לילה.השעה מאוחרת.
אתה רואה אותה ,ואתה מתפתה. כמו אישה בזמן דיאטה שיורדת לשתות כוס מים ומתפתה לנשנש חטיף.
רק שאתה, לא צריך אוכל,לא צריך סמים,לא סיגריות,לא כדורגל,ואפילו לא אישה כרגע .אתה צריך אדרנלין שיונע בדלק וייגע לך בדיוק בנקודה הרגישה ההיא במוח,הנקודה שגורמת לך כל כך להעריך ולאהוב אותה. זה רק אתה והיא כרגע.
אתה מודע לסכנות,אתה מודע לנזק שעלול להיגרם,אבל כל זה לא מעניין אותך,אתה באקסטזה כאוהד כדורגל המתפרץ למגרש במשחק האליפות.
נכנס אליה,מבטיח לה שתתנהג בה כמו שמגיע לה.מניע.
מאזין מעט לצליל הבנזין שפועם כמו דפיקות הלב.נוסעים.
אתה יודע איפה המקום האידיאלי בשבילה,איפה המקום שאתה הכי נהנה איתה ,איפה המקום בו הלב ,האדרנלין והדלק מתאחדים ונהיים אחד,יוצרים דקות ארוכות של הנאה.
במקום ההוא,אתה מתנתק מכל הבעיות,שוכח את המשפחה,שוכח את המצב בארץ את החור באוזן ואפילו את בעיית ההשמנה בארצות הברית.אתה נוגע באושר האמיתי,כאיש שיצא מקורס יוגה על גג הר בהודו.החיוך מרוח על פנייך,חיוך של אושר אמיתי.חיוך של ילד.
נסיעה רגועה חזרה,מוזיקה שקטה ברקע,הרגשה עילאית של אושר .
אתה מתענג על העובדה שהמכונה הזו,שלרבים היא נראית ככלי התניידות פשוט,מוציאה ממך כל כך הרבה אמוציות.
מצחיקה אותך העובדה שאתה כל כך קשור אליה.
מגיע הביתה,מכבה את המנוע.שקט.
אתה מחמיא לה על ביצועי היום,נותן לה טפיחה ,מכסה אותה ,ומשאיר אותה ברחוב השומם,לפתע היא הופכת כאחת מן השורה,אחת מתוך אלף.עד לפעם הבאה שתיפגשו,ושוב היא תהפוך בין רגע לבת ליווי לטנגו על במת הריקודים...