהמורות אבל כפי שאמרו לפני - אתה צריך למצוא לך את סדרת בעלי המקצוע שאתה מרגיש טוב איתם ואם אתה מוצא כאן חברים לשגעון ובעלי ידע - זה קל הרבה יותר. והעניין ההוא... , אה... כן... ובכן... ההתלהבות שלה אכן דהתה אבל מההתפעלות של החברים כאן אתה מבין שלמזלך היא לפחות הייתה בנקודת הפתיחה איתך. במשך שנים עבדתי מול מערכת החינוך ומול מנהלות בתי ספר ופיתחתי שיטת אבחון קלה: יש בתי ספר שפועלים בזכות המנהלת, יש בתי ספר שפועלים בלי קשר למנהלת, יש בתי ספר ללא מנהלת, ויש בתי ספר [מעטים] שפועלים למרות המנהלת... אמנם היא לא המנהלת [בעצם... אהה... ... כן, מודה!] ואתה לא בית ספר, אבל המטאפורה ברורה, אני מקווה. אבל תסתכל על זה מהצד שלה - ברוב משקי הבית שלנו, להוציא כמה ממש עשירים, אותו כסף פנוי במערכת המשפחתית הולך או על הצעצועים הממונעים שלנו או על אלו שלה [הסרת השיער לצמיתות, הסרת הצלוליטיס, נעליים, מגפיים, הקטנת/הגדלת חזה, בגדים, נעליים, שיפוץ מטבח, מגפיים, הסרת משקפיים בלייזר, נעליים, טיפול פסיכולוגי, תכשיטים, נעליים וכו'. נעליים כבר רשמתי?]. מעטים כאן הם בעלי כיס עמוק מספיק בשביל להזמין רכב משופץ מארה"ב או לשפץ בלי שהיא בכלל תדע שמשהו נגרע מהתקציב, חלק מהנוכחים כאן ידעו להנדס את המערכת כך שהם לימדו אותה שעדיף גבר עם תחביב שמנוני ויקר אבל בחצר הבית מאשר גבר שמעדיף נשים צעירות ובילויים מחוץ לבית בזמן הפנוי שלו. חלק מהחברים פשוט באים מתחום הרכב אז זה 'שייך לעבודה'. פה ושם יש מישהי שגם מחוברת בעצמה לטירוף של בעלה ומוכנה לדבר כל יום על קרבורטורים. זה נכון באספנות רכב, ברכב ספורט, ביכטות וסירות, אופנועים, אופניים, טרקטורונים, ג'יפים וכל תחביב יקר אחר. אני לא מכיר הרבה חובבי דיג אבל גם לחובב שיש לו 3 חכות אני משער שזה מטריד פחות את אשתו מאשר ווליאנט אחד ששותה את הכיס [אבל, מה אני מבין בחכה, אני בסך הכל הפתיון].

רן, התייאשתי מכל ערימות החלודה שראיתי בשלוש השנים האחרונות ואני מספיק מפוכח לדעת מה יהיה המחיר בהמשך... לקחת וויליס ב 15-25,000 ש"ח ואח"כ לפרק לגמרי ולבנות מחדש זה אפשרי למי שיש כיס עמוק ו/או מקום לבצע את זה [חניה, בית במושב וכו'] ו/או יכולת מכנית מעבר לבסיסית. אם היה לי כיס עמוק -דיינו [ואז מביאים אחד מושלם מארה"ב] אם היה לי מקום לעשות את זה - דיינו, אם הידע שלי היה מספיק בשביל פרויקט בהיקף כזה - דיינו אבל כשהתשובה לכולם היא לא, אז צריך להיות ריאלי...לצערי. לכן הלכתי על חלום אחר קצת יותר מטורף- אני הופך את הסופה שלי לוויליס או בשם החדש זה יהיה Willy-s-torm אני לא בונה וויליס עם מכללים של סופה כפי שלא מעט אנשים בארץ עשו עם סונומה או סיקסים או סופות אלא יוצר רכב רטרו שלא יוגדר כאספנות ולכן יומן הבנייה לא מתארח בפורום האספנות. פרטים:http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php?t=59647 אגב, אני בירושלים בימי ראשון, אשמח להפגש.

ועל זה קובי אוז ולהקת טיפקס שרים "יש אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון, חיים בתוך קופסא: http://www.youtube.com/watch?v=hnVJVsp7T_U דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed. לא יודע מה איתכם אבל אחרי שנים של ייאוש ואכזבות מהמקום הזה יש לי תחושה שמשהו מתחיל להשתנות, שהמחאה גורמת לגל הדף חיובי שמשהו מתחיל לזוז. אני רק מקווה שזה לא מריחת בונדו על חלודה.

יופי של עבודה ויופי של רכב לעבודה עליו. בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הוא זול ביותר ומשמש בסיס לבניית שיפורים, הגבהות, הנמכות, ומה לא. הוא גם אהוב ביותר כבסיס לשיפוץ מגוון רחב של כלי רכב קלאסיים אחרים שמושיבים את המרכב שלהם על השילדה וחלקי המכניקה שלו.

