נהגת שודים-
"אני יכולה לתת לך דוגמא מהעבר הלא רחוק, סה"כ 20 שנים לאחור,
בתקופה שהייתי תלמידה, תלמידים כיבדו את המורים, למעט בודדים אשר היו פורקים כל עול,
ההורים היו מעורבים במה שמתרחש מגיעים לאסיפות הורים, ואם היה משהו חריג היו מומזנים באופן אישי למורה/ רכזת שיכבה ואף למנהל.
היום כבר עברתי צד, אני זו שיושבת בחדר המורים מהצד השני של הכיתה,
יש תלמידים טובים, אין לי ספק בכך, אבל ההורים הפכו להיות פחות מעורבים, לא מתעניינים במה שקורה,
והכי גרוע "נותנים גב" לילד בכל דבר שנעשה.
כן אפשר לשאול את השאלה הזו בקול רם "החינוך לאן?"."
כל עוד ההורים לא יפנימו שהעבודה,אולי הכי חשובה בחייהם, חינוך והקניית ערכים לילדיהם, מוטלת על כתפייהם ולא על כתפי בית הספר,
וזה לא כי בית הספר הוא חסר חשיבות בעניין, המציאות כנראה שלא הולכת להשתנות לטובה.
בעידן שבו הילדים הם הנסיכים ולעיתים אף אדוני הבית תחושת המגיע לי איננה יודעת שובע או גבולות.
בעידן שבו ההורים רוצים להיות החברים של ילדיהם ולא ההורים שלהם, כל שנותר להם הוא לצפות שאחרים יעשו בעבורם את העבודה,
אבל היי ,אל להם לשכוח להודות כמובן, על ההזדמנות החד פעמית שנפלה בחיקם לחנך את הנסיך או האדון התורן לבית x.
בעידן שבו ההורים מרגישים צורך לפצות את ילדיהם על החסכים הרגשיים (ריצה אחר היישגים חומריים מתישה), בהקניית ערכים קלוקלים
העתיד לא נראה משהו.
במקום שבו יש דור שלישי ורביעי של גובי עלבון הוריהם ,החברה כנראה תמשיך לסבול.
וכן, יש הורים רבים המבינים את גודל המשימה שהביאו על עצמם, אבל בהרגשתי הם הופכים להיות סוג של שמורות טבע.