עזוב את כל ההמלצות שלנו, לא יצא לך מזה כלום. הרי כל אחד מאיתנו מדבר מתוך האטרף הפרטי שלו. על מה אתה דלוק? מה עושה לך את זה? אני אוהב את כולן, בעיקר את האמריקאיות של שנות הארבעים. אבל הכי עושה לי את זה - טנדר וויליס. כשאני עוצם עיניים אני חולם עליו, על הקווים שלו, על היופי שבפשטות.על תכנון משנות ה-40 שממשיך כמעט עד היום בדורות של ג'יפים שנולדו ממנו. לכן השאלה היא לא רק מה זול [=שום דבר] אלא מה נוגע בך או על מה מישהו במשפחה נסע כשהיית ילד או מה היה לשכנה ממול שישבת בחלון ופינטזת עליה [הרכב שלה, לא השכנה עצמה] או מה ראית פעם בסרט וזה חוזר אליך שוב ושוב וכו'. אם הייתי צריך לבחור מהרשימה שהציעו לך - הייתי בוחר את הדה-שבו. הכי הרבה אופי, הכי הרבה יופי וכשתיסע איתה ברחוב כולם יגיבו אליה בחיוך [מה שלא בטוח שיקרה עם קדט, פיאסטה, רנו 4, אסקורט או אפילו חיפושית].

אתה לא צריך ללכת רחוק, אם אני זוכר נכון, במוזיאון צהל יש סיקס

מה בדיוק אתה מחפש? 'טנדר' וויליס זה ביטוי כללי ובמקומותינו הוא כולל 4 אפשרויות: טנדר פתוח [=שתי אפשרויות - 'קומפקט' כחול לבן או 'פיקאפ' בסגנון אמריקאי, מה שקוראים אצלנו משום מה 'ארגז טקסס']? טנדר סגור [=פאנל דליברי ללא חלונות, כלומר מה שקראו כאן 'אוטו לחם' או סטיישן וואגון עם חלונות]? האם חשוב לך שהוא יהיה תוצרת ארה"ב או אתה מעדיף דווקא ישראלי? או שזה לא משנה לך. 4X4 או 2X4? ביד 2 יש לך מגוון נאה של טנדרים פתוחים, גם פיקאפים וגם קומפקטים וגם קומפקטים שעברו ניתוח... אם אני זוכר נכון של ק.רוחמה הוא פאנל שהרכיבו לו חלונות צד ["שיפור" נפוץ באותם ימים והמשמעות היחידה מבחינתך היא האם הספסל האחורי מופיע ברשיון או לא...]

הטיפוס החלקלק הזה שאתם קוראים לו היחצן של המדינה? הנה מיקס נפלא שמראה את עמדתו לגבי המחאה החברתית:

שושני, קח בחשבון שחול המועד סוכות עמוס באירועים ובד"כ מועדון הרלי יוצאים לטיול יומיים המסורתי שלהם במהלכו. אבל יאיר צודק, איתן הוא האיש איתו אתה צריך לדבר. הוא חובב אירועים מסוג זה ושמח לשיתופי פעולה מסוגים שונים.

"אירוע ראשון- טקס מסירת ג'יפ 'סופה 3' למשהב"ט במפעל תעשיות רכב בנצרת- 23.08" ובא לציון גואל! אם אתה מתכוון לזה שפעם נראה את סופה 3 מאוזרחות במכרזים אז אנחנו יודעים שזה לא יקרה. רכב חום לא מתאזרח! השמועות שרצות הן שסופה 2 שמושבתות בצבא 'נשחטות' לתרומת איברים לאחיותיהן וגם כך הצבא לא קנה הרבה מהן. התקווה היחידה היא שמג"ב אכן ירכוש את הסופה 3 המוארכת שבתע"ר מכינים כרגע ואלה יגיעו בסופו של דבר אלינו, אמנם שחוטות ועייפות, אך בסיס לרכבי החלומות הבאים. תקווה נוספת - הרנגלר הצפונבוני 2-4 דלתות נמכר בארץ ויובא אישית בכמות נאה וכשהעשירים יתעייפו מהגג הנוטף שלו ומהג'יפיות האמיתית שלו ויעברו לצעצוע הבא, יקבלו אותו גם בני מעמד הביניים יושבי האוהלים [עוד 4-5 שנים ו 6-7 ידיים...].

אכן, קלאסיקה במיטבה!

אכן אספנות מיומה הראשון, וכמו חלק מרכבי אספנות נלחמת מלחמת חורמה במחלות החלודה. --הדגמים הראשונים זכו לכינוי 'סופה בוכה' וחלקם הגדול הוחלף בחזית 'אמריקאית'. --היא קוצרה, קוצצה, הוגבהה, ננעלה, הופשטה מכלוב הברזל וקיבלה עשרות תוספות. --היא צריכה 'יישור קו' מתמיד ובעלי בית קצרי רוח וכיס התעללו בה אנושות. -- בודדים שיפרו אותה באמת לדרגות הגבוהות ביותר. הנה היא - אחת מהיחידות שלא לא מקוצצת, לא מרונגלרת, כמעט כמו שסופקה לחברת חשמל בראשית חייה. מישהו במורד 7 הבעלים הקודמים הוסיף לה מגן חזירים משונה, מישהו אחר עירגל לה את הקפיצים והוסיף לרשיון את הצמיגים הרחבים, אבל בינינו - זה יותר פוזה מאשר צורך אמיתי בשימוש המשפחתי שלה כי בסופו של יום היא נותנת הנאה אין סופית בתור גוש ברזל ספרטני. כן, הרבה יותר נעים לשייט בלנד קרוזר של אחי, ואני יכול להמשיך לחלום על רנגלר JK יד שניה ב-180,000 ש"ח עם 4 דלתות, אבל כשאני נכנס ומריח את הריח הג'יפי האמיתי שלה, כשלילדים מותר לדרוך על המושבים כשהם נכנסים, ומותר לטפס על מכסה המנוע כדי לעלות לגג, כשכמעט לעולם אני לא צריך לשטוף אותה כדי שהצבע המטאלי יראה לעיני השכנים, כשטריקת דלת הפח נשמעת כמו של פעם, והמנוע המדהים שלה משמיע את הצליל שרק הוא יודע להשמיע - אני יודע ששום שיפור לא יהפוך אותה לצפונבונית של מדרכות. אז מה אם היא מכוערת, חבוטה, חלודה והגג יום אחד פשוט יתפורר לו? כשאני יורד על הברכיים ומסתכל לה בין הגלגלים - אני רואה את השילדה השרירית, כמעט ללא שריטה או מעיכה, ללא גרם של חלודה, צעירה מהמרכב שלה כמעט בעשרים שנה, אני יודע שהיא צעירה לנצח. ובכל פעם כשצריך אותה, היא תמיד מניעה, לא מאכזבת כמעט לעולם בשום שטח, בלי נעילות, בלי קומפרסורים, בלי כננת, בלי רדיו וכרגע גם בלי מזגן. אאאךך, כמה שאני אוהב אותה באותם ימים שאני לא שונא אותה.

יפיוף! תתחדש ותהנה.

בני אדם הם לפעמים נפלאים http://www.chromjuwelen.com/en/magazin/enroute/128/134658-daniela-vespa-aus-holz.html

רכב הפרויקט הוא ג'יפ סופה 1992 [היום "סופה בוכה"] שיהפוך להיות 'רטרו וויליס': http://www.oldwillysforum.com/viewtopic.php?f=25&t=1814&p=14779#p14779

און, יישר כוח על הפרויקט כולו. למרות שהייתי נהג בוס בקריה [כן, גם סוג כזה של חיילים יש לנו במדינה ] ואני לא זוכר לטובה את הרומים שהיו לבוס שלי, הפרויקט שלך 'עושה לי חשק'. אני בתחילתו של פרויקט יצירת חזית קדמית [כנפיים, גריל ומכסה מנוע] מפיבר. בשלב זה סיימתי את ניסוי הכנת התבנית [MOLD] של הכנף הראשונה ובקרוב אגיע לשלב יציקת הכנף הסופית ממנה. מה שלא ברור לי הוא כמה שכבות פיבר לעשות למוצר הסופי [כנף, מכסה מנוע] או בעברית - מה העובי של מכסה המנוע ברום-כרמל?

מכיר את האתר הזה? [לא בשביל הרתכת אלא לידע, עצות וכו'. דייב, ביל האתר נכון לעזרה גם במיילים]. http://www.ewillys.com/ אני יודע שיש גם גופי פיבר קומפלט המיועדים לסבא הזה

כל העולם טנדרים

בואו נראה, מה היה לנו? 1 איטלקיה 1 צ'כי 1. גרמניה 1 מפלץ גרמני. הגיע הזמן למשהו אמריקאי. השאלה היא אם 2 או 4 גלגלים? מי מוכן להתחיל להמר?

מכיוון שכולנו כאן חולים באותה מחלה אבל בדרגות שונות של סופניות, צריך לברר משהו - ניקוי הארוות הרציני שאתה עושה משאיר בחניה שלך ובלב שלך חללים ריקים, מכיוון שיש לנו 'פחד ריק' בסיסי וחללים סופם להתמלא, נשאלת השאלה - מה אתה מבשל? מה החלום המוטורי הבא שלשמו אתה מוכר את כל הסוסים הזקנים? הרי ברור שאתה לא 'סתם' מאושש את חשבון הבנק...

התמונה של הקומפקט לא מחמיאה, או שהוא ידע ימים טובים יותר או שהאבק הצטבר עליו. פעם הייתה עליו כתבה איפה שהוא שהראתה שיפוץ ברמה מאוד גבוהה והשקעה של המון אהבה וזמן